לפני מספר שבועות, בסמיכות מקום ל'אוהל', מקום מנוחתו של הרבי מליובאוויטש, פגשתי ביהודי בשם מר מאיר ברנע שסיפר לי את הסיפור הבא:

מאיר נלחם במלחמת יום הכיפורים. באחד הקרבות הוא איבד ארבע אצבעות בידו השמאלית כשרק האגודל נותרה לפליטה.

חודשים לאחר-מכן הוא ביקר בחצרו של הרבי ואף התקבל אצלו ל'יחידות' (מפגש אישי). הרבי שאל אותו אם הוא מניח תפילין מדי יום, ומאיר השיב בשלילה. "מדוע?" ביקש הרבי לדעת, ומאיר השיב בחיוך "אינני מניח בשבתות ובחגים..."

ואז מאיר שאל את הרבי:

"על איזו אצבע עלי לכרוך את רצועות התפילין?"

הרבי השיב לו כי עליו להניח תפילין על האצבע שנותרה, על האגודל.

"אך כתוב כי יש לכרוך את הרצועות על האצבע הצרידה, על האמה?" שאל מאיר.

הרבי שקע בהרהורים למשך רגעים ספורים ואז ננער ממחשבותיו והביט בעיניו. "אני מבטיח לך" אמר הרבי, "שכאשר תניח תפילין על אצבעך היחידה, בורא העולם יניח את התפילין שלו על האצבע הצרידה שלו..."

(הערה: רעיון זה שבורא העולם מניח תפילין, מופיע במסכת ברכות דף ו: "מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין? שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו... אלו תפילין").