האם אפשר להיות יהודי טוב בלי לשמור תורה ומצוות?

בקצרה, אם אדם רוצה לשמור על יחסים טובים עם הוריו, בין זוגו או ילדיו, עליו להישמע להוראות התורה. אם ברצונו לשמור על בריאות איתנה, הוא צריך להקפיד על הלכות כשרות. שמירה על הלכות טהרת המשפחה היא ערובה לילדים בריאים. הנחת תפילין ולימוד תורה, הם המפתח לצלילות המוח ופתיחת הלב. לימוד תורה ושמירת מצוותיה יוצרים אווירה בריאה בבית. סעודת שבת משותפת בכל ליל שבת, תורמת רבות לתקשורת חיובית במשפחה. התקנת מזוזה על פתח הבית היא שמירה מעולה מאין כמוה ומתן צדקה לעניים, מביא עמו שפע ברכה והצלחה. כל הפעולות הנ"ל פותחות את השער לחיים מלאי תוכן ומשמעות בעולם הזה ולברכה בעולם הבא.

חז"ל, שמלמדים על אופן שמירת המצוות, משתמשים בביטוי "קבלת עול", שיש בו לכאורה משום טעם לפגם. אלא שמטבעו, מאחר שכל יצור אנוש נוטה בקלות להתפתות ליצריו, הדרך היחידה לסייע לו לצעוד בתלם היא לצוות עליו מה לעשות וממה להימנע. הפיתוי, שהוא מתוק בתחילתו אך מר בסופו, עלול להוליך את האדם שולל אחר הסיפוק וההנאה הראשונים, תוך התעלמות מההשלכות הצפויות בהמשך. ילדים, לדוגמה, וכן לעיתים קרובות גם מבוגרים, מוזהרים שלא לצרוך יתר על המידה מאכלים מסוימים שעלולים שהזיק לבריאות, אפילו, חלילה, עד כדי חולי שימנע מהם יכולת לאכול ואעפ"כ הם אינם מסוגלים לרסן את עצמם ומעדיפים ליהנות הנאת שעה. בדומה לכך, הקב"ה קשר אותנו לעול התורה והמצוות והורה לנו חד משמעית לשמור עליהן מתוך הבנה או גם בלעדיה,חרף הפיתויים שניצבים בדרכנו.

גשר לקשר

פרט לטעמים הנ"ל לקבלת עול תורה ומצוות, עיקר הסיבה היא, שלמרות שהן ניתנו לתועלת האדם, מטרתן נעלה אף יותר: המצוה היא הצינור שמחבר בין הבורא לנברא ואשר בלעדיה החיבור בין שני קטבים אלה הוא בלתי אפשרי. דרך שמירת התורה ומצוותיה בחיי היום יום, היהודי יכול להתקשר לקב"ה ולהתעלות מעל מגבלות של זמן ומקום.

התורה והמצוות מגשרות על הפער שמפריד בין הבורא המצווה לנברא עושה המצווה. גשר זה הוא אלוקי, שהרי רק הוא יתברך יכול לגשר בין שמים וארץ. האדם, כיצור מוגבל, אינו יכול לבנות לעצמו גשר לאין סוף. גם גשר רוחני, מוגבל בסופו של דבר לפי אמות המידה האנושיות. מכאן נבין מדוע אדם לא יכול לסלול לבדו דרך לבורא ללא התורה והמצוות: התורה נמסרה לנו במעמד של התגלות אלוקית מלמעלה, "וירד ה' על הר סיני" – הקב"ה הוא זה שירד אלינו והורה לנו דרך להגיע אליו.

לכן כל קשר בין הבורא לנברא, יתכן רק באמצעות התורה ומצוותיה, לא בגלל השכר שבצדן, גשמי או רוחני במידה שווה, אלא כיוון שזהו רצון ה'. זו הסיבה שבברכה הקודמת לעשיית מצוה, לא מוזכר השכר שבצידה, אלא רק העובדה שה' קדשנו במצוותיו וציוונו עליה.

מצוה היא מלשון "ציווי" ומלשון "צוותא" –כל 613 המצוות, הן קשרים דרכם יכול האדם להתחבר עם ה'. המצוות, שמקיפות כל תחום אפשרי בחיי האדם, מאפשרות לו להתמזג עם האלוקי, הן בענייני שמים והן בענייני ארץ.

למעשה, יסוד היהדות הוא האמונה שה' מחיה את הבריאה מיש לאין בכל רגע ורגע ותכלית כוונתו לבנות עולם גשמי שיהפוך ע"י מעשי האדם דירה לו יתברך.

האדם צריך להתקשר לבורא אפילו במעשי היום יום: לפני האכילה, עליו לומר ברכה שמזכירה לו את מקור המאכל שלפניו. כשהוא מכבד את הוריו, הוא צריך לדעת שזו המצוה החמישית בעשרת הדברות וכמוה ככיבוד ה'.

על מאמר חז"ל, "שכר מצוה, מצוה", כמה פירושים: לפי הפשט, שכר המצוה הוא האפשרות לקיים עוד מצוה, אך לאור המוסבר לעיל, יובן כי שכרה הוא עצם הקשר עם ה' בשעת עשיית המצוה.

אותו חיבור הוא זה שיוצר את החיים עצמם. לפי היהדות, החיים הם נצחיים והמות מפסיק את רצף התנהלותם. חכמים דורשים כי צדיקים גם במותם קרויים חיים. הנאות העולם הזה הן עראיות וטעמן נמשך לרגע אחד, לשעה, לשבוע או יותר, אך לבסוף הן חולפות. חיים של אמת הם חיים נצחיים. בשעת מצוה, יהודי מתחבר לבורא ודרכו לאין סופי ואז הוא מובטח שחייו הם אמת. קשר זה הוא על זמני ובלתי נפסק. הצדיקים חיים גם אחרי מותם, כיוון כל משאת לבם בחייהם היה הקשר שלהם עם ה', קשר שנמשך אף לאחר מותם.

מכאן אנו מגיעים להגדרה האמיתית של המושג "שמחה". שמחה לאמיתה אינה ביטוי לסיפוק עצמי, אפילו לא לסיפוק ממקור רוחני, אלא עצם הידיעה על מילוי רצון ה' בכל עת ובכל שעה ורק זו הערובה לשמחה תמידית ומתמשכת. יהודי צריך לעבוד את ה' בשמחה גם בעיתות מצוקה ושמחה זו היא תכלית הטוב שהרי ככלות הכל היא ממנו יתברך.

ליתר הרחבה, נוסיף לבאר כי העולם שנברא ע"י הבורא, הוא לכאורה מציאות נפרדת ממנו. עולמנו הרב גוני מתחלק לארבע "ממלכות": ממלכת הדומם, הצומח, החי והמדבר (האנושות כולה). גם האדם המשכיל ביותר, שהוא נעלה משאר בני מינו ומשאר הדרגות שמתחתיו, לא יכול לכאורה להתחבר לבורא, שהוא אין סופי ונצחי, בהיותו יצור נברא המוגבל מעצם טבעו.

אעפ"כ ה' בחסדו לימדנו איך להתקרב ולהתחבר אליו, אם אך נשכיל להתעלות מעל מגבלותינו האנושיות, אף כי רק הוא יודע את הנתיב המוביל אליו ואת יכולת האדם לצעוד באותה דרך. הכרה זו בחשיבות התורה והמצוות, היא הבסיס ליהדות בכלל. אמנם להרבה מאתנו, התורה נתפשת כאמצעי לקבל שכר ולהימנע מעונש או כסתם חוברת הדרכה יעילה. ברם מאחר שהיא ניתנה מלמעלה, ממקור האין סוף, מכאן שבכוחה לרומם אותנו מדרגה אחת מעל מגבלותינו האנושיות. מדרגה זו היא שיא השלימות אליה כל נברא יכול לחתור במסגרת יכולותיו כיצור בשר ודם.

מנקודת מבט זו, העובדה שהתורה מתבטאת גם בתחומים מאד ארציים, כמו למשל הלכות כשרות, כלל לא מפליאה. עלינו לזכור שהשכל האנושי, גם הוא נברא ע"י ה' ולכן הוא מוגבל לחלוטין בתוך גדרי הבריאה, שלכן הוא אינו יכול לדעת מהן הדרכים שיעזרו לו להתרומם מעליהם. מאידך גיסא, התורה היא המקשרת בין הבורא לנברא, כפי שכתוב, "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום". לגבי הקב"ה, כל הישויות הנבראות, מהנחותות ביותר ועד הנעלות ביותר, רחוקות ממנו באותה מידה. השאלה, "כיצד נברא גשמי יכול להתקשר לבורא", אינה תקפה יותר מהשאלה איך דבר רוחני יוכל להתחבר אליו.

היופי שבתורה ובמצוות מתבטא בכך שע"י פעולות יום יומיות שהן שוות לכל נפש, כל אחד יכול לגעת בקודש ולהפוך את העולם משכן לאלוקות. התורה, לא בשמים היא, כמו שכתוב, "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו".

אולי כדאי להתפשר?

לפנינו מענה גם לאלה שמחפשים יהדות מתפשרת שתאפשר להם לבחור איזה מצוות לשמור ועל אלה לוותר. גישה בררנית זו מנוגדת לעצם התורה, מאחר שאם הוא זה שמחליט מה עליו לשמור, אזי בכך הוא מוציא את הקב"ה מהתמונה. לעומתו, זה שדוגל ביושר ובמוסר, ודאי ימצא לנכון להכיר בדרישות התורה ולהשתדל ככל שביכולתו למלא אחריהן ולא לנסות להתאימן לנוחיותו האישית.

הבה נחזור לשאלה המקורית – האם אפשר להיות יהודי טוב מבלי לשמור מצוות? התשובה היא שגם מי שחי לפי הגדרתו חיים טובים של צדק ושל יושר ומרבה חסד, אף כי מבחינה מסוימת הוא מגשים את תכליתו (שהרי בזה הוא עושה את רצון ה'), מכל מקום הוא מחמיץ הזדמנות פז ליהנות מהטוב בשלימותו.

מהו הטוב האמיתי?

לבסוף נוסיף שלאמיתו של דבר, ללא התורה שמאירה ומורה את דרכנו הנפתלת בחיים, המושג "טוב" עלול להתפרש בצורה לא נכונה.

לו היינו מקיימים את המצוות המובנות בשכלנו מתוך שיקול דעתנו, ללא כל מחויבות לכוח עליון, אזי מתוך אהבה עצמית היינו עלולים להפוך כל חיסרון ליתרון. כפי שאכן קורה במדינות רבות ואצל אנשים רבים, מצוות כמו "לא תרצח... לא תגנב", מקבלות תוקף חוקי שנותן יד למעשי פשע נתעבים ומקדש את כל האמצעים.

אם בדור הקודם, היו אלה שסברו שדי בשכל האנושי לשמירה על מוסריות וערכים ואין צורך בסמכות אלוקית, דורנו הוכיח בצורה מזעזעת ואיומה ביותר כי סברה זו, טעות ביסודה. דווקא אותה אומה שהצטיינה בתחום ההומני, במדע ואפילו בפילוסופיה ואתיקה, היא שהתגלתה בכל שפלותה ואכזריותה, בניסיונה להפוך מעשים כמו רצח עם והתעללות פראית, לערכים עליונים. מי שיודע עד כמה מזערי היה מספר המתנגדים לשלטון הנאצים, מבין שלא הייתה זו תופעה שולית בלבד, אלא היקפה כלל את רוב העם הגרמני, שהחשיב את עצמו ל"גזע עליון".

דוגמה מחפירה זו מלמדת באופן חד משמעי כי בני אדם בלבד אינם יכולים לקבוע ערכי מוסר, מאחר שמטבעם הם נוגעים בדבר ועלולים ליפות את התמונה כפי רצונם. רק כוח עליון הוא שיכול להכתיב ערכים מוחלטים ובלתי משתנים של יושר וטוב, ערכים אותם נמצא בתורה.

אחד המסרים היסודיים בעשרת הדברות, מופיע במילים הפותחות, "אנכי ה' אלוקיך" – עיקרון האמונה באחדות ה', שהיה בבחינת מהפכה של ממש על רקע האלילות באותם ימים, שבראשה המעצמה המצרית שהתאפיינה בריבוי העבודות הזרות בתוכה. איסור עבודה זרה בכל צורותיה, מופיע בדברה השנייה. עם זאת, עשרת הדברות מסתיימות בציוויים פשוטים לכאורה ומתקבלים על השכל, כמו, "לא תגנב".

עומק מצוות האמנה באחדות ה' מחד ופשטות המצוות המוסריות מאידך, מצביע על שני לקחים חשובים:

1. המאמין בה' באמת ובתמים, אמונתו אינה נותרת מופשטת, כי אם מדריכה אותו לפי התורה, איך לנהוג ביום יום בכל תחום שהוא ואפילו עם שכניו ועם הרכוש שברשותם.

2. גם המצוות שבין אדם לחברו, כמו "לא תרצח", אלה שמושתתות על ערכי המוסר, הן בעלות תוקף מעשי רק אם הן נשענות על שתי הדברות הראשונות, האמונה בה' אחד ושאין שני לו.

עשרת הדברות מדגישות, כפי שהמציאות הוכיחה פעמים אין ספור, שאפילו המצוות הפשוטות של מוסר המובנות בשכל הישר, צריכות להישען על יסוד "אנכי ה' " ו"לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני". רק התורה ומצוותיה, הן שיוצקות את התוכן האמיתי לחיים והן מקור המים היחידי ממנו שואב כל יהודי באשר הוא.

לסיכום

1. חיים של תורה ומצוות הם הדרך הבטוחה מכל לחיים טובים, חיים של הגשמת תכלית העולם הזה בשלימותה.

2. הטוב הגדול ביותר שאותו יכול האדם לחוות הוא הבורא עצמו, אליו נוכל להתקשר דרך התורה ומצוותיה.