מהי מטרת החיים?

כוחו של הצדיק

ממעשה בראשית, התורה עוברת ישירות לניסיון שהעמיד ה' לאדם הראשון לא לאכול מפרי עץ הדעת. היה זה אותו נחש קדמוני, סמל היצר הרע, שהצליח לפתות את האדם להתכחש לשליחות הנצחית שהוטלה על נשמתו, בעד הנאות העולם הזה החולפות. ואמנם, בעקבות החטא, הקב"ה מגרש את האדם מגן עדן. ההשלכה ממעשה זה, מטביעה את חותמה לדורות – מאז ועד עתה, נאלצת האנושות כולה להיאבק כל העת בין כוחות הטוב לכוחות הרע השולטים בעולם.

חז"ל מתארים את סדר המאורעות הנ"ל כך: בזמן בריאת העולם, מקום השכינה היה על הארץ. לאחר חטא האדם, השכינה עלתה מהארץ לרקיע הראשון (אחד משבעה רקיעים שהם דרגות רוחניות שונות). בעקבות חטא קין והבל ודור אנוש הבאים אחריהם, עלתה השכינה לרקיע השני וכן הלאה, עד שהגיעה בשל חטאי הדורות לרקיע השביעי. היה זה אברהם, שבמעשיו הקדושים הוריד את השכינה במדרגה אחת לרקיע השישי. יצחק בנו ואחריו יעקב נכדו ודורות הצדיקים הבאים אחריהם, הורידו את השכינה למטה, עד שמשה, שהיה דור שביעי מאברהם, הורידה שוב לארץ, למשכן שבנה בלב המדבר.

רבי ישראל בעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות הכללית, מלמד את אחד מעקרונות היהדות המרכזיים: הקב"ה מחיה את הבריאה מאין לאפס בכל רגע ורגע. לו היה ה' מחליט להפסיק את זרימת האנרגיה התמידית אף לרגע אחד, העולם היה חוזר למצב של תוהו ובוהו כמו קודם הבריאה. כשחז"ל מדברים על העלם והסתר אלוקי, אין כוונתם שהבורא "עזב את הארץ", שאז העולם היה חדל להתקיים לגמרי, אלא שחטאי האנושות יוצרים חיץ בעד השכינה, עד כי יד ה' אינה מורגשת, הקב"ה כביכול גלה מעולמו. לאחר תקופות ארוכות של העדר אלוקות בגלוי עקב חטאי הדורות, עלה בידי צדיקי יסוד עולם, להחזיר את השכינה למטה ע"י עבודה של הכנת העולם להיות לה' דירה בה.

דירה לה'

אברהם אבינו, במעשי החסד שעשה וביניהם הכנסת האורחים הרחבה בלב הישימון לכל עובר אורח, הוא שסלל את הדרך להורדת השכינה. אחרי שאורחיו התכבדו במאכל ובמשקה, אברהם הורה להם לברך, כפי שמעידה התורה, "ויקרא שם בשם ה' ". חכמים מעירים שאת המילה "ויקרא", יש לבטא באופן אחר: "ויקריא" – אברהם מעודד אחרים לקרוא. הרמב"ם מוסיף שאברהם היה בעל השפעה חזקה בשעתו, עד כי עלה בידו לגייר חלק גדול מאנושות העולם, שהחלו להאמין בה' אחד.

אמונה זו באחדות הבורא נמשכה ע"י בניו של אברהם, גם לאחר גלות יעקב ובניו למצרים. אף שבני השבטים נטמעו במהלך הזמן בקרב תושבי המקום, עם זאת כולם, בני שבט לוי בעיקר, הצליחו לשמור על זהותם וגחלת אמונתם.

הקב"ה הבטיח לאברהם כי גלות צאצאיו על אדמת נכר תהיה זמנית וכי אחריה תבוא הגאולה. ואכן, בבוא העת, משה שהיה נין ללוי בן יעקב, קיבל עליו את השליחות האלוקית לגאול את העם. מלכות פרעה מלך מצרים, ששם עצמו לאל, ירדה לטמיון בהדרגה כתוצאה מעשר המכות שניחתו עליה משמים, עד כי פרעה וחכמיו נאלצו להודות שהייתה זו "אצבע אלוקים". גאולת ישראל משעבוד המצרים, הפכה משך השנים דגם לשאר הגאולות הבאות.

בני ישראל זכו להיות עדים גם לנס קריעת ים סוף והניצחון על עמלק. ארבעים ותשעה יום מאז יציאתם ממצרים, בני ישראל עומדים למרגלות הר סיני כדי לשמוע את עשרת הדברות ישירות מלמעלה. במעמד זה, ה' מוסר את התורה – הוראה – לעם וכעבור זמן קצר, הקב"ה מצווה את משה לבנות לו משכן, בית לה'.

