שאלה:
אתמול, ידיד ואני צפינו במשחק כדורגל במגרש השכונתי. אני ניחשתי שאחת הקבוצות תנצח, אבל החבר שלי (דתי) אמר שבתורה כתוב שאסור לנחש.
הוא צודק?
(אגב, בסוף הם הפסידו...)
תשובה:
הוא צודק ולא צודק.
הוא צודק בגלל שאכן כתוב בתורה1 "לא תנחשו."
אבל הוא גם לא צודק, כי למילה 'ניחוש' יש משמעות אחרת מזו המקובלת בימינו.
בימינו, כשמישהו אומר 'אני מנחש ש...', הוא מתכוון לומר שהוא מנחש מה יקרה בעתיד ללא שום סיבה. אם ניחשת שהמורה שלך לא יבוא לבית הספר, לא ידעת שהוא לא מרגיש טוב או שיש לו שמחה משפחתית; פשוט אמרת משהו ללא כל סיבה.
אך הניחוש אותו אוסרת התורה הוא אחר לחלוטין. אסור לנחש = אסור לקבוע סימן חסר משמעות ולהתנהג לפיו.
כך מגדיר זאת הרמב"ם2:
"כיצד הוא הניחוש?
"כגון אלו שאומרים הואיל ונפלה פיתי מפי, או נפל מקלי מידי, איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפציי נעשין. הואיל ועבר שועל מימיני, איני יוצא מפתח ביתי היום, שאם יצאתי יפגעני אדם רמאי."
אם אתה מחפש דוגמה פרקטית ל'ניחוש' בימינו, חתול שחור תהיה דוגמה מצויינת לכך. אנשים רבים חוששים שאם הם ראו חתול שחור עובר בסביבתם זה סימן שמשהו לא טוב עומד לקרות. אך כפי שלימד אותנו הרמב"ם התורה אוסרת עלינו לנחש. "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", עלינו להאמין כי רק בורא העולם הוא זה שיקבע את עתידנו.
סימן האם לקבוע לעצמי סימן, לדוג' - אם יענו לטלפון אחרי 5 צלצולים לא אשאל את השאלה שרציתי לשאול - זה גם נקרא לנחש?
לפי מיטב ידיעתי סימן שקשור לענין עצמו לא נקרא ניחוש, אלא רק סימנים שממש לא קשורים.
למשל אם אדם הולך לראיון עבודה ואומר אם המראיין ילבש חולצה בהירה ז"א שהוא אדם טוב ואם ילבש חולצה כהה ז"א שהוא לא בנאדם טוב - זה ניחוש. אבל אם הוא אומר אם המראיין יגיד לו בוקר טוב בהתחלה זה לא ניחוש לפי התורה כי זה כן קשור למה שמחליטים בעקבות הניחוש.