בפרשת השבוע אנו קוראים על החלוקה השוויונית וההוגנת של אדמות ישראל. לכל יהודי ויהודי ניתנה נחלה בארץ. ראשית, הארץ חולקה ל-12 מחוזות, אחד לכל שבט. אחר כך היא חולקה שוב בחלוקת משנה כך שלכל משפחה הוקצתה חלקת-אדמה אישית שעליה יבנה את ביתו.

(ייאמר בסוגריים שהדבר חושף את השקר של אלו שבלי חכמה ויתרו על חלקים מהירושה שלהם בתמורה להבטחות חסרות משמעות ומעורפלות כלשהן של אהדה בינלאומית. אפילו אם נתעלם מחוסר האחריות המדהים הכרוך בכך, הארץ המדוברת אינה שייכת להם ואין להם זכות למסור אותה. היא שלך, הירושה שלך, שניתנה לך מהוריך, ואף פוליטיקאי, בין שהוא ציניקן ובין שהוא סתם טיפש, אין לו הזכות לגזול ממך את הזכויות שניתנו לך עם הולדתך.)

שיטה זו של חלוקת הארץ הייתה מוצאת חן בעיני חובבי הימורים. כיצד חילקו אבותינו את הארץ? הם ערכו הגרלה. לכל אחד צ'אנס שווה. תאר בדמיונך את הסצנה: "תגלגלו! תגלגלו את הרולטה! איפה יחיו בניכם ואיפה יעבדו? מי חולם על אזור ההרים? ומי רוצה איזה קוטג' על חוף הים? תנו סיכוי למזל! בואו כל אחד מכם! בואו כולכם!" שמך, יחד עם שמות כל שכניך, הוטלו לאותה קדרה, וכשהחרסים שעליו כתובים נחלות הארץ נשלפו, הוקרא שם תואם, וכך יושבה שאלת נחלתה של כל אחת מהמשפחות.

לכל אחד מאיתנו יוצא לפעמים להתבונן סביבו ולשאול: "איך קרה שאני מוצא את עצמי כאן? האם זה באמת המקום שאני אמור להיות בו?" כשאני מוצא את עצמי בסיטואציה שלא אני בחרתי בה, כשכאילו כל הסיכויים הצטברו נגדי, למה שלא פשוט אסתלק לי מן השולחן?

מעצם טבעם החיים הם הגרלה. כל כמה שנתאמץ להשפיע על הסיכויים לטובתנו, אלוקים הוא הממשיך לקבוע את המשחק כפי שהוא בוחר. זה לא עניין של הוגן או בלתי-הוגן: פשוט, זו הדרך שאלוקים רוצה בה. אתה יכול להתלונן או למתוח ביקורת, אתה יכול לגנוח ולהתאבל, אבל זה לא ישנה את העובדות. אם כך, מדוע אם כן שלא תשחק בקלפים שניתנו לך?

ומכיוון שאלוקים הוא הדילר, מובטח לנו שאם נשחק את המשחק לפי הכללים שלו, נגשים את הפוטנציאל שלנו ואת מטרתו של השוכן במרומים, אז, ביום שבו המשחק יגיע לסופו, לבטח נצא זוכים ובגדול.