יום ראשון: שופטים ושוטרים אישיים

משה מורה לבני ישראל למנות שופטים ושוטרים בכל ערי ישראל, על מנת להכריע בסכסוכים, לשפוט עבריינים ולאכוף את החוק.

המילה "שעריך" מתייחסת לשערי הערים, אך במישור הפנימי ניתן לראותה כרומזת ל'שערי' הפנים שלנו - עינינו, אוזנינו, נחירי אפנו ופינו, שִבעת הפתחים המעבירים אלינו מסרים וגירויים מן העולם החיצוני. לפי פירוש זה, עלינו להציב 'שופטים ושוטרים' על מנת שישמרו על 'שערים' אלו כנגד פלישתו של כל גירוי שעשוי לפגוע בבריאותנו הרוחנית. השופט, המכריע אֵילו השפעות טובות עבורנו ואילו מזיקות ואסורות, הוא התורה; כאשר השוטר הוא הכוח המופקד על אכיפת החלטותיו של השופט. על כל אחד מאתנו לטפח כוח אכיפה מעין זה ולפתח שיטות שבהן נוכל להילחם בקולות הפנימיים המתנגדים להכרעות ה'שופטים' שבנו.

בפסוק המתייחס לזמן הגאולה אנו מוצאים שופטים - "ואצוה את שפטיכם בעת ההוא" - אך לא שוטרים. זאת משום שבימות המשיח לא תהיה לרוע כל אחיזה בנפשנו, ופעולות אכיפה ייעשו מיותרות.

(על פי לקוטי שיחות לד, עמ' 105-104; יד, עמ' 279-277; כד, עמ' 442-441)