ב"ה
קוראים וקוראות יקרים,
הייאוש. אין דבר מייאש ממנו. התחושה הזו שאין מה לעשות. אנחנו תקועים, אין מוצא, אין לאן להתקדם.
עכשיו קחו את הייאוש והכפילו אותו פי שני מיליון, וקיבלתם פחות או יותר את המצב של בני ישראל אחרי שהם יצאו ממצרים. בשביעי של פסח אנחנו קוראים בתורה את הסיפור על העם שזה עתה נמלט מהידיים האכזריות של הנוגשים המצריים האכזריים. הם ברחו, אבל הצבא המצרי מיהר להשיג אותם. הצבא עמד מאחוריהם, ולפניהם – הים.
אז מה עושים? האם הגברים המצומקים של עם ישראל יצליחו להילחם מול החיילים השריריים של צבא מצרים? האם הילדים הקטנים, שחיו ונולדו לעולם של עבדות ורק עכשיו טעמו חיי חירות, יוכלו לפגוע בצבא מאומן ומשוריין?
"דבר אל בני ישראל – וייסעו!", באה ההוראה האלוקית. אל תילחמו, אל תתייאשו. פשוט תתקדמו קדימה. תמשיכו ללכת! מי אמר לכם לעצור?
המדרש מספר שרק אדם אחד העז ליישם את ההוראה ככתבה וכלשונה. היה זה נחשון בן עמינדב, שפשוט התחיל ללכת אל תוך הים. הוא הלך והלך... עד שבהוראתו של אלוקים משה הניף את המטה שלו והים נקרע לגזרים, ועם ישראל כולו צעד בעקבותיו.
בפעם הבאה שאתם עומדים להתייאש, זכרו את נחשון בן עמינדב. לא משנה מה האתגר העומד בפניכם, יש לכם דרך להמשיך קדימה. אפילו אם נראה לכם שתיכנסו לתוך ים עמוק, המשיכו – באמונה, מתוך רצון לקיים את מצוות הבורא – ובסופו של דבר הים שלכם אף הוא ייקרע לגזרים.
חג שמח ושבת שלום!
הרב מנדי קמינקר