ספקן: ככל שאני יותר חושב על המשיח, אני מגיע למסקנה כי בסופו של דבר זו שאלה של זווית ראיה.

מאמין: כלומר?

ספקן: כשהמאמין מביט על העולם הוא רואה בריאה מסודרת בעלת תכלית. החיים הם תהליך המוביל למטרה מסויימת, ההיסטוריה היא מסע עם יעד קבוע מראש. הרוע, הסבל והטרגדיות לא מסתדרות בדיוק עם התמונה – אז או שהם טעויות איומות, או שהם אתגרים שהוצבו בפנינו כחלק מהתוכנית האלוקית. הדבר הטבעי ביותר בעולם הוא עולם מאוחד למען טוב עולמי – או המשיח, כפי שאתה מכנה זאת. העולם כיום הוא לא הדבר האמיתי, והעולם של המשיח הוא הוא האמת. אם זו הצורה בה אתה בוחר לראות את הדברים הכול מוביל לאותה מטרה. כל שיפור או התפתחות שאנו רואים בעולם הוא חלק מהתפתחות קוסמית לעבר האוטופיה המשיחית. וכל דבר רע שקורה בעולם הוא מאורע זמני ונסיגה בהתקדמותנו אל עבר הגאולה, או אולי אלו הן הנשימות האחרונות של כוחות הרוע שעומדים לכלות מן העולם.

מאמין: והספקן?

ספקן: הספקן רואה את העולם כג'ונגל עוין בו הכוח מנצח את הצדק והטוב מת בגיל צעיר. הספקן תמיד שואף להיות מספר אחד ולא מופתע לראות שאנשים אחרים מתנהגים כמוהו. אם הוא יפגוש אדם לא אנוכי הוא ייכנס להלם ויציב אותו במוזיאון... הוא לא חושב שהעולם מתקדם לאיזשהו כיוון ספציפי.

מאמין: ואיזו דיעה, לדעתך, נכונה מבחינה אובייקטיבית?

ספקן: שתי הדיעות נכונות ומתאימות לעובדות האובייקטיביות! זה בדיוק מה שאני מנסה לומר. כל אדם מפרש את ההיסטוריה ואת חוויותיו האישיות לפי תחושותיו וזווית הראיה שלו.

מאמין: האם הספקן לא התרגש לראות את מהפכת הקטיפה באירופה? לצפות בצמיחת החירות והדמוקרטיה ברחבי העולם? לראות את העולם המבקש להתפרק מן הנשק האטומי, לחזות מטוסי קרב המשונעים כדי לספק מזון וסיוע רפואי אחרי אסונות טבע?

ספקן: והאם ידיו של המאמין לא רפות כשהוא רואה את פיגועי הטירור? את מירוץ החימוש? את רמת הפשע בלוד? את כמות הבעלים שבוגדים בנשותיהם? שוב, אם אתה רואה את העולם כמקום עם מטרה, ערוצי החדשות וספרי ההיסטוריה מספרים סיפור של התקדמות ושיפור, פרוגרסיה תמידית לעבר האידיאל המשיחי המבעבע תחת למעטה העולם שעדיין אינו מושלם. אך אם אתה ספקן ורואה את החיים כמקבץ אירועים מקוטעים ושרירותיים, כל מה שקורה בעולם נראה כמו ג'ונגל אחד גדול בו קורים לפעמים גם דברים טובים.

מאמין: נראה לי שאתה מפספס כאן נקודה קריטית. יש הבדל עצום בין שתי זוויות הראיה שתיארת. הראשונה נתמכת בנתונים ובעובדות היבשות. השניה נשענת על פסיכוהיסטוריה של האנושות, השינוי הפנימי שאירע בדרך בה אנו חושבים ומרגישים מאז תחילת ההויה האנושית.

ספקן: כלומר?

מאמין: לפשע אכזרי אין כל אידיאולוגיה – הוא מבוצע בדרך כלל על ידי אנשים בעלי חסר נפשי או כלכלי שמחפשים להרוויח כסף או למצוא פורקן ליצריהם. אין אגודה למען הורים המתעללים בילדיהם. לא מוענק פרס נובל לאדם שביצע את המעשה המרושע ביותר במשך השנה החולפת.

אך לא תמיד זה היה כך. רק לפני ארבעת אלפים שנה, הקרבת בתולה על מזבח היה מעשה קדוש אצל הדתות המובילות בעולם. לא רק שגילוי עריות היה חוקי – הוא אף בוצע על ידי השליטים והמלכים של אותה תקופה. רק לפני כמה מאות שנים, כיבוש עיר לשם ביזה היה מעשה גבורה שהיה ראוי להיחקק באבן למען הדורות הבאים. ובעבר הלא רחוק עבדות הייתה דבר נפוץ, שודדי רכבות היו גיבורי עם, עינויים היו דרך חקירה מקובלת בחקירות, נשים היו הרכוש של בעליהן – וכל זה נעשה במדינות המשכילות ביותר בעולם. תשאל את סבך על התקופה בה מלחמה הייתה דבר אצילי עליה נכתבו אינסוף רומנים בידי סופרים ומחזאים.

אך האנושות התבגרה מבחינה ערכית, ונפילת הדיקטטורות בגוש הקומוניסטי מבטאת זאת בצורה הטובה ביותר: תחושת הצדק גברה על הטנקים ומחנות העבודה והביאה חירות למיליוני בני אדם.

שוב, אינני מדבר על הדרך בה אנשים פועלים אלא על הדרך בה הם חושבים ומרגישים – כיצד התייחסנו לדברים בעבר וכיצד אנו מתייחסים אליהם כיום. הזוועות שמתרחשות ברחבי העולם הן אכזריות באותה מידה שהיו הביזות והאונסים במלחמות יוון העתיקה, אך כיום העולם מאוחד בכעסו נגדם.

ספקן: אבל זה לא משנה! אם אדם נרצח, חלילה, האם זה משנה האם הוא נרצח על ידי נרקומן או על ידי חייל "אצילי" שנלחם כשרוממות המלחמה בפיו? שניהם מתים ועל שניהם מתאבלים משפחותיהם. אם אנו רוצים עולם טוב יותר, העובדות היבשות (כפי שקראת להם) צריכות להשתנות, לא איזו "מודעות קוסמית" כלשהי של האנשים.

מאמין: אתה צודק במאת האחוזים. מה שחשוב בסופו של דבר הוא איך האנשים מתנהגים. כדי שהמשיח יהפוך למציאות על הרע להיעלם לחלוטין, הן הרע ההתנהגותי והן הרע הרעיוני. אך אם אנחנו מנסים למצוא היגיון כלשהו במאורעות ההיסטוריים, אנו חייבים לבחון את הסיבות להתנהגות האנושית, גישת האנושות בכללותה. כשהגישה משתנה אנו יודעים שהקרקע בשלה לשינוי האמיתי שבוא יבוא.

ראה, למשל, מה נחשב פוליטקלי קורקט בימינו. ביותר ויותר מקומות בעולם, כל אדם שרוצה להיבחר לתפקיד כלשהו חייב להפגין מודעות גבוהה יותר לערכי המשפחה, הדמוקרטיה, השיוויון וזכויות האנוש...

ספקן: בטח, ואם אתה רוצה שיחשבו שאתה חכם, עליך להסכים עם כל מה שכולם אומרים. האם אתה מאמין בכלל לפוליטיקאים הללו? הרי 95% מהם צבועים!

מאמין: וזה מוכיח יותר מכל את צדקת דבריי! אם האנשים הערכיים היו הוגנים אך לא פופולריים, היה בכך הוכחה שהחברה נמצאת במצב קשה. אך כאשר הפוליטיקאים מדברים גבוהה גבוהה על ערכים, אתה יודע שהאדם הפשוט ברחוב מעריך זאת ומוכן לשינוי.