גבירותיי ורבותיי, המלחמה על הבית בפתח! ובכן, לא מדובר בבית שלי או שלך, אלא במלחמה על הבית המצוייר בחפיסת הקוטג'... מחיר הקוטג' לאחרונה הרקיע שחקים, והצרכנים אומרים: לא עוד!

מעניין לראות כיצד מתייחסת ההלכה לנושא. האם הממשלה צריכה להתערב במחירים ולקבוע מחיר מקסימלי, או שמא לתת לשוק החופשי לפעול כרצונו? והאם ההלכה מאפשרת איגוד ("קרטל") של סוחרים שונים הפועלים יחדיו כדי למנוע תחרות ולהגיע לריווח מקסימלי?

הנה כמה טקסטים מתוך המקורות (מעובדים לעברית) העוסקים בנושא. שימו לב כי אין בכך פסיקת הלכה למעשה או קביעה כי אכן החברות המייצרות את הקוטג' מפקיעים את המחירים בכוונה תחילה, אלא מידע כללי בלבד.

פקחים נגד הפקעת מחירים

כבר בזמן התלמוד שררה מחלוקת בין שני חכמי ישראל האם על הממשלה לדאוג לפיקוח על המחירים או שלא. הדבר אירע כאשר ריש גלותא (בעברית: ראש הגלות. באותם ימים היהודים בגלות קיימו מעין אוטונומיה וראש הגלות היה המושל) שלח פקחים אל השוק. תפקידם של הפקחים היה כפול: א) לבדוק כי המכר מתבצע כהוגן והמשקולות המשמשות למכירת סחורה לא מזוייפות. ב) לוודא כי המוצרים לא נמכרים במחיר גבוה מדאי.

שמואל שהיה אחד מגדולי החכמים באותם הימים, קרא לחכם אחר בשם קרנא ואמר לו: "לך ואמור להם שעליהם למנות פקחים כדי למנוע רמאויות, אך אין להם למנות פקחים כדי לפקח על העלאת המחירים."

אך קרנא עצמו חשב אחרת. כשהוא יצא ודרש לציבור, הוא אמר להם את דעתו שלו: יש למנות פקחים גם למנוע רמאויות וגם למנוע הפקעת מחירים.

סוף הסיפור לא היה שמח במיוחד. כששמואל שמע על כך הוא הגיב ב'איחול' כי לקרנא תצא קרן (בליטה כלשהי) בעינו, וכך היה.

סיפור זה המופיע במסכת בבא בתרא דף פט מציג שתי גישות הפוכות: גישה אחת קובעת כי יש לאפשר מסחר חופשי בשוק, מתוך אמונה שבסופו של דבר ההתחרות תגרום להורדת המחירים. הגישה השניה קובעת כי גם בכך על הממשלה להתערב ולקבוע מחירים.

פסיקתו של הרמב"ם: כן להתערב, רק כשצריך

בספרו "משנה תורה", הרמב"ם מביא את הלכות המכירה ומפרט כיצד מוכרים ומה קורה כאשר אחד מהצדדים הונה את הצד השני. בפרק י"ד הוא מביא את הפסיקה הבאה:

"בית דין חייבין לפסוק השערים ולהעמיד שוטרין לכך, ולא יהיה כל אחד ואחד משתכר כל מה שירצה אלא שתות (שישית) בלבד יפסקו להם בשכרם, ולא ישתכר המוכר יתר על שתות."

הלכה זו קובעת כי במכירת מזון על המימשל לוודא כי המוכר מרוויח שישית בלבד משווי הדבר הנמכר. אם לשוב לדוגמת הקוטג', למשל, נניח ולחברת תנובה ייצור הקוטג' (כולל הוצאות שינוע והוצאות אדמינסרטיביות) עולה 4 ש"ח, הרי שמותר להם להרוויח שישית מסכום זה (כ-0.7) ומכאן שמחיר הקוטג' צריך להיות 4.7.

אך הרמב"ם ממשיך וקובע כי:

"במה דברים אמורים? בדברים שיש בהם חיי נפש, כגון יינות שמנים וסלתות. אבל העקרין , כגון הקושט והלבונה וכיוצא בהם – אין פוסקין להם שער אלא ישתכר כל מה שירצה."

כלומר, התערבות השלטון במחירים אמורה להסתכם רק כאשר מדובר במצרכים חיוניים בלבד ולא במוצרי לקסוס כמו תבלינים שניתן להסתדר ביניהם.

כדי לקבוע האם על הממשלה לוודא את הפקעת מחירי הקוטג' או שלא, נצטרך לקבוע קודם האם הקוטג' הוא מוצר בסיסי או שניתן להסתדר בלעדיו. לפי המחאה הרועמת, נראה שהוא בהחלט מוצר חיוני...

קרטלים: דווקא מותר להם (כל עוד והממשלה לא אוסרת זאת)

ומה לגבי הקרטלים? מתברר שאיחוד יצרנים דווקא מותר על פי ההלכה. הנה דוגמה לקרטל של ממש שהרמב"ם מביא ואף מאפשר:

"רשאין אנשי אומנויות לפסוק ביניהם שלא יעשה אחד ביום שיעשה חברו וכיוצא בזה, ומי שיעבור על התנאי יענשו אותו כך וכך."

אך התאגדותם של הקרטלים תלויה בשני תנאים עיקריים: א) הסכמת הרשויות המקומיות לכך, שכן בסופו של דבר כללי המסחר צריכים להיקבע על ידי אנשי המקום; ב) במידה ויש חכם הדואג לרווחתם של אנשי העיר, עליהם להתייעץ עמו ולנהוג כעצתו.

"אם יש בה (במדינה) אדם חכם חשוב – אין התנאי שלהם מועיל כלום."

ולסיכום...

נראה כי על פי היהדות, אם מפקיעים מחירי מוצרי מזון בכוונה תחילה, יש לממשלה את הסמכות להתערב ולקבוע רף ריווח מקסימלי למוצר; ובמידה ומדובר במוצר חיוני, יש לה גם את החובה המוסרית לעשות זאת.