כאשר רבי צבי אלימלך שפירא (הידוע בכינויו "בני יששכר" על שם הספר שחיבר) היה בן עשר, הפך אביו למלמד (מורה) בעיירה רחוקה. במשך כל החורף שהה האב באכסניה בבעלות יהודית שם לימד את בניו של בעל האכסניה. כפי שהיה נהוג באותם ימים, אביו של צבי אלימלך שהה הרחק מביתו במשך כל חודשי החורף.

אותו חורף היה קר במיוחד ובמשך שבועות ארוכים הסתוללו סופות שלג. במהלך אחת הסופות הללו נשמעה דפיקה בדלת. בעל האכסניה פתח את הדלת ומצא שלושה איכרים פולניים קפואים למחצה שביקשו ללון באכסניה. כשגילה שאין ברשותם מספיק כסף אפילו לממן שהות לילה אחת בחדרי האירוח שלו הוא טרק בפניהם את הדלת. המלמד היה מזועזע, הם עלולים לקפוא מקור! כשהביע את תמיהתו בפני בעל האכנסיה משך הלה בכתפיו. "אתה רוצה לשלם עבורם?" שאל. להפתעתו הרבה המלמד השיב בחיוב.

האיכרים הודו למיטיבם והחלו ליהנות על חשבונו. הסערה הייתה עזה במיוחד והאיכרים נשארו באכסניה במשך שבועיים ימים. רק אחרי שהסופה נרגעה המשיכו האיכרים לדרכם לא לפני שהודו למלמד.

כשהגיע חג הפסח החל אביו של צבי אלימלך להתכונן לחזרה הביתה. הוא ניגש לבעל האכסניה וזה ערך עמו חשבון: "אני חייב לך ארבעים רובלים על לימוד ילדיי" אמר לו מעסיקו, "אך שהות האיכרים בביתי עלתה ארבעים ושלושה רובלים. אם כן, אתה חייב לי שלושה רובלים. חג שמח לך, ואל תשכח להביא עמך שלושה רובלים כשתשוב אחרי החג" אמר לו בעל האכסניה.

המלמד לא ידע מה להשיב. ללא אומר ודברים הוא נפרד ממעסיקו ויצא רגלית לכפרו.

כשהגיע לכפר הוא התבייש להופיע בבית כשבכיסו אין פרוטה. הוא ניגש איפוא לבית הכנסת המקומי, שם פתח ספר קודש ושקע בעיון מעמיק.

בינתיים, לצבי אלימלך הקטן נודע שאביו הגיע לעיר. הוא רץ לחפש אחריו וכשמצא אותו בבית הכנסת התחנן שיבוא הביתה: "אתה חייב לראות את הנעליים החדשות שקיבלתי לפסח ואת בגדי החג החדשים" הוא אמר, דבר שרק גרם לאביו להרגיש גרוע יותר.

בדרך הביתה חלפה על פניהם מרכבה. המרכבה פגעה בתלולית על הדרך וממנה נפלה חבילה.

האבא הרים את החבילה והחל לרוץ אחרי המרכבה כדי להשיב אותה לבעליה, אך לא הצליח להשיג אותה. הוא בחן את החבילה היטב וראה כי אין בה כל סימנים מזהים (התורה קובעת כי אם אין סימנים לאבידה סביר להניח שבעל האבידה התייאש ממנה ולפיכך היא שייכת למוצא).

הוא פתח את החבילה וגילה בה ארבעים ושלושה רובלים.

בליל הסדר, כשצבי אלימלך ניגש לפתוח את הדלת לאליהו הנביא, הוא קרא לאביו: "אבא, אני רואה את המרכבה!" אך איש לא היה שם. אביו משך את הנער הצידה ואמר לו שעליו להבטיח כי לא יספר לאיש את הסיפור הזה עד יומו האחרון.

את הסיפור שמעתי מרב, ששמע אותו מאחד מחסידיו של הבני יששכר כשהיה על ערש דווי.

הערה ביוגרפית:

האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא ממונקאטש-דינוב (1777–1841), נקרא על שם דודו מצד אמו, רבי אלימלך מליז'נסק, שאמר לאימו שבנה יהיה "אור בעולם". הוא היה ממשיך דרכו של החוזה מלובלין, שאמר לו שהוא גלגול נשמה של תלמידי החכמים משבט יששכר. הוא התפרסם בשם "בני יששכר" – השם שהעניק לספר החסידות שכתב. הוא התפרסם כרב בזכות עצמו וכסופר פורה שדגל בלימוד הקבלה ושאר כתבים של המיסטיקה היהודית.