תרח, אביו של אברהם, היה כומר פגני שעבד לפסילים. בנוסף לכך הייתה לו חנות בה הוא היה מייצר פסלים בגדלים ובצבעים שונים ומוכר אותם לקהל הרחב.

פעם אחת נסע תרח למקום כלשהו, וביקש מבנו אברהם לשבת בחנות הפסלים. הוא לא ידע שבנו מאס בעבודת האלילים והתחיל להאמין כי רק א-ל אחד הוא זה שברא את השמיים, הארץ וכל מה שבהם.

הלקוח הראשון נכנס. "האם תוכל למכור לי פסל?" ביקש מאברהם."בן כמה אתה?" התעניין אברהם לגילו של הלקוח."אני בן שישים" השיב הלה."איזו בושה!" קרא אברהם בקול. "אתה בן שישים, אך אתה מבקש לרכוש פסל שיוצר היום ואף להשתחוות לו!"התבייש הלקוח ויצא בידיים ריקות. כך עשה אברהם ללקוח אחר לקוח. אין טעם להוסיף כי באותו היום לא נמכר ולו פסל אחד.

בהמשך הופיעה אישה ובידה קערת סולת כמנחה לפסלים. "הקרב נא את מנחתי הצנועה לא-לים!" אברהם קיבל ממנה את קערת הסולת, ולאחר שיצאה לקח פטיש בידו וניפץ את כל הפסלים למעט אחד: הפסל הגבוה מכולם. הוא תקע את הפטיש בידיו של הפסל ויצא מן החדר.

כששב תרח הביתה מנסיעותיו, הוא נחרד לגלות כי כל הפסלים נותצו עד אחד!

"מה עשית לפסלים?!" הוא צעק על אברהם."אני?" היתמם אברהם. "אני לא עשיתי כלום. באה לכאן אישה אחת ונתנה לפסלים קערת סולת כמנחה. הפסלים התחילו לריב ביניהם מי יאכל ראשון מהקערה, עד שהפסל החזק מכולם לקח פטיש ושבר את כולם לרסיסים!"

"איזה שטויות אתה מדבר!" קרא תרח בחימה. "האם הפסלים יכולים לזוז? האם הם יכולים לדבר? האם הם יכולים לאכול? הלא הם רק פסלים. הם לא מסוגלים לעשות כלום! אתה הוא זה ששברת את הא-לים שלנו!

"אבי, הקשב לדבריך שלך. אכן, הם לא יכולים לזוז, לדבר או לשמוע. אלו הם פסלים, עץ ואבן מעשה ידי אדם. מדוע, אם כן, אתה סוגד להם?" השיב אברהם בחיוך של ניצחון.

(מתוך מדרש בראשית רבה, לח יג)