היה זה בחג פורים בשנת 1988. בעיצומה של סעודת החג נודע לנו שהרבי מליובאוויטש זצ"ל מחלק דולרים לצדקה וברכה.

הרבי היה מחלק דולרים לצדקה מדי יום ראשון, אך מכיוון שהתגוררנו בשכונתו של הרבי לא רצינו להטריח אותו – הוא היה עומד שעות על גבי שעות ומקבל אלפי אנשים – והלכנו לקבל דולר רק בהזדמנויות מיוחדות כמו חתונה או יום הולדת.

תמיד היינו מתלבשים במיטב בגדינו כשהיינו הולכים לראות את הרבי. הפעם, בעלי חשב שאין זה מכובד ללכת ולראות את הרבי בתחפושת. אני, לעומת זאת, חשתי שהרבי יהנה לראות את הילדים מחופשים. לבסוף החלטנו ללכת.

עד שהגענו התברר שהחלוקה הסתיימה ודלתו של הרבי נסגרה. היינו מאוכזבים מעט כשלפתע הדלת נפתחה ועוזרו של הרבי אמר כי הרבי ביקש שכל הנוכחים, גם אלו שהגיעו באיחור, ייכנסו ויקבלו דולר.

בתי דבי בת העשר התחפשה למכסיקנית וחבשה כובע סומבררו ענק. כשהיא קיבלה את הדולר מידו של הרבי היא אמרה 'תודה'. הרבי הביט בה ואמר: גרסיאס! היא לא ידעה מה אמר הרבי והסברנו לה שהרבי אמר תודה בספרדית.

משי הייתה בת שבע, והיא התחפשה לחיילת ב'צבאות השם', ארגון הילדים הענק שייסד הרבי. כשהיא עברה ליד הרבי הוא הרים את ידו והצדיע לה בידו הימנית.

רבקי, בת חמש, התחפשה לליצנית. הרבי חייך לעברה חיוך גדול.

הרבי לימד אותי לקח חשוב: הוא הבחין בהשקעת הילדים ואף טרח להראות זאת.