אנו יכולים לבחור את הורינו, את עבודתנו, את המקום שבו אנו חיים – כך אומרת החוכמה הנפוצה – אך איננו יכולים לבחור את הורינו.

אינני מסכים עם קביעה זו.

הורינו ממלאים תפקיד ראשי בעיצוב רווחתנו הרגשית. דבר זה נכון בין שזה ימצא חן בעינינו ובין אם לאו, בין שאנו מודעים לכך או לא. אין זה מפתיע שכמה מאתנו, ללא קשר לגילנו, עדיין מאשימים את הורינו בכמה מחולשותינו.

בסדנאות שאני נותן, אני שומע תכופות אנשים אמרים, "אני לא יכול לבטא את רגשות האהבה שלי לילדיי, כי הוריי מעולם לא ביטאו אותם כלפיי". או, "הוריי התגרשו כשהייתי בת שמונה, ואני עדיין כועסת על אבא שלי עד עצם היום הזה על כך שנטש אותנו. כתוצאה מכך, אני פוחדת לתת אמון בכל אדם במערכות יחסים". "אף פעם לא הצלחתי למלא את ציפיותיהם של הוריי. הם רואים בי כישלון כי לא הצלחתי להתקבל לאוניברסיטה. אני עדיין סובל מהערכה עצמית נמוכה, שלושים שנה לאחר מכן..." וכן הלאה.

אישה קשישה אחת סיפרה בהתלהבות לידידתה שבנה בן החמישים מוציא עליה 200 דולר בשבוע. "על מה?" שאלה ידידתה. "בכל שבוע, הוא הולך לאחד מטובי הפסיכיאטרים כדי לדבר על ההשפעה שהייתה לי על חייו".

כמה מאתנו מאמינים בתקשורת פתוחה וכנה, ואולי חושבים שנכון לחלוק עם ילדינו איזה בני-אדם קשים היו הורינו. "אילו רק היה אבי מבלה יותר זמן בבית", או "אילו רק הייתה אמי אוהבת אותי יותר", אנו מסבירים לידינו, "אזי חיינו היו שונים לגמרי". בעשותנו כך, אנו יוצרים ערובה כמעט מלאה לכך שבעוד שלושים שנה ישמעו נכדינו את אותם סיפורים עלינו מילדינו.

כבני אדם, אנו לרוב לוקים דברים טובים כמובן מאליו, והורינו אינם יוצאים מכלל זה. אנו לוקחים את כל הטוב שהם עשו עבורנו כדבר נתון, ומפנים את כל האנרגיה שלנו למה שאנו חושבים שהם היו צריכים לעשות למעננו.

כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ

"כבד את אביך ואת אמך" הוא רק אחד מעשרת הדיברות, והוא קובע את הגמול עבור עשיית הדבר – "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך" (שמות כ, יב). אולי ידע הבורא כמה קשה יהיה לנו לכבד את הורינו, ולכן הציע לנו גמול שיהווה מניע חיובי. חז"ל מסבירים ש"אריכות הימים" הזו אין פירושה רק חיים ארוכים, אלא גם שיפור איכות החיים. לאהוב את הורינו ולכבדם ללא תנאי – את הורינו, הראויים לכל הכבוד והאהבה שאנו יכולים לתת להם, אפילו רק הודות לעובדה שהם ילדו/הולידו אותנו – עושה אותנו לבני-אדם טובים יותר רגשית ורוחנית כאחת.

לכן אני אומר שאנו יכולים לבחור את הורינו. אין לנו בחירה ביחס למי הורינו יהיו או מה יהיה האופי שלהם, אך קיימת בחירה אחת חשובה מאוד שכל אחד מאתנו יכול לבחור בכל רגע נתון: לבחור את הורינו כפי שהם.

בני בן החמש אמר זאת בצורה רהוטה מאוד: "אתם ההורים הטובים ביותר שהיו לי אי פעם!" אילו רק היו מבוגרים חושבים ואומרים את אותם המלים באותה התלהבות ובאותו תום לב!...

דבר זה אכן "יאריך" לא רק את איכות ימינו, אלא גם את איכות ימיהם של הורינו ושל ילדינו. עמית לעבודה אמר לי פעם, "כאשר נוכחתי שהוריי צדקו ככלות הכל, יש לי כעת ילדים החושבים שאני טועה!" כשאנו מכבדים את הורינו ואוהבים אותם ללא תנאי, מדברים יפה אליהם ועליהם, תהיה בכך משום דוגמא טובה לילדינו לעשות כמונו בבוא הזמן.

בואו נעשה כל יום ליום האב וליום האם. בואו נבחר את הורינו ונחבקם כהורינו תוך ביטוי לאהבתנו ולהערכתנו כלפיהם. אנו נהיה בני-אדם טובים יותר הודות לכך – וגם הורים טובים יותר!