במשך חייו, האדם רץ ומתרוצץ כשהוא אוגר עוד ועוד נכסים. המשל הבא שמופיע במדרש קוהלת רבה, יכול לשמש תזכורת טובה כי כל הנכסים הפיזיים שהאדם רוכש נשארים רק בעולם הזה ולא מלווים אותו לעולם הבא.

שועל רעב אחד עבר ליד כרם וביקש להיכנס אליו. אלא שהדרך הייתה סגורה ומסוגרת: בעל הכרם שחשש משועלים ומשאר מזיקים הקיף את הכרם בגדר שהגנה על הפירות.

הסתובב השועל עוד ועוד עד שמצא חור צר בגדר. אך החור צר היה, והשועל שמן ורחב מידות. מה עשה השועל? צם שלושה ימים עד שהרזה והצליח להשתחל דרך החור.

כשנכנס אל הכרם הוא לא בזבז אף רגע. הוא מיהר לאכול עוד ועוד ענבים; הוא הסתובב במשך כמה ימים בכרם ונהנה מן הגפנים העסיסיים.

אלא שכשהוא ביקש לצאת הוא גילה להוותו כי הוא שוב לא יכול להשתחל דרך המעבר הצר. מחוסר ברירה הוא צם שלושה ימים נוספים ולאחר-מכן עשה את דרכו החוצה, כחוש ורעב כשהיה.

הפך השועל את פניו אל הכרם וקרא:

"כרם, כרם! מה יפה אתה, וכמה טובים פירותיך! אך ליהנות ממך לא יכולתי. רעב באתי, ורעב יצאתי!"