ויקרא
תיזהרו במדרכה
קוראים וקוראות יקרים,
אני הולך על המדרכה. זה נשמע די פשוט והגיוני. אני בטוח שגם אתם הולכים על המדרכה (וגם על הכביש – כשאתם חוצים מעבר חציה...). אבל בואו נחשוב על זה קצת מנקודת מבט אחרת, מנקודת המבט של המדרכה.
מישהו או מישהי הולכים לי על הראש. הם דורכים עלי.
אם אתם חושבים שזה מצחיק, תחשבו על זה שוב. אנחנו, בני האדם, נוצרנו על ידי האלוקים. אבל גם בעלי החיים, הצמחים, ואפילו הדומם גם הם נוצרו על-ידי האלוקים. אז מה נותן לנו את העליונות עליהם? למה זה כל-כך הגיוני שאנחנו דורכים להם על הראש או אוכלים אותם?
כך נאמר בספר "היום יום", ספר שחיבר וליקט הרבי מליובאוויטש (בעיבוד חופשי):
כאשר הולכים ברחוב במקומות הראויים לכך, עלינו לחשוב או לדבר דברי תורה. אבל אם אנו לא עושים זאת, האבן עליה אנו דורכים אומרת לנו: גולם! מדוע אתה דורך עלי? מדוע אתה חושב שאתה יותר נעלה ממני?
בפעם הבאה שאתם יוצאים לרחוב, או עולים במעלית, או נוסעים ברכב – תחשבו על המדרכה המסכנה או על המתכת בה אתם נמצאים. היא לא יכולה לדבר, אבל היא כן מתחננת שנחשוב דברים קדושים ונרומם גם אותה. אז בואו נעשה את זה בשבילה.
קריאה מהנה והמשך שבוע נעים,
הרב מנדי קמינקר
נ.ב. בעזרת השם בימים הקרובים נשלח אליכם הודעה משמחת על רשימת תפוצה חדשה שתביא לכם רעיון יומי יפהפה שיתן לכם השראה למשך כל היום. פרטים נוספים יבואו!
הוא סמל המתיקות האולטמטיבי וגם טובלים בו את התפוח בראש השנה, אך התורה אומרת כי אסור להקריב אותו על המזבח. מדוע?
הסיבה האמיתית שבגללה אוכלים אזני המן היא שהם בעצם מסמלים את טבעו של נס חג הפורים
פרשת ויקרא היא הפרשה הראשונה בספר ויקרא, ספר שמוקדש כולו להקרבת קורבנות על גבי המזבח ולעבודת המשכן. חלק עיקרי במשכן – שעל בנייתו והקמתו קראנו בפרשות ויקהל ופקודי – היה העלאת הקורבנות על-גבי המזבח. פרשת ויקרא סוקרת את סוגי הקורבנות השונים וכיצד יש להקריבם.
מאה ועשרים שנה חי משה, במהלכם הוא הפגין מסירות לעם ישראל כמנהיג הדגול ביותר שקם אי-פעם. הוא גם זכה להתגלויות אלוקיות שגרתיות
בשעות אחר הצהריים המאוחרות היא סוף סוף יכלה לחייך. הבית היה ריק מכל שריד של ממתק. רשימת משלוחי המנות הייתה מחוקה; כל מי שהיה צריך לקבל קיבל. כל משלוח מנות שהגיע פורק והועבר הלאה. רק שתי חפיסות קטנות של בונבוניירה נשארו בצד, אחת בשביל הילדים ואחת בשביל ההורים. סיפור על משלוח מנות מקורי במיוחד
כתוב: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחת מישראל. שבכל אחד ואחת מישראל תוכיות נקודת פנימית לבבו הוא מקדש לשבתו יתברך. והנה מקום המקדש גם בזמן הגלות והשימום קדוש הוא... וכן הוא גם במקדש הפרטי שבכל אחד ואחת מישראל, דהיסוד הוא שלם זך וטהור.