משה בונה את המשכן, הבית הנייד בתוכו שכנו ארון הקודש ולוחות האבן, לצד התורה הקדושה. מאז ועד עתה ולאורך הדורות, הפך המשכן להיות דגם לכל בתי הכנסיות שנבנו אחריו. ברגע שנשלמה מלאכת המשכן, ירדה השכינה הקדושה לשכון בו ובעולם כולו.

בניית המשכן מדגימה את תכלית הבריאה, שהיא כדברי המדרש, " להיות לו דירה בתחתונים". תפקיד האדם הוא להחדיר אלוקות לתוך מציאות העולם הגשמית.

רעיון זה הומחש במשכן עצמו, כאשר בני ישראל, שיצאו ברכוש גדול מצרים, תרמו בעין יפה לצרכי המשכן מן הדומם, הצומח והחי, עד כי גם דפנות המשכן נעשו מעץ מצופה זהב. הקרבנות שהוקרבו בו סימלו את העלאת כוחות הנפש הבהמית ורתימתם למטרות נעלות יותר. מהמשכן, שלדעת חכמינו הוא כנגד העולם כולו, לומדים שתכלית חיינו כאן למטה היא לרומם את הגשמיות כדי שתשרת מטרות רוחניות: אכילה לשם בריאות, גידול בהמות וחיות כדי להשתמש בעורן לתפילין ומזוזות וכו'.

דירה בתוך האדם עצמו

בתוך מילות הפסוק, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", מסתתרת משמעות עמוקה יותר. לפי כללי הדקדוק , היה צריך להיכתב, "ושכנתי בתוכו", ביחיד ולא "בתוכם". מכאן לומדים חכמים שכל אחד צריך לעשות בתוכו משכן לה'.

כפי שכתבנו לעיל, בכל יהודי יש ניצוץ אלוקי שבכוחו לרתום את כל חלקי הגוף לקדושה, כך שכל איבר ואיבר בו יהיה מחובר לה'. כיצד ניתן לבצע את המשימה?"מצות השבת שקשורה בתוך גדרי הזמן, היא אחת הדרכים: "ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבות". מטרת השבת לאפשר ליהודי להתנתק משך יום אחד בשבוע מכל ענייני החול, כדי להתרכז בענייני הרוח. שבת שכזו שמוקדשת לתפילה ולימוד תורה, יש בכוחה להשפיע אף על ימי השבוע הבא אחריה.

מלבד השבת, הקפדה על אוכל כשר מחזקת את הקשר לבורא ושמירה על הלכות טהרת המשפחה מהדקת את הקשר האינטימי בין בני הזוג.

חז"ל מגלים שלכל אדם 248 איברים ו-365 גידים, שהם כנגד 248 מצוות "עשה" ו-365 מצוות "לא תעשה". פירוש המילה "מצוה" בארמית הוא "חיבור". מכאן שלכל יהודי 613 דרכים להתחבר לה', באמצעותם הוא יכול לבנות את משכנו הפרטי ואת משכן ה' בעולם כולו.

העולמות הרוחניים ואלה הגשמיים, אינם מנגדים זה לזה. שלימות הכוונה האלוקית היא למזגם יחד, באופן שכל מצוה גשמית תשרת מטרה אלוקית. מציאות כזו יוצרת שלימות בתוך העולם הקטן, הוא האדם ובעולם הנרחב סביבו. משימה זו אינה מצטמצמת לבתי כנסת או לטקסים דתיים כאלה ואחרים, אלא היא שרירה וקיימת בכל מקום ובכל זמן.

השכר בעולם הבא

בתלמוד מופיעות התייחסויות רבות לעולם הבא. לפי הרמב"ם, זהו "עולם הנשמות", עולם רוחני אליו חוזרת הנשמה לאחר מסעה בעולם הזה. שם למעלה, עליה לתת דין וחשבון וכל מצוותיה ועבירותיה נשקלות, אלה כבגד אלה. לאחר מכן הנשמה מקבלת שכר על המעשים הטובים ובכללם לימוד התורה, שכר רוחני שמתבטא בגילוי האור האלוקי והתענגות מזיו השכינה. אם נמצא כי הנשמה צריכה להתנקות מכל הבלי העולם הזה שדבקו בה, היא נשלחת לגיהינום, שם היא עוברת תהליך של טיהור שלאחריו היא ראויה להיכנס לגן עדן. התלמוד משתמש במונחים "גן עדן" או "ישיבה של מעלה" לתאר דרגות שונות של אותו שכר רוחני.

במובן זה, עולמנו משמש "פרוזדור לעולם הבא" בלבד, תחנת מעבר זמנית לעולם הבא. ואמנם רבותינו דורשים, "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" (אבות ד': ט"ז). אם כי אין מן הראוי לעבוד את ה' רק על מנת לקבל שכר, מכל מקום הקב"ה לא נשאר בעל חוב והוא עתיד לשלם לאדם על כל מעשיו הטובים. לכן עלינו לזכור בעל עת שמעלינו "עין רואה ואוזן שומעת" וכל מעשינו נכתבים.

אף כי השכר בעולם הבא גדול מאין כמוהו, עם זאת אין הוא תכלית עבודתנו כאן למטה. התכלית היא, כפי שציינו מקודם, לעשות לבורא דירה בעולם הזה התחתון, שאין למטה ממנו. על זה אמרו חז"ל, "יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא". למרות כל הגילויים הרוחניים הנשגבים של העולמות העליונים, השכר האמיתי של הנשמה על עמלה, הם מצוות ומעשים טובים.

מסיבה זו המושג "עולם הבא" אינו מוזכר בגלוי בכתבי הקודש. התורה מתרכזת בעיקר בחיים בעולם הזה. הנשמה הייתה קיימת עוד קודם שירדה לכאן והיא עתידה לחזור לאחר גמר החיים. ירידתה לעולם הזה התחתון הוא לצורך העליה, היינו מילוי התכלית בבריאה לבנות לה' בית כאן למטה.

שלמה המלך מכנה את הנשמה "נר ה' ". לשם מה זקוק הקב"ה לנר? האם יש עבורו מקום חשוך? אלא שהעולם בו ה' מעלים את נוכחותו, הוא שזקוק לנר. הנשמה מאירה את הגוף ואת העולם באמצעות שמירת התורה והמצוות בחיי היום יום, באופן שיכירו בגדלות ה'.

רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד נהג לומר לקב"ה, "אינני חפץ בגן עדן שלך, גם לא בעולם הבא שלך. אני רוצה רק אותך לבדך". כוונתו הייתה שעל אף ההארה העצומה לה זוכים בעולם הבא, החיבור האמיתי עם ה' הוא דרך מילוי רצונו, היינו שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה.

תפקיד מיוחד

בנוסף, לכל נשמה תכלית מיוחדת משלה, מלבד תפקידה לעשות לבורא בית כאן למטה. הבעל שם טוב אמר כי מעבר לקיום התורה ומצוותיה, כל נשמה יורדת לעולם למשך 70 או 80 שנה רק כדי לעשות טובה לשני בגשמיות או ברוחניות. איך יכול אדם לדעת מהו תפקידו המיוחד? מהי הטובה שלשמה ירדה נשמתו לעולם? אך עליו לדעת שהכל מתרחש בהשגחה פרטית ולכן כאשר הוא נתקל בהזדמנות מסוימת לעשות טובה, עליו להאמין שהזדמנות זו נשלחה לו מלמעלה והיא היא מטרת כל חייו.

חכמים אומרים, "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים" – כל מה שקורה לאדם, הוא מלמעלה: כמה שנים הוא יחיה, מהו מקום מגוריו ומעמדו , האם יהיה עשיר או עני וכו'. תרומתו היחידה של האדם היא בתחום היראת שמים, היינו צורת התייחסותו לכל מצב נתון. בכללות, לכולנו נכונו הזדמנויות פז ואתגרים רבים, אותם יש לנצל לעבודת ה'.

ירידת הנשמה

רבותינו אומרים ש"כל נשמה ונשמה ניצבת לפני הבורא טרם ירידתה למטה" וכי "כל נשמות ישראל חצובות תחת כסא הכבוד". זאת כדי להדגיש את מהות טבע הנשמה, קדושתה, טהרתה וריחוקה הרב מכל מציאות גשמית וחומרית. הנשמה מטבעה אינה משועבדת לתענוגות ופיתויי העולם הזה, אליהם נמשך הגוף כל העת.

למרות זאת, היה זה רצונו של הבורא שהנשמה שהיא חלק ממנו, בניגוד לטבע מהותה, תרד לעולם שפל וגס, לתוך גוף בשר ודם לכך וכך שנים, במטרה לזכך את הגוף הגשמי ואת כל הסובב אותו, כך שיהיו משכן לאלוקות. משימה זו יכולה להתבצע רק ע"י לימוד התורה הקדושה ושמירת המצוות.

לאחר שהנשמה מילאה את שליחותה, כל הצער והסבל שעברו עליה פה בעולם הזה, לא רק שהיו כדאיים עבורה, אלא הם כאין וכאפס לעומת השכר הנצחי הגדול בו היא אמורה לזכות בעולם הבא.

הזדמנות מוחמצת

מכל האמור למעלה משתמע גודל השבר שנגרם בשעה שיהודי מתכחש לתפקידו בחיים, שאז למעשה נשמתו ירדה לארץ לחינם. גם אותם רגעים של התעלות רוחנית בשעת ההתעסקות במצוות או לימוד התורה, מתגמדים לעומת חוסר ההתלהבות הכללית והעדר השמחה הפנימית מעצם ההכרה כי הם הם כל סיבת קיומנו כאן.

זה שמתכחש למשימת חייו וזונח את ההזדמנות שניתנה לו למלא את רצון ה' דרכה יכול הוא לזכות לטובות גדולות ונצורות, פועל בעצם נגד השכל הישר: במקום ליהנות מאותה עליה עצומה שבאה בעקבות ירידת הנשמה, הוא בוחר להשתעבד לגוף השפל ולהיכנע לתביעותיו הטובעניות.

כל בר דעת מבין שמן הראוי למלא כל רגע בחייו עלי אדמות בתוכן אמיתי, היינו בתורה ובמצוות.

כמו כן ברור לכל שאם הבורא, שהוא עצם הטוב, גרם לנשמה לרדת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא כדי ללמוד תורה ולשמור את מצוותיה, הרי שבודאי ערכן רב הוא מאד.

יתרה מזו, ירידת הנשמה כדי לזכות לעליה, מוכיחה כי אין דרך אחרת להשיג אותה מטרה, שאם לא כן, לו הייתה דרך קלה יותר, לבטח הבורא לא היה גורם לירידתה מלכתחילה. המסקנה היא שרק כאן, בעולם הזה התחתון שאין למטה ממנו, כפי שמכנים אותו חכמי הקבלה, יכולה הנשמה להגיע לגבהים רמים, אף יותר מהמלאכים, כמו שנאמר, "צדיקים עדיפים ממלאכים".

עבדו את ה' בשמחה

לאור ההכרה בגודל קיום התורה והמצוות דווקא כאן בעולמנו זה; לאור ההבנה כי רק דרכן תצליח הנשמה להגיע לשלימותה ולהשלמת רצון בורא, הסתכלות על העולם ממבט שכזה ודאי תגרום ליהודי להיות מאושר ושמח בחלקו, למרות כל הקשיים הבלתי נמנעים מבית ומחוץ. השמחה בעבודת ה' היא אחת מיסודות הלימוד שהוריש לנו הבעל שם טוב הקדוש, יסוד שקנה לו מקום נכבד בתורת חב"ד בכלל ובספר המפתח של רבי שניאור זלמן מליאדי בפרט. (תניא, פרקים כ"ו, ל"א).

ככלות הכל, רק דרך התורה היא שמובילה לשמחה אמיתית. השמחה במובנה היהודי, היא כאשר יהודי עושה רצון ה' בכל עת ובכל שעה. ההכרה בעובדה שכל מה שעובר עלינו מכוון מלמעלה, יוצרת הרגשת שמחה שהיא נעלה מכל הבלי העולם הזה.

מסקנה

לימוד התורה וישום הוראותיה בחיי היום יום, הוא צורך חיוני לעצם קיומנו. מאחר שהתורה היא חכמתו של הבורא, לכן לימודה בכוח שכלנו, היא הדרך היחידה להתאחד עמו. אעפ"כ פסקו חכמינו כי "המעשה הוא העיקר". אחרי הכל, מטרת הלימוד העיקרית היא להגיע למעשה בפועל, לשמור מצוות שהן הכלי למילוי רצון ה' לעשות לו דירה כאן למטה.

כל מצוה ומצוה משפיעה על העולם ומלואו ומגלה את מציאות ה' בתוכו, אם כי שלימות התגלותו תהיה רק עם ביאת משיח צדקנו, שאז ירצו כל יושבי תבל לדעת את ה' בלבד.

המילה "ירושלים", בירתו הרוחנית של העולם, מורכבת משתי מילים: "יראה" ו"שלם" – יראה שלימה (מושלמת). מכאן שבנייתה המחודשת של העיר, מראה על מצב של התעצמות מידת היראה והתגלות ה', כמו קודם חטא האדם בגן עדן. כל מצוה ומצוה מקדמת אותנו יותר אל עבר המטרה.

עלינו לקבל את הצעתו של שלמה המלך, החכם מכל אדם, שכתב בסיום ספר משלי, "סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם". ברוח זו אומרים רבותינו, "אני נבראתי לשמש את קוני".