במשך שנים רבות סייעתי בעבודות הבית בביתם של הרבי והרבנית, ומאוחר יותר אף עברתי להתגורר בביתם.

כאשר הגיע ליל הסדר תיארתי לעצמי שהרבי והרבנית יעדיפו לחגוג לבדם. הכנתי איפוא את כל המצרכים עבור הסעודה, ערכתי את השולחן והלכתי לאחד מבני משפחתי שהתגורר לא הרחק משם. תיכננתי לומר את ההגדה בזריזות ולשוב לביתו של הרבי לקראת ה"שולחן עורך" כך שאוכל לסייע בהגשת המאכלים.

כששבתי אל הבית הופתעתי לראות שהרבי והרבנית עדיין לא התחילו לערוך את הסדר. "שלום, היכן היית?" שאלה אותי הרבנית. "בעלי חיכה לך כדי שנוכל להתחיל את הסדר."

הייתי בהלם. לא תיארתי לעצמי שהרבי יחכה לי כדי לערוך את הסדר.

הרבי ביקש לדעת עד להיכן הגעתי בעריכת ליל הסדר. כשאמרתי לו שעדיין לא סיימתי, הוא ביקש ממני להכין לעצמי 'קערת ליל הסדר' ולהצטרף אליהם, וכך עשיתי.