רחל יקרה,

לבעלי ולי הייתה זוגיות מצויינת עד שנולד לנו ילד. מאז אני מתוסכלת לעיתים תכופות מכך שעליי לבקש ממנו לעשות דברים שהוא אמור להבין בעצמו.

אם אני מבקשת ממנו הוא בדרך כלל עושה את מה שביקשתי, אבל אני לא רוצה להזכיר לו כל הזמן. האם זה לא נורמלי מצידי לרצות שאם התינוק צורח הוא ירים אותו? שאם הוא יוצא לקניות, הוא יקנה גם טיטולים? אני מרגישה שלפני שנולד לנו תינוק היינו יותר מסונכרנים, ואילו עכשיו אנו הולכים ומתרחקים.

מעוצבנת

מעוצבנת יקרה,

הרבה אנשים טועים וחושבים שאם מישהו אוהב אותך הוא יוכל גם לקרוא את המחשבות שלך. זה פשוט לא נכון. אהבה לא מגיעה עם כדור בדולח לקריאת המחשבות והעתיד. ממה שאת כותבת, נשמע כי את ובעלך הייתם די מכוונים ומותאמים זה לזה... עד שהגיע התינוק. ובכן, תתכונני, כי זה הראשון מבין דברים רבים העומדים להשתנות מעתה ואילך.

אינני בטוחה לפני כמה זמן ילדת, אך גם את וגם בעלך זקוקים להפסקה ולמנוחה. מרבית הסיכויים שאת עדיין מושפעת מן השינויים ההורמונליים הכרוכים בלידה, ולכן את נוטה להתעצבן יותר מאשר קודם לכן, וגם בעלך מנסה להסתגל להמון שינויים בבת אחת. יש לכם תינוק שעליכם ללמוד איך לטפל בו, ונוסף היבט חדש למערכת היחסים שלכם שתצטרך להתפתח ולהתייצב.

אני מתארת לי שבעלך אינו מנסה לנהוג בחוסר רגישות או בחוסר איכפתיות, אלא רוב הסיכויים שהוא לא יודע מה בדיוק עליו לעשות. דברים שעבורך הם טבעיים עשויים להיות הרבה פחות טבעיים עבורו. אם את שומעת את התינוק בוכה את יודעת אינטואיטיבית אם את צריכה להניק אותו, להחליף לו או פשוט להרדים אותו. יכול מאוד להיות שבעלך לא עושה כלום כדי "לא לקלקל." נכון, זה יכול להיות מאוד מעצבן, אך את צריכה להבין את המניעים ולא רק את המעשה.

אולי בעלך לא יודע מה את צריכה. אך הוא גם לא ידע אם לא תאמרי לו. ברור שהיה ממש נהדר אילו הוא היה מחזיק את התינוק אפילו לפני שתשמעי את הבכי שלו, או אם הוא היה מגיע הביתה עם טיטולים, מגבונים, כדורי צמר גפן וגם איזו חפיסת שוקולד בשבילך מבלי שתצטרכי לבקש. אך יתכן שזה לא יקרה אף פעם... אלא אם כן תבקשי ממנו.

באופן בסיסי יש לך שתי אפשרויות. את יכולה לשבת ולחכות שהוא יגלה מה את חושבת, או שאת יכולה פשוט לבקש ממנו את מה שאת צריכה. לבקש כלל לא נחמד באותה מידה... אך רוב הסיכויים שאם תבקשי... הוא אכן יעשה זאת. ואם הוא יעשה זאת, אין ספק שסבלך יקטן ורוגזך יפחת.

אני מציעה שתשבי עם בעלך ושתמצאו זמן בו תוכלו לשוחח. אולי את לא היחידה. אולי גם הוא מרגיש שאת לא מעריכה את מה שהוא עושה ושאת מבקרת אותו ללא הרף. מי יודע? בדיוק כפי שאין ביכולתו לדעת מה את חושבת אם אינך אומרת לו, גם את לא יכולה לדעת על מה הוא חושב.

אך לפני שתמתחי ביקורת, עלייך לוודא שהיא מגיעה מאהבה, ושאת מתחילה בהבעת אהבתך אליו והערכתך למה שהוא עושה כדי לעזור לך. אם אהבתך לבעלך מצויה מאחורי מלותייך, ומטרתך היא לא לגרום לו להרגיש איום ונורא אלא לעזור לו להבין אותך ואת צרכייך – השיחה תצליח. אם את מדברת מתוך מניע שאינו אהבתך אליו הוא ירגיש בעוינות שבדיבורך והדבר רק יגרום לקרע גדול יותר ביניכם.

מצאי זמן שקט, באופן אידיאלי זה צריך להיות זמן בו מישהו אחר מטפל בתינוק או שהתינוק ישן, ושוחחי עם בעלך שיחה אמיתית מלב אל לב. ספרי לו איך את מרגישה, הסבירי לו מהם הדברים שאת זקוקה להם, ובקשי (אל תדרשי!) את הדברים בהם היית רוצה את עזרתו. אין לי כל ספק, שברגע שהוא יידע באמת הוא יעשה כמיטב יכולתו להסתגל ולעזור, ואולי תופתעי שמה שחשבת שברור כל כך, למעשה לא היה ברור ומובן מאליו כלל וכלל! אולי אפילו תגלי, שבלי להתכוון לכך, גם את עצבנת אותו. לכן, התכונני לא רק לדבר, אלא גם להקשיב!

אני בטוחה שתצליחו להתמודד עם האתגר הזה בצורה יפה וכאשר תסתגלו יותר לתפקידכם החדש כהורים, תגלו גם כמה יעמיקו נישואיכם הודות לתינוקכם הקטן!