בחופשת הקיץ תוכלו למצוא אנשים רבים מטיילים במסלולי הליכה. לא פעם, בתחילת המסלול אתה נתקל רק בעפר ואבנים, סופג דקירות משיחים קוצניים ושואל את עצמך 'מה יש לחפש פה?'. אולם בסופו של דבר, אתה מגיע למקור מים מפכים, או נחשף לנוף מדהים עוצר נשימה. או אז, במבט לאחור, הצעידה הרגלית הממושכת מקבלת טעם מיוחד והמאמץ הופך להיות חלק מההנאה.

פרשת מסעי מהווה סוג של מבט לאחור על דרכם של בני ישראל במדבר. הפרשה מסכמת בקצרה את ארבעים ושניים המסעות שערכו בני ישראל במדבר. לכאורה הדברים כבר מופיעים בפרשיות הקודמות, ולשם מה התורה חוזרת עליהם?

רש"י עונה על כך באמצעות משל על מלך שיצא עם בנו למסע ארוך כדי לקבל טיפול רפואי. בסיום הטיפול, חזר המלך עם בנו באותה דרך והראה לו את כל התחנות בהם חלפו ואת השלבים שעברו בדרכם הראשונה.

בורא העולם הוא המלך שמוליך את בני ישראל, בניו, למסע מפותל. בני ישראל עברו במדבר תלאות רבות. הם נכשלו בחטאים שונים – חטא העגל, המרגלים, קורח ועדתו, קברות התאווה ועוד. כל אחד מהחטאים הסתיים בעונש חמור ובמכה קשה.

אולם בסיום המסע, אפשר להסתכל במבט לאחור ולראות את הדברים באור אחר. כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, הם היו נגועים ב'וירוסים' רוחניים שונים. המסעות במדבר נועדו להוציא את הוירוסים הללו החוצה כדי לטפל בהם. תגובתו של הקב"ה הייתה הטיפול הרפואי שניקה את העם והביא אותו למצב רוחני טהור יותר.

לדוגמה: חטא העגל הביא לחיטוי 'וירוס האלילות', שליחת המרגלים הביאה לחיטוי 'וירוס הספקנות', מחלוקת קורח הביאה לחיטוי 'וירוס הגאווה', סיפור קברות התאווה הביא לחיטוי 'וירוס התאווה' וכן הלאה.

את נקודת המבט הזו אפשר לראות רק בסיום התהליך. לכן משה רבינו מסכם עכשיו את כל המסעות, כי רק עכשיו אפשר להצביע על התועלת הרוחנית שהם הביאו לעם ישראל.

ימים אלו הם ימי 'בין המצרים', בהם אנו אבלים על הגלות הקשה וחורבן שני בתי המקדש. קשיי הגלות לא מאפשרים לנו לראות בשלב זה את הטוב הגנוז בתוך הרע. אבל בבוא הגאולה, כאשר נסיים את מסע הגלות, נוכל להסתכל במבט לאחור ואפילו לשמוח על מה שעברנו, כמו שנאמר "אודך ה' כי אנפת בי".