כאשר הוגש המזון בחתונה של ידידים שלנו, המארח ניגש לשולחננו לבדוק האם אנחנו נהנים, איך האוכל והם מיזוג האוויר בסדר. "התכוננו כל-כך לחתונה ואנו רוצים שהכול יתנהל כמתוכנן" הם הסבירו.

שבוע לאחר מכן שוחחנו עמם וגילינו שמתוך 400 המשתתפים בחתונה, הורי הכלה היו היחידים שלא נהנו ממנה. הם פשוט לא היו שם. כשהוגש המנה הראשונה הם דאגו כיצד יהיה הריקוד הראשון, בריקוד הראשון הם דאגו למנה העיקרית, במנה העיקרית הם חשבו על הנאומים... ובנאומים הם חשבו על הקינוח.

לא לנכוח בזמן חשוב כל כך כמו חתונה של בת זו חוויה מכאיבה. אך ההימנעות מן הכאב מתחילה הרבה יותר מוקדם. היא מתחילה בתרגול החשיבה בימים רגילים. אנו יכולים לעבור יום שלם, לנסוע לעבודה, לעבוד ולשוחח עם אנשים אחרים, בלי להיות נוכחים ממש. מחשבותינו נודדות מהר – תוך שבריר שנייה – מקצה אחד של העולם לקצהו האחר, ממאה אחת לאחרת.

ילדים מתאכזבים כשהם מגלים שהוריהם אינם נוכחים ומעורבים באמת במשך הזמן שהם מבלים יחדיו. תכופות אנו שומעים בני זוג מתלוננים בנוסח, "כשאני מדברת אתו, אני מרגישה שלמרות שגופו נמצא שם, התודעה שלו במקום אחר".

מחשבותינו מרחפות חזרה להיסטוריה, כשאנו חושבים מה אירע בעבר, או שאנו מתמקדים במה שעשוי לקרות בעתיד. חולשה זו היא הגורם העיקרי לדאגה, חרדה, דיכאון ותחושות לחץ ודחק. אם לצטט את דברי רבי אברהם אבן עזרא (1080 – 1164): "העבר אין, והעתיד עדין, וההווה כהריף אין – דאגה מנין?"

ללמוד לשלוט במחשבותינו ולהיות ממוקדים לחלוטין בעכשיו, זו המתנה היקרה ביותר שאנו יכולים להעניק לעצמנו, לילדינו ולאהובינו. אם אנו מבלים את זמננו בעבר או בעתיד, איננו עושים צדק עם העכשיו.

כמו כל דבר אחר בחיים, המפתח לשיפור הוא תרגול חוזר. אנו יכולים להתחיל בכך שנקצה דקה או שתיים ביום שבהן נתמקד כליל בעכשיו. אל לנו להרשות למחשבות מן העבר או מן העתיד להיכנס לתודעתנו. תרגיל זה צריך להביא לשלווה פנימית, שיש לקוות שתלך ותגבר בזמנים שבהם אנו נוכחים בהווה, בעכשיו. כשאנו מרגישים שמחשבותינו נודדות הרחק, אנו יכולים לנסות להשיב אותן להווה בכך שנאמר לעצמנו, "חזור לעכשיו!"

אין כוונתי לטעון שמה שקורה לפני ואחרי אינו בעל משמעות – חיים פונקציונאליים שחיים אותם כיאות דורשים הקצאת זמן גם ללמידה משגיאות העבר וגם להצבת מטרות לעתיד. אך מרגע שזה נעשה, עלינו לשוב להיות ממוקדים לגמרי בהווה.

שלא כמו משאבים אחרים כלשהם, לא ניתן לקנות זמן או למכור זמן, להשאיל זמן או לגנוב זמן, לאגור זמן או לחסוך זמן, לייצר זמן, להרבות זמן או לשנות זמן. כל שביכולתנו לעשות הוא להשתמש בו. בילוי זמן עם ילדינו ואהובינו כשתודעתנו מעורבת לחלוטין בהווה תניב את הרגעים היקרים ביותר בחיינו.