שאלה:

השתחררתי מהצבא לפני זמן לא רב, ויש משהו שעומד לי על הלב וגורם לי לכעוס בכל פעם שאני חושב עליו. איך יכול להיות ש____, חברי הטוב בפלוגה, סיכן את חייו למען ישראל ועדיין לא מכירים בו כיהודי?

בברכה

משה פרץ (שם בדוי)

תשובה:

ניתן להבין בקלות את תסכולך. במשך שלושת השנים האחרונות, אתה ו_____ שירתתם יחד, נלחמתם והסתכנתם יחד. באמת מגיע לו – וגם לך! – כבוד והערכה רבה. כעת, אתה רוצה לעזור לו ולתת לו את התואר הנכסף: יהודי.

אבל... אם תקרא לו יהודי, לא רק שלא תעשה לו טובה אלא אפילו תפגע בו.

אנסה להמחיש זאת באמצעות דוגמה פשוטה. אתה מגיע ממשפחת פרץ, ואני בן למשפחת קמינקר. כעת, נניח ונכיר זה את זה ונהפוך להיות חברים הכי טובים (לא רק בפייסבוק...), ויום מן הימים אומר לך: "משה ידידי, אנחנו חברים כל-כך טובים, כמעט אחים; מהיום והלאה אתה לא משה פרץ אלא משה קמינקר." מה היית חושב על הרעיון?

לכל אדם יש זהות. לכל אדם יש שורשים. אף אחד לא רוצה שיעקרו אותו מן השורשים שלו.

כשאתה מבקש להפוך את ____ ליהודי, מבלי שהוא באמת מעוניין בכך, אתה למעשה מנתק אותו ממשפחתו ומשורשיו. אתה מדביק לו זהות שהיא לא שלו.

אולי, אם נשנה מעט את כיוון החשיבה שלך תראה את הדברים אחרת. אתה מניח שהטובה הגדולה ביותר שאתה יכול לעשות לו זה להפוך אותו ליהודי. האמת היא שאלוקים ברא עולם גדול עם מיליארדי אנשים, ומתוכם רק חלקיק קטן נועד להיות יהודים, ואנו לא אמורים לעודד גיור אלא להיפך.

אנו חייבים להכיר בתרומתו של ____ לישראל: להעניק לו את מירב הזכויות ולתמוך בו. אבל לומר שהוא יהודי? גם להיות גוי זה בסדר גמור מבחינת האלוקים.