האם גם אתם יצאתם לרחובות כדי למחות נגד הממשלה? האם גם אתם זועקים בגרון ניחר כי מגיע לכם דיור בר השגה, וכי אפשרות לרכישת דירה לא צריכה להיות נחלת העשירים בלבד? אנו בהחלט מבינים לרוחכם. כל אדם, כל משפחה משתוקקת לרכוש לה בית משלה. בית! אולי לא גדול, לא רחב ידיים, אבל בית משלה.

מה עושה אדם שאין לו בית? לאדם כזה אנו קוראים מחוסר בית, הומלס. התלמוד אומר כי "כל אדם שאין לו בית אינו אדם." איזו הרגשה איומה זו להיות חסרי בית? לדעת שבסוף היום אין לכם מקום משלכם בו תוכלו להניח את ראשכם?

גם אלוקים מחפש בית משלו. ומעניין שדווקא בימים אלו אנו מתאבלים על אותו בית שחרב.

פעם, לפני מאות שנים, היה אלוקים גר בבית בירושלים. כמובן שהוא לא היה רק בירושלים; הרי הוא אלוקים, ואלוקים נמצא בכל מקום. אך הבית שלו, המקום בו הוא "יכל להרגיש בנוח" היה בבית המקדש.

ואז הבית נשרף. נכון. הוא אלוקים והוא יכל לעצור את השריפה. אך הוא ידע העדיף שהבית יישרף אך הילדים יצאו בחיים; 'כילה את חמתו על העצים ועל האבנים.'

מני אז, אלוקים נודד. הוא דופק על דלתות בתים, נוקש על פתחי לב. הוא מבקש שנכניס אותו, שניתן לאור אלוקי לנצוץ ולזרוח בתוכנו. הוא מתחנן שנשכיל להביט מעבר להוויה הגשמית והפיזית ונראה את ההיבט הרוחני. שנביט על מה שהוא ברא ונראה אותו, הבורא.

והאור האלוקי מפציע במקומות הכי פחות צפויים, ברגעים בהם אנו חוששים לרגע שלא נשוב לראות אותו עוד.

אבל... אין לו בית. והוא מתגעגע לימים בהם היה לו בית משלו, מקום בו הוא לא היה צריך להסתתר או להתחנן; בית בו הוא יכל להיות הוא עצמו, במלוא תפארתו.

כשאתם מוחים ומבקשים בית משלכם, אנא זכרו את זעקתו של האלוקים שלנו. הבה נקיים עוד מצווה ועוד מעשה טוב, ויחד נזכה לשוב ולראות בבניינו של בית המקדש מחדש.