הדבר החשוב ביותר שאנו יכולים להעניק ליקירנו הוא הזמן. אילו היינו מוציאים על ילדינו חצי מהכסף שאנו מוציאים עליהם ומכפילים את הזמן שאנו מבלים עמם, הם היו במצב טוב בהרבה.

אב אחד אמר לי לאחרונה: "בסגנון החיים הנוכחי שלי, הלחצים מן המשרד, נסיעות עבודה, מחויבויות חברתיות וקצת זמן בחדר הכושר – איפה אני מוצא זמן לילדים שלי? הוא פשוט לא קיים!"

השבתי לו שבחיים עסוקים כשלנו יש רק דרך אחת ליצור זמן לדברים החשובים לנו: על ידי שימוש ב"משל הכד". הבה אסביר.

יש לנו כמה אבנים וחלוקי נחל שאנו רוצים לשים בכד – חלקן גדולות וחלקן קטנות. אם נשים תחילה את כל חלוקי הנחל הקטנים לתוך הכד, לאבנים הגדולות לא יישאר מקום. דרך טובה יותר לעשות זאת היא לשים קודם את האבנים הגדולות ולאחר מכן – להניח לאבנים הקטנות להסתדר סביבן.

אם בילוי זמן עם משפחתנו חשוב לנו באמת, אזי משפחתנו צריכה להיות האבן הגדולה ביותר בין כל האבנים וחלוקי הנחל שעלינו להכניס לכד. בתחילת השנה, בתחילת החודש, בתחילת השבוע ובתחילת היום עלינו להקצות את הזמן הרב ביותר למשפחתנו, ולהקצות שעות מסוימות וימים מסוימים ביומננו ובלוח השנה שלנו לשם כך. כעת האבן הגדולה היא בתוך הכד, השעות הללו אינן קיימות יותר, שכן הן מוקדשות למשפחה. לאחר מכן עלינו להמשיך ולהכניס את כל חלוקי הנחל הקטנים – הם אולי גדולים יותר במובן הכמותי מאשר ה"אבן הגדולה", אבל במונחים של סדר העדיפויות שלנו, הם "חלוקי הנחל הקטנים" – פגישות עסקיות, קניות, עיסוקי פנאי וכו' – סביב האבן הגדולה. נגלה להפתעתנו, שכולן או רובן יסתדרו סביב האבן הגדולה.

שמעתי על אנשים על ערש דווי שהתלוננו שהיו רוצים לבלות יותר זמן עם משפחתם. מעולם לא שמעתי על מישהו שהצטער מדוע הוא לא בילה יותר זמן במשרד.