נתאר לעצמנו אדם המגיע לבית המשפט באשמת נהיגה מופרעת ללא רשיון. "האם ההאשמות נכונות, מר כהן" שואל השופט והנאשם משיב: "כן, אך התחרטתי בלב שלם על מה שעשיתי." איזה בית משפט יקבל טענה שכזו?

אך יש בית משפט אחד שכן מקבל את הטענה: בית הדין של מעלה. גם כאשר אדם חטא, אם הוא רק שב אל האלוקים בכל ליבו – תשובתו מתקבלת וחטאו נסלח.

לתשובה יש כוח קסום: היא יכולה להשיב דברים אחורנית, משהו כמו לנסוע אל העבר במכונת זמן. בבית המשפט לדיני תעבורה הטענה לא תהיה קבילה שכן העבירה בוצעה; לכל היותר יוכל השופט להתחשב בעונש מופחת בהסתמכות על כך שהלקח נלמד. אצל בורא העולם, לעומת זאת, התשובה מחזירה את הגלגל אחורנית ולפיכך ניתן למחול לו על כל מה שהוא עשה.

רעיון התשובה לא קל לעיכול. ספר יחזקאל מביא ויכוח, כביכול, בין בורא העולם ובין עם ישראל, לגבי רעיון התשובה.

בורא העולם אומר כי

הָרָשָׁע, כִּי יָשׁוּב מִכָּל-חַטֹּאתָו אֲשֶׁר עָשָׂה, וְשָׁמַר אֶת-כָּל-חֻקוֹתַי, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה—חָיֹה יִחְיֶה, לֹא יָמוּת.כָּל-פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ... הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע? נְאֻם אֲדֹנָי ה', הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה. (יחזקאל יח)

איזו תועלת, כביכול, אפיק ממותו של הרשע, שואל האלוקים. הלא מוטב יותר שהרשע יהפוך את דרכיו וינטוש את מעשיו הרעים ובכך יחדול להיות רשע – ומכיוון שעשה תשובה אין עוד צורך במיתתו, לגזור עליו עונש.

"וַאֲמַרְתֶּם, לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲ-דֹנָי!" משיבים בני ישראל. כיצד ניתן לקבוע את דינו של האדם רק על פי מעשיו האחרונים, ללא להתחשב במעשים שקדמו להם? "שִׁמְעוּ-נָא, בֵּית יִשְׂרָאֵל" משיב האלוקים, "הֲדַרְכִּי לֹא יִתָּכֵן? הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵנוּ!" (שם, כה). האם את רעיון החטא הינכם מוכנים לקבל, ואילו רעיון התשובה מושלל בעיניכם?

הנה הצהרה מפתיעה אף יותר.

בתלמוד הירושלמי נאמר כי "הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה, הקדוש ברוך הוא מקבלו. אמר רבי יוחנן: ולא עוד, אלא כל העבירות שעשה הן נחשבות לו כזכויות."

גם אם נקבל ונבין את רעיון התשובה, כיצד חטאים – מעשים שליליים שנעשו בניגוד לרצונו של הבורא – יכולים להפוך לזכויות?

שתי מערכות יחסים

בני-ישראל נמשלו לאישה, ובורא העולם – לבעל. נשאל איפוא רעיון דומה ממערכת יחסים זוגית שתוכל לשפוך אור על תעלומה זו ששמה התשובה.

אצל בני זוג אמורים לשרור הרמוניה ושלום. מערכת יחסים תקינה משמעותה שהבעל והאישה מתקשרים היטב, יודעים כיצד להגיע אל העמק השווה ונמנעים ממריבות.

זהו המצב האידיאלי. אך קורה – וכל אדם נשוי יודע שזה עלול לקרות לעתים תכופות – שצצה אי הבנה, ההופכת למריבה ולכעס של ממש.

אם בני הזוג אכן השקיעו מאמץ כן כדי לתקן את יחסיהם שנפגעו, הרי שכאשר חולפת הסערה ומופיע השקט בעקבותיה, הם יגלו רובד עמוק יותר בקשר שביניהם. המריבה והכעס הובילו לרמת מודעות גבוהה יותר, לאכפתיות ולתשומת לב לפרטים קטנים.

מדוע זה כך?

כשאנו הולכים במישור, לא נדרש מאיתנו מאמץ רב. אך אם אנו נתקלים במכשול, ככל שהוא גדול יותר כך אנו חייבים להעמיק בתוכנו כדי לגלות כוחות חזקים יותר כדי להתגבר עליו. וכך הם הדברים במישור הזוגי. במהלך שיגרת החיים אנו יכולים להסתפק במאמץ מועט כדי לתחזק את היחסים מבלי שייפגעו. אך דווקא המכשול, המריבה והריחוק שנוצר בעקבותיה, גורם לנו להעמיק בנפשנו כדי לגלות קשר חזק ואמיץ יותר משעבר.

מערכת היחסים השגרתית הלא היא חיים ללא חטא. העבירה כמוה כמריבה, מכשול המאיים לנתק – חלילה – בינינו ובין בורא העולם. כאשר אדם מודע לאפשרות הנפלאה ששמה 'תשובה', הוא משתמש בחטא כזרז להתקרב אף יותר לאלוקים. לעשות מצוות יותר מבעבר, ובמרץ מחודש. מתברר כי החטא הפך להיות 'זכות', חלק מהליך התקרבות לאלוקים אף יותר ממצוה.

היצר הטוב כמוהו כנחל המפכה ברוגע. הוא שליו ומרגיע, אך אין בכוחו להתרומם לגבהים. היצר הרע הוא כמו נחשול עוצמתי; אמנם הוא מסוכן עד מאוד, אך אם נדע כיצד לתעל אותו הרי שהאנרגיה שבו תוכל להובילנו לגבהים חדשים.

אבל...

בנקודה זו עלול מישהו לחשוב: האם משמעות הדברים היא שמומלץ לחטוא כדי ליצור קשר עמוק יותר עם בורא העולם?

על כך נפסק כי 'האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו.' אם נשוב למשל בני הזוג, הרי שכל אדם שפוי מבין שאף בעל לא יאמר לאשתו זמן קצר אחרי החופה 'אני מקווה לריב עמך המון פעמים כדי שהגיע לעומקים חדשים של אהבה בינינו.' אי-אפשר לבסס מערכת יחסים על מכשולים. מערכת יחסים חייבת להיות יציבה ומפכה ברוגע. לעומת זאת, אם אירעה מריבה או מכשול עלינו לדעת כיצד לנצל אותו לטובתנו.

כאשר אדם חוזר בתשובה, מתכפרים לו כל עוונותיו. המילה 'כפרה' משמעותה נקיון, שכן חטא יוצר פגם, 'לכלוך' בנשמתו של האדם. כאשר אדם חוזר בתשובה הוא מגלה עומקים חדשים בנפשו, ובעקבות כך הוא מתחבר לדרגות גבוהות יותר של אלוקות, דרגות המאירות ומנקות את הכתמים שיצר.