פעם ישבתי במטוס ליד פסיכולוג שהזכיר לי כמה חשוב שלא לאבחן פסיכולוגית את בני משפחתך. אחת הסיבות: זה פשוט לא הוגן. כמובן, יהודים איבחנו וניתחו אחרים זמן רב לפני שזיגמונד פרויד הזמין בני אדם לשבת על הספה שלו, גם אם הם לא קראו לילד בשמו 'פסיכואנליזה'.

בשביל מי שלא עוסק בפסיכולוגיה כמקצוע, הסכנה הגדולה יותר היא פסיכואנליזה-בכאילו: "כן, היא עושה את זה תמיד, היא כל כך כפייתית". "שוב יש לו התקף של פיצול אישיות". וגרוע עוד יותר: "הסיבה שהיא עוזרת תמיד היא שהיא להוטה למצוא חן, בגלל הביטחון העצמי הנמוך שלה". "אתה יודע למה הוא נותן כל כך הרבה צדקה: הוא חייב לראות את השם שלו מתנוסס על בניין: פשוט מגלומן!"

מי אמר? האם כל כך פשוט לדעת כל מה שעובר בראשו של מישהו אחר? האם אתה תמיד מדויק כל כך עם מה שמתרחש בראש שלך עצמך? ושנית, מה ההבדל? מעשה טוב עם כוונות רעות מנצח מעשה רע עם כוונות טובות – והדרך (לגהינום או לגן עדן) יוצאת סלולה באיכות טובה הרבה יותר.

כמובן, אם אתה מקדיש למשהו את מיטבך והדברים לא עולים יפה כפי שרצית, הדבר פוגע ומאכזב. כולנו יודעים זאת. וכל מה שהאלוקים מבקש ממך הוא לעשות כמיטב יכולתך. התוצאות הן בידיו. את זה אנחנו מקבלים על עצמנו. ולעולם שום פעולה אינה מבוזבזת. הטוב מצטבר תמיד, ולא משנה אם ניתן לזהות את התוצאות מיד, כי הדבר לא קובע בטווח הארוך והוא מיותר לגמרי מהפרספקטיבה האל-זמנית האלוקית. אנו מאמינים בכך. אך לא בכך אנו עוסקים כעת.

תוכל לראות זאת כך: מישהו עוזר לזקנה לעבור את הרחוב, צוות הטלוויזיה מצלם, יש לה צוואה גדולה, יש לה אחיין עשיר וכו'. מישהו אחר לא עוזר לזקנה לחצות את הכביש, כי צוות הטלוויזיה מצלם, יש לה צוואה גדולה, אחיין עשיר — ואיך אתה יכול להעיז לחשוב שהוא כל כך רדוד!! ובסך הכול הגברת זקוקה לעזרה והפילוסופיה שלך לא תועיל לה. ובלשון הקבלה: אהבה ויראה גורמים שהמצווה תמריא. מצווה בלי אהבה ויראה הם כמו ציפור ללא כנפיים. אהבה ויראה בלי מצווה הם כמו כנפיים בלי ציפור.

אוקיי, אז מדובר בפעולה. אבל האם אפשר לשפר את הכוונות, לעדן אותן, לקדש אותן? ובכן, אפשר — אם אתה מתכוון ברצינות. אבל אם אתה לא עושה את המעשה, פשוט עושה אותו בפועל, הכוונת הטובות ביותר לא שוות מאום.

בפרשת השבוע אנו קוראים על פנחס שפעל בנחישות והשבטים לעגו לו. הם טענו שהוא עשה זאת כי היו לו נטיות שליליות שירש מסבו. אבל האלוקים שפט אותו לפי מעשיו, והם היו חיוביים.

אז אל תשפוט אחרים לפי כוונותיהם אלא לפי מעשיהם. ואם אינך פסיכולוג במקצוע, הספה שלך בבית מיועדת לישיבה בלבד, ובמקרה הטוב גם לשינה (אם התמזל מזלך ובאו לביתך אורחים רבים).