וּבִכְדֵי לְבָאֵר שְׁנֵי עִנְיָנִים הַנַּ''ל בְּהַגִּלּוּי דְּי"ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים שֶׁבֶּאֱלוּל –
שֶׁהַגִּלּוּי דֶּאֱלוּל הוּא לְכָל אֶחָד וְאֶחָד
גַּם לְהָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר,
וְשֶׁאַף עַל פִּי כֵן הַגִּלּוּי אֵינוֹ מְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם
וְהוּא רַק נְתִינַת כֹּחַ –
מַמְשִׁיךְ בְּהַמַּאֲמָר,
שֶׁהַגִּלּוּי דְּי"ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים בֶּאֱלוּל הוּא דֻּגְמַת מֶלֶךְ בַּשָּׂדֶה.
דְּמֵהַחִלּוּקִים בֵּין מֶלֶךְ בַּשָּׂדֶה וּמֶלֶךְ בְּהֵיכָלוֹ הֵם שְׁנֵי הָעִנְיָנִים.
בְּנוֹגֵעַ לְדַרְגַּת הַגִּלּוּי,
עִקַּר הַגִּלּוּי דְּמֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ (תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ)
הוּא בְּהֵיכַל מַלְכוּתוֹ,
כְּשֶׁהוּא בִּלְבוּשֵׁי מַלְכוּת וּבְכֶתֶר מַלְכוּת,
מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁהוּא בַּשָּׂדֶה.
אֲבָל הַגִּלּוּי עַצְמוֹ הוּא בְּעִקָּר כְּשֶׁהוּא בַּשָּׂדֶה.
דְּבִהְיוֹתוֹ בְּהֵיכַל מַלְכוּתוֹ אֵין נִכְנָסִים אֵלָיו אֶלָּא בִּרְשׁוּת
וְרַק הַמֻּבְחָרִים שֶׁבָּעָם וִיחִידֵי סְגֻלָּה,
וּבִהְיוֹתוֹ בַּשָּׂדֶה,
רַשָּׁאִים [וִיכוֹלִים] לְהַקְבִּיל פָּנָיו כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה,
וְהַמֶּלֶךְ מְקַבֵּל אֶת כֻּלָּם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּמַרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת לְכֻלָּם.
וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הוּא בְּהַנִּמְשָׁל,
שֶׁהַגִּלּוּי דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְעַל דֶּרֶךְ זֶה בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה בִּכְלָל
שֶׁהוּא בְּדֻגְמַת מֶלֶךְ בְּהֵיכָלוֹ
הוּא בְּאֹפֶן שֶׁהַגִּלּוּי מְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם,
בְּדֻגְמַת מֶלֶךְ בְּהֵיכָלוֹ (בִּלְבוּשֵׁי מַלְכוּת וּבְכֶתֶר מַלְכוּת), שֶׁהוּא מַטִּיל אֵימָה וָפַחַד.
אֲבָל בִּכְדֵי שֶׁהָאָדָם יַרְגִּישׁ הַגִּלּוּי דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים,
הוּא (בְּעִקָּר) לְאַחֲרֵי קְדִימַת הָעֲבוֹדָה בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל,
שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא נַעֲשֶׂה מֵהַמֻּבְחָרִים שֶׁבָּעָם וְהַיְחִידֵי סְגֻלָּה שֶׁנִּכְנָסִים לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ.
וְהַגִּלּוּי דֶּאֱלוּל שֶׁהוּא דֻּגְמַת מֶלֶךְ בַּשָּׂדֶה,
הוּא בְּאֹפֶן שֶׁהַגִּלּוּי אֵינוֹ מְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם,
וְהוּא רַק נְתִינַת כֹּחַ לַעֲבוֹדָה,
אֲבָל הַנְּתִינַת כֹּחַ לַעֲבוֹדָה שֶׁעַל יְדֵי גִּלּוּי זֶה הוּא לְכָל אֶחָד וְאֶחָד
גַּם לְהָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר
בְּדֻגְמַת מֶלֶךְ בַּשָּׂדֶה,
דִּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ הוּא בְּמַצָּב זֶה אֵינוֹ מַטִּיל אֵימָה וָפַחַד.
וּבִפְרָט עַל אֵלּוּ הַנִּמְצָאִים בַּשָּׂדֶה, שֶׁהֵם בְּדַרְגָּא נְמוּכָה.
וִיתֵרָה מִזּוֹ, דִּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ הוּא בְּמַצָּב זֶה,
אֵינוֹ מְעוֹרֵר אֲפִלּוּ תְּשׁוּקָה לְהַקְבִּיל אֶת פָּנָיו.
וְזֶהוּ שֶׁמְּדַיֵּק בְּהַמַּאֲמָר כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת לְהַקְבִּיל פָּנָיו,
דְּזֶה שֶׁהֵם יוֹצְאִים לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הוּא מִצַּד הָרָצוֹן שֶׁלָּהֶם
אֶלָּא שֶׁהַנְּתִינַת כֹּחַ לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הוּא עַל יְדֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ בַּשָּׂדֶה.
שֶׁאָז (בִּהְיוֹתוֹ בַּשָּׂדֶה)
יֶשְׁנוֹ הָרְשׁוּת וְהַיְכֹלֶת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ.