קוראים וקוראות יקרים,

הסיפור על השכנה המרירה שמתפרסם במגזין השבוע הוא אחד הסיפורים המרגשים ביותר שקראתי. הוא מרגש כי המהפך שעוברת השכנה – לא, לא השכנה המרירה והכועסת שגורמת לכולם לברוח מהבניין, אלא דווקא השכנה ה'טובה' – מראה לנו איך לפעמים אנחנו שבויים בתוך נקודת המבט שלנו עד שאנו לא מסוגלים לראות שום אופציה אחרת. אבל כשאנו משתנים קצת מבפנים, התוצאות מדהימות.

זה הזכיר לי את הפתגם שמופיע ב'היום יום', ליום ב' בחודש אלול:

"בני ישראל נקראו ארץ חפץ, שיש בהם כמה חפצים יקרים באהבת השם יתברך ויראתו ומדות טובות, ואין דבר גילוי המדות הטובות תלוי אלא במעורר. דבר ברור הוא, אשר בכל חלקי האדמה נמצאים מעינות מים חיים, וההבדל הוא רק בקירוב וריחוק, ואם כן הלא הכל תלוי בהחופר וכח סבלנותו ומתינותו."

אז זהו. בפעם הבאה שתפגשו מישהו או מישהי שיגרמו לכם לכעוס, לפני שתגידו "איזה אישה רעה היא" או "לבנאדם הזה לא איכפת מכלום", תקראו שוב את הפתגם. דבר ברור שבכל חלקי האדמה נמצאים מעיינות מים חיים. אבל במי זה תלוי? בנו, בסבלנות ובמתינות שלנו.

הלוואי ונזכה לחפור ולגלות אוצרות.

שבת שלום,

הרב מנדי קמינקר