ב"ה

כה שבט התשכ"ו

ברוקלין, ניו-יורק

שלום וברכה,

הנני לאשר קבלת מכתבך מן ה-26 בינואר, בו אתה כותב על בעיה רצינית שיש לך.

כפי שביקשת, אזכור אותך בתפילותיי להגשמת מאוויי לבך.

אמנם כל הברכות באות מן השם, אך מיהודי מצפים שיעשה את הנחוץ בסדר הטבעי של הדברים. בעניין הבעיה האמורה, הרי לבטח ידוע לך כי ישנם רופאים ופסיכיאטרים המטפלים בה, והצליחו במקרים רבים. אני מכיר מספר מקרים של אנשים שהייתה להם בעיה כזו אך לבסוף התגברו עליה, נישאו והקימו משפחה.

בעודי בנושא זה, ברצוני להבהיר אי הבנה שהובילה כמה אנשים לבלבול ולמסקנות מוטעות. אי הבנה זו נובעת מן הטענה, שכיוון שישנם אינדיבידואלים מסוימים הנולדים עם הבעיה הזו, מן ההכרח שזו בעיה "טבעית", ולכן לא ניתן לראותה כדבר שגוי, או כחטא, ולכן אין צורך לעשות שום דבר כדי לשנות אותה, או מכל מקום, אין זו בעיה רצינית כלל.

את העובדה שגישה זו היא מחוסרת כל בסיס, ניתן להסיק מכך שהתורה (הנקראת תורת חיים ותורת אמת כיוון שהיא המדריך האמיתי שלנו לחיי היומיום) מצהירה כי זוהי עבירה חמורה על מצוות השם לעשות זאת או אף לחשוב על זה. מכיוון שכך, ברור שהבעיה היא כזו שניתן לשלוט עליה, שכן, אילו הייתה מעבר ליכולת השליטה האנושית, אזי לא היה השם מחשיב זאת כחטא.

העובדה כי הבעיה עשויה להיות בעיקר בעיה מולדת, לא משנה את המצב. בכל יום נולדים ילדים בעלי טבע ותכונות מסוימות, או דחפים מסוימים, שחלקם טובים וחלקם רעים. לכן בני אדם צריכים לקבל הכשרה וחינוך – כדי לפתח ולחזק את התכונות החיוביות ולסלק את הרעות. הבורא העניק לבני האדם את היכולת לשפר – ואפילו לשנות – את תכונותיהם ה"טבעיות", (כלומר, הטבועות בהם מלידתם). לדוגמא, קחו את הקלפטומניה. באופן כללי מכירים בכך שהקלפטומניה היא דחף כפייתי מאוד לגנוב. אבל איש לא יטען שבגלל שסביר שזהו דחף מולד ושמאוד קשה להתנגד לו, צריך לומר לקלפטומן שזה בסדר שהוא גונב, או שאין שום דבר שהוא יכול או צריך לעשות בנוגע לכך, וכן הלאה. בדומה לכך, במקרה של אדם הנולד עם דחף להרוס דברים, או בעל טבע מסוכסך ואגרסיבי, בעל נטייה לשקר או לרמות, או כל תכונה פנימית אחרת הנחשבת לדבר שיש לענוש בגינו. אין חברה נורמלית שהייתה מכריזה שכיוון שאדם נולד ככה, צריך להרשות לו להתנהג בהתאם לרצונותיו ונטיותיו העצמיות. גישה כזו לא תעזור לא ליחיד ולא לחברה.

להפך. צריך לעשות הכל כדי לעזור ליחידים, ולו כדי לעזור לכמה מהם להתגבר על בעיותיהם הנוירולוגיות, תהיינה אשר תהיינה.

למותר לציין, כי אדם הנגוע בבעיות נוירולוגיות כאלה או אחרות, עשוי בהחלט לשאול, "מדוע ברא השם דחף כפייתי כל כך, המהווה סתירה ישירה לקוד המוסרי שלו? מדוע הוא עשה אותי לסובל מן המחלה? אני, השואף לקיים את מצוותיו באופן מלא ושלם?

אין אדם המסוגל להשיב על שאלות כאלה, שעליהן יכול לענות רק השם, בורא העולם. דבר אחד שאפשר להציע בהקשר לשאלתך "למה דווקא אני?" הוא כדלקמן: אם אדם חוויה קושי מסוים, או מצב קשה, אפשר להניח שהשם נתן לו כוחות בלתי רגילים שבעזרתם יוכל להתגבר על הקושי הבלתי רגיל. האדם הנוגע בדבר, סביר שאינו מודע כלל לכוחו הפנימי האמיתי. יתכן אם כן, שהמבחן נועד למטרה האחת והיחידה: להוציא באדם זה את הכוח הטמון בו, אשר לאחר שיתגבר על בעייתו, יוכל להתווסף למאגר יכולותיו הגלויות, על מנת להשתמש בהן להישגים עצומים למען עצמו ולמען אחרים.

הרמב"ם, "מורה הנבוכים" של דורו ושל כל הדורות הבאים, אשר היה מהולל גם כרופא הדגול ביותר של תקופתו, הכריז בקטע ידוע מספרו המפורסם משנה תורה ("יד החזקה"): "רשות כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו... אל יעבור במחשבתך דבר זה ... שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק... או רשע... ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו" (הלכות תשובה, פרק ה).

הערה אחרונה מנקודת מבט מדעית.

ברור כי השכל האנושי ומערכת העצבים של האדם הם מורכבים באופן לא יתואר. רק הבורא מכיר את מלאכת כפיו. אך הבורא העניק לשכל האנושי איכויות נפלאות – את היכולת לבחון את מסתרי הטבע, לחקור ולערוך ניסויים ובהדרגה לרכוש יותר ידע אודות עצמו ויכולותיו הפיזיות והמנטליות. המדענים התקדמו במידה ניכרת בחקר תאי המוח וההורמונים. כיום ברור שמגוון רחב של רגשות ותחושות אנושיים יכולים להיגרם באופן מלאכותי בעזרת טכניקות אלקטרוניות וביו-כימיות. כעת מוסכם על הכל כי מרבית ההפרעות הנוירולוגיות, אם לא כולן, כולל התנהגות מינית חריגה, סביר שנגרמות על ידי חוסרים או אי-סדירויות כימיים (הורמונליים) במהלך תקופת הנעורים. יש הפרעות נוירולוגיות שכבר מטפלים בהן בהצלחה בתחומים מסוימים הקשורים במערכת הנויראלית, ויש לקוות כי טווח ההפרעות הללו יתרחב ולבסוף יכלול את כל ספקטרום המחלות הנוירולוגיות, הן של יחידים והן של עמים.

בינתיים ביכולתנו רק לשים מבטחנו בהשם ולחזק את קיום תורתו ומצוותיו, שעל כך כתוב, "הם חיינו ואורך ימינו".

בברכה,

הערת העורך: זוהי טיוטה מקורית של איגרת שהוכתבה על ידי הרבי למזכיר שלו. אין לנו גישה לטיוטה הסופית, שיתכן שתוקנה או שונתה.