אתם שומעים את עצמכם חוזרים שוב ושוב 'המצב הזוי', 'זה לא נורמלי'. אתם רצים עם הילדים שוב ושוב לחדר ממ"ד, למקלט השכונתי, לחדר המדרגות.

כדאי שנזכור שזו גם הזדמנות יוצאת דופן, שלא תחזור על עצמה (בתקווה): מה שקורה כשאנחנו נמצאים יחד ברגעים הללו, ייחרת בלבבות של הילדים שלנו לנצח. זה לחקוק בציפורן ברזל בתוך הנשמה שלהם, לטוב ולמוטב.

במקום לשדר לחץ, דאגה וחרדה. במקום להתמכר לשידורי הטלוויזיה והחדשות באינטרנט, זו ההזדמנות שלנו למעשה הורי אמיתי, להפוך לימון ללימונדה.

כשאנחנו יושבים יחד במרחב המוגן, זה הזמן שלנו ההורים לשדר נינוחות, ולהשרות על הילדים ביטחון בהשם. לא צריך כל כך הרבה לדבר, כמו לשדר שהקב"ה שומר עלינו, ולא ינום ולא ישן שומר ישראל. זו האמת היחידה, ותפקידנו רק להעביר אותה לדור הבא. תזכרו שהילדים לא מבינים שקרים, הם יודעים בדיוק מה אנחנו מרגישים, ולכן העבודה היא בעיקר עם עצמנו.

במרחב המוגן, נאמר יחד עם הילדים את שנים-עשר-הפסוקים, מזמורי תהלים, נשיר יחד שירי אמונה ותקווה ("עם ישראל חי", "גשר צר מאוד", "דוד מלך ישראל"), וגם נצחק יחד.

כי אמונה מכניסים לווריד, דווקא ברגעים כאלה.

שבת שלום ושלווה וחג שמח!

הרב שמואל רסקין