שאלה:

יש לנו בעיה גדולה עם הפעוט: יש לו התפרצויות זעם תכופות מדאי. אנחנו משתגעים ולא יודעים מה לעשות. אולי יש לך איזה קמיע מהקבלה שיגרום לילד להתנהג כמו שצריך?

תשובה:

אם את מחפשת איזו מילת קסם שתגרום לו לשנות מיד את התנהגותו, אני מצטער אך לא אוכל לעזור לך. מה שכן, יש בקבלה רעיון מסויים שיכול לתת לך כיוון.

תורת הקבלה מלמדת שבתוך כל אחד ואחת מאתנו מתקיימת מערכת יחסים של ילד והורה. במערכת יחסים זו, השכל הוא ההורה והרגש הוא הילד.

הרגשות שלנו, כמו ילדים, הם חביבים וססגוניים, פראיים ובלתי מרוסנים, אימפולסיביים ומשתוללים. רגשות לא יודעים גבולות, אין להם כל תחושת פרופורציה, והם לא הגיוניים. ליבנו יכול לקחת אותנו לגבהים גדולים של הנאה ואושר, אך הוא מסוגל גם להובילנו לשבילים אפלים של בלבול וכאב. זה קורה משום שלבנו מלא חיוניות ואנרגיה, אך חסרה לו מיומנות חשובה אחת: תחושת כיוון.

כאשר אנו הולכים בעקבות לבנו בלי כל מחשבה, אנו הולכים לאיבוד. אנו יכולים להתאהב באדם הלא נכון, לכעוס בלי כל סיבה טובה, או להבהל מרוחות רפאים שהן פרי דמיוננו שלנו. החשיבה שלנו היא שנותנת לנו כיוון ופרספקטיבה, מחנכת ומדריכה אותנו. תודעה בעלת חשיבה צלולה ובהירה מסוגלת לכוון את ליבנו בצורה רגועה להרגיש ברגש הנכון בזמן הנכון, מתי לאהוב ומתי לפחד, מתי להתרגש ומתי להתאפק.

הוא הדבר באשר להיותנו הורים לילדינו. ילד הוא גוש של רגש, ספונטני ונתון למצבי-רוח, נלהב וחסר-היגיון. זה מה שעושה ילדים לכל כך חמודים ולפעמים גם בלתי נסבלים... הם עדיין לא פיתחו את היכולת של השכל לכוון את הלב. ולכן, על ההורה לעמוד ולמלא עבור הילד את תפקיד החשיבה, השכל והתודעה, לעזור לו להבדיל בין טוב לרע, להנחות אותו לנתב את רגשותיו ולשלוט בהם.

להורה טוב צריך שיהיו כל התכונות של השכל: רוגע, בהירות ועקביות. לא תמיד הילד יציית להורה, בדיוק כפי שלעתים רגשותינו כה חזקים עד כי אינם מסוגלים להקשיב לשכל. אבל אפילו אז, המסר צריך להיות מועבר בצורה ברורה ורגועה.

אם לילדך יש התפרצויות זעם, הוא מבצע היטב את תפקידו. תפקידך שלך, לעומת זאת, הוא לשמור על שלוותך ולהודיע לו שמה שהוא עושה אינו מקובל ואינו מתקבל על הדעת. אולי זה לא יעצור באורח פלא את התפרצויותיו, אך זה ייתן לו דוגמא להתנהגות בוגרת, שבה – כמו שהורה מדריך את הילד – השכל שולט בלב.