התנא רבי יהושע בן חנניה היה חכם מופלג אך מראהו החיצוני לא היה נאה. פעם בתו של הקיסר הרומאי קראה לעברו: אוי לחכמה המפוארת הנמצאת בכלי מכוער!

רבי יהושע לא השיב לשאלתה למישרין. במקום לעשות זאת הוא הסיט את הנושא. "ראי, אביך מניח את היין בכלי חרס פשוטים ומכוערים!"

"באלו כלים עליו להניח את היין?" תמהה הבת.

"בכלי זהב וכסף, כיאה למעמדו הרם" השיב התנא.

הבת מיהרה לבקש מאביה להעביר את היין לכלי כסף וזהב. לא חלף זמן רב וכל היין החמיץ.

"מי היה זה שיעץ לך עצה מטופשת זו?" כעס עליה האב. הוא התקשה להאמין שרבי יהושע בן חנניה, שהיה מפורסם בחכמתו, היה זה שהציע לעשות זאת.

כשנקרא אל הקיסר, הסביר רבי יהושע בן חנניה את מעשיו. "הייתה זו תשובה לשאלתך בתך - כיצד התורה מתקיימת באדם בעל מראה חיצוני מכוער? כעת היא נוכחה לראות כי לעתים הכלים המכוערים הם הדרך הטובה לשימור דברים היקרים לנו."

(על פי תלמוד מסכת תענית ז, א)