פרשת השבוע מתחילה בפסוק: "האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי".

שתי מילים שונות משמשות למה שבמבט ראשון נראה כאותו רעיון. לגבי השמים משתמש משה רבנו במילה 'האזינו' – תנו תשומת לב, הטו אוזן, בעוד שלגבי האדמה משתמש משה במילה 'ותשמע'. הפרשנים אומרים, שהבדל זה מבוסס על ה"לקוחות" השונים. כאשר הפסוק נאמר לשמים (שמהם הציפיות שלנו באופן טבעי גבוהות יותר) משתמש משה בטון נוקשה ומחייב יותר; בעוד שלגבי האדמה, הפגיעה והרכה יותר, הוא משתמש במונח רך ופסיבי יותר.

כידוע, "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב". במילים אחרות, כשאנו מדברים ברצינות ומכוונים את מילותינו נכון, הן תתקבלנה באופן הראוי בצד השומע. לעומת זאת, אם נראה שמילותינו אינן מתקבלות כראוי בצד השני, סימן הוא שמשהו היה לקוי באופן ההעברה או בגישה.

אנו מוצאים את הלקח הזה בפרשת השבוע. כאשר משה פונה לשמים ולארץ, הוא משתמש בנימה שונה לכל אחד מהם, תלוי "עם מי יש לו עסק".