מה רוצה החברה המערבית שתחשוב על עצמך? איזה מסר התרבות שלנו מעבירה לנו ללא הרף?

לטענת ג'ויס נלסון פטנו, סופרת ופסיכולוגית, המסר העיקרי בו אנו מופצצים בכל רגע משעות הערות שלנו הוא: "לא מספיק להיות כפי שאתם", וכן "אם תצעדו בדרך מסויימת, אז תהפכו להיות 'מספיקים'".

שלטי חוצות מחדירים בנו מסרים האומרים לנו לקנות את המוצר הזה, להפוך חבר במכון כושר זה, לנהוג במכונית הזו, ללבוש את בגדי המעצב הזה. הרעיון הוא שאם תרכוש משהו מסוים, תנהג במשהו מסוים, תצא לנופש מסוים, תגיע להצלחה אקדמית מסוימת, רק אז תהיה "מספיק".

בספרה "עייף מדי להמשיך לרוץ, פוחד מדי לעצור"1 טוענת פטנו: "עד גיל שבע אנו כבר מקבלים את ההתניה ומפנימים את האמונה של הורינו ושל התרבות, החברה והדת שבהן אנו גדלים."

כתוצאה מכך, אנו נותרים בהרגשה שאנו בלתי ראויים, בלתי מספיקים וכמהים להגשמה. אנו חשים שאף פעם לא נצליח להיות כמו שאנו צריכים להיות, והריקנות הנואשת לא נעלמת אפילו כשאנו משיגים מידה כלשהי של הצלחה.

"למרות שהמסרים הראשונים שעיצבו את אמונותינו המוגבלות נשכחו זה מכבר, אנו ממשיכים לתת לעצמנו מסרים דומים דרך מחשבותינו, דרך הפרשנויות שלנו, ההנחות, השיפוטים, הרעיונות, הדעות הקדומות שלנו, וכן באמצעות הקול הפנימי והאופן בו אנו מדברים לעצמנו", טוענת פטנו. "אנו נעשים כל כך מותנים על ידי המסרים הללו, שאנו כבר לא מודעים לכך שהם קיימים. אנו מאמינים שמשהו בסיסי אצלנו לא בסדר ודרוש תיקון. האמת היא, שאין שום דבר לתקן... ושרק אנחנו יכולים לשנות את האמונה הזו..."

לדבריה, הדת מחזקת אף היא את המסר הזה, בכך שהיא גורמת לנו להאמין שאנו "רעים" או "חוטאים" ושאין שום דבר "לא בסדר" אתנו, או שלא משנה מה נעשה, ניענש ואף פעם לא נהיה "מספיק מוצלחים" בעיני אלוקים.

לאחרונה חשבתי הרבה על המסר הזה של "להרגיש לא מספיק".

אין ספק שרבים מאתנו הפנימו קול פנימי המבקר אותנו ללא הרף בעזרת מסרים המחבלים בעיקר בנו-עצמנו אודות האופן בו אנו לא מצליחים להתמודד היטב ולהגיע להישגים הראויים לנו.

נראה כי החברה, העולם המסחרי, הורינו, המורים שלנו או מערכות האמונה הדתית שלנו תורמות למסרים המייאשים הללו בדבר היותנו בלתי-מספיקים.

אבל – האם כל המסרים הללו אכן שליליים? האם לא יתכן שהשאיפה להיות יותר משאנו – בתחום הרוחני, ואפילו בתחומים יותר יומיומיים ותכליתיים של חיינו – עשויה להוביל לצמיחה חיובית?

נניח שהפרסומת למכון הכושר נותנת לך מוטיבציה לעשות הליכה יומית כיוון שגם את רוצה להיות בריאה ולהיראות במיטבך.

או נניח שאתה ילד החי בשכונת עוני בה נפוץ שימוש בסמים ובפשע, אך עמוק בלבך אתה חולם על עתיד טוב יותר. זהו חלום שהתגשם משום שראית את הפרסומות להשכלה גבוהה, ואותם גברים ונשים המחייכים בפרסומת הם אלה שנתנו לך את המוטיבציה לעזוב את תרבות המבוי הסתום שלך ולהכיר בפוטנציאל שלך.

או נניח שהקול הפנימי שלך, המחקה את הרבנים שהכרת בילדותך, מטיף לך להיות אדם טוב ונדיב יותר בכך שתתפנה לרגע לומר מלת חמלה לאדם זר, או בכך שתזמין קרוב משפחה לסעודת שבת.

האם מישהו הפסיד אי פעם משהו מדרך זו?

עצמיות טובה יותר – עצמיות יודעת יותר, רגישה יותר, משכילה יותר – היא עצמיות המצוידת טוב יותר למציאת הגשמה ואושר. למעשה, עיצוב ויצירת עצמיות טובה-יותר זו, היא היא הגשמת תכלית הבריאה. בסופו של דבר, שיפור העצמיות היא הסיבה שלשמה כולנו נמצאים כאן.

ועם זאת, קולות ביקורתיים האומרים לך שאינך מספיק יכולים להיות כל כך תבוסתניים ולשתק אותך מבפנים. מתי אם-כן מסרי "אינני מספיק" הם חיוביים ומעצימים, ומתי הם הופכים לכאלה שמשתקים אותך ועוצרים בעדך מלהתפתח?

הרבי מקוצק היה אולי זה שהביע זאת בצורה הטובה ביותר: "אם אני אני כיוון שאתה אתה, ואתה אתה כיוון שאני אני, אזי אני לא אני ואתה לא אתה. אך אם אני אני כיוון שאני אני, ואתה אתה כיוון שאתה אתה, אזי אני אני ואתה אתה".

מהי המוטיבציה שלי לרצות יותר מן החיים? האם זה משום שיש לי אמונה עמוקה שזהו דבר חיובי עבורי ועבור העולם? או שמדובר פשוט בחיפוש חסר משמעות ובתחרות בלתי פוסקת עם האנשים שסביבי?

רבי זושא מאניפולי אמר פעם, "אילו הציעו לי להתחלף עם אברהם אבינו, הייתי מסרב. מה ירוויח מכך אלוקים? עדיין יהיה לו רק זושא אחד ורק אברהם אחד".

אם נכון דבר זה בתחום השאיפות הרוחניות, הרי בתחום החומרי נכון הדבר אפילו יותר. אנו לא אמורים להגיע לגדולתו של אברהם או של זושא או אפילו של שכנינו "המושלמים" שיש להם הכול. אבל אני כן אמורה להגיע ל"אני" הטובה ביותר, ואתה – ל"אתה" הטוב ביותר.

המסר המייאש והמשתק של "היות בלתי-מספיק" משווה אותך לאחרים ודורש שתפעל לפי הסטנדרטים הנוקשים והגדרות ההצלחה שמציבים לך האנשים שסביבך – הורים, מעסיקים, ארגונים והחברה בכללותה.

אבל מודעות להיותנו "בלתי מספיקים" הנובעת מן הפוטנציאל האינסופי שבגרעין הרוחני שלנו, והיווכחות כמה גדול יכול כל אחד מאתנו להיות, זה המסר החיובי והמעצים ביותר שאנו יכולים לחיות לפיו.

לכן, בפעם הבאה שבה תשמע את הקול הפנימי שלך נוזף בך על כך שאינך מספיק, מדוע שלא תנסה להשיב לו בכך שתאמר לו כמה אתה, כן, אתה יכול להיות? ואז, צא והיה כזה!

אם כך, מה אתה חושב – האם אתה מספיק?