פרק כה

1בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֚שׁ שָׁנָה֙ מָלַ֣ךְ אֲמַצְיָ֔הוּ וְעֶשְׂרִ֣ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְהֽוֹעַדָּ֖ן מִירֽוּשָׁלִָֽם:
2וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה רַ֕ק לֹ֖א בְּלֵבָ֥ב שָׁלֵֽם:
3וַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֛ר חָֽזְקָ֥ה הַמַּמְלָכָ֖ה עָלָ֑יו וַיַּֽהֲרֹג֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו הַמַּכִּ֖ים אֶת־הַמֶּ֥לֶךְ אָבִֽיו:
4וְאֶת־בְּנֵיהֶ֖ם לֹ֣א הֵמִ֑ית כִּ֣י כַכָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֡ה בְּסֵ֣פֶר מֹשֶׁה֩ אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהֹוָ֜ה לֵאמֹ֗ר לֹֽא־יָמ֨וּתוּ אָב֚וֹת עַל־בָּנִים֙ וּבָנִים֙ לֹא־יָמ֣וּתוּ עַל־אָב֔וֹת כִּ֛י אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יָמֽוּתוּ:
5וַיִּקְבֹּ֚ץ אֲמַצְיָ֙הוּ֙ אֶת־יְהוּדָ֔ה וַיַּֽעֲמִידֵ֣ם לְבֵֽית־אָב֗וֹת לְשָׂרֵ֚י הָֽאֲלָפִים֙ וּלְשָׂרֵ֣י הַמֵּא֔וֹת לְכָל־יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ן וַיִּפְקְדֵ֗ם לְמִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֚ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וַיִּמְצָאֵ֞ם שְׁלֹֽשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֚לֶף בָּחוּר֙ יוֹצֵ֣א צָבָ֔א אֹחֵ֖ז רֹ֥מַח וְצִנָּֽה:
6וַיִּשְׂכֹּ֣ר מִיִּשְׂרָאֵ֗ל מֵ֥אָה אֶ֛לֶף גִּבּ֥וֹר חָ֖יִל בְּמֵאָ֥ה כִכַּר־כָּֽסֶף:
7וְאִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֗ים בָּ֚א אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הַמֶּ֕לֶךְ אַל־יָב֥וֹא עִמְּךָ֖ צְבָ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י אֵ֚ין יְהֹוָה֙ עִם־יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֖ל בְּנֵ֥י אֶפְרָֽיִם:
כי אין ה' עם ישראל כל בני אפרים: לפי שירבעם משבט אפרים והוא היה הראשון שהחטיא את ישראל ובכל דור ודור אחריו היה להם למוקש שהיו עובדין לעגלי זהב של ירבעם:
8כִּי אִם־בֹּ֣א אַתָּ֔ה עֲשֵׂ֖ה חֲזַ֣ק לַמִּלְחָמָ֑ה יַכְשִֽׁילְךָ֚ הָֽאֱלֹהִים֙ לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֔ב כִּ֥י יֶשׁ־כֹּ֛חַ בֵּֽאלֹהִ֖ים לַעְז֥וֹר וּלְהַכְשִֽׁיל:
כי אם בא אתה: פתרון אם לא תאמין בדברי הלא תנסה בא אתה ועשה וחזק למלחמה:
לעזור ולהכשיל: פתרון יש לו כח וגבורה לעזור לך בלא חיל של אפרים ולהכשיל אותך אם תוליכם עמך:
9וַיֹּ֚אמֶר אֲמַצְיָ֙הוּ֙ לְאִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים וּמַה־לַּֽעֲשׂוֹת֙ לִמְאַ֣ת הַכִּכָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִגְד֣וּד יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֙אמֶר֙ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים יֵשׁ לַֽיהֹוָ֔ה לָ֥תֶת לְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מִזֶּֽה:
10וַיַּבְדִּילֵ֣ם אֲמַצְיָ֗הוּ לְהַגְּדוּד֙ אֲשֶׁר־בָּ֚א אֵלָיו֙ מֵֽאֶפְרַ֔יִם לָלֶ֖כֶת לִמְקוֹמָ֑ם וַיִּ֨חַר אַפָּ֚ם מְאֹד֙ בִּֽיהוּדָ֔ה וַיָּשׁ֥וּבוּ לִמְקוֹמָ֖ם בָּֽחֳרִי־אָֽף:
11וַֽאֲמַצְיָ֙הוּ֙ הִתְחַזַּ֔ק וַיִּנְהַג֙ אֶת־עַמּ֔וֹ וַיֵּ֖לֶךְ גֵּ֣יא הַמֶּ֑לַח וַיַּ֥ךְ אֶת־בְּנֵֽי־שֵׂעִ֖יר עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִֽים:
12וַֽעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֜ים חַיִּ֗ים שָׁבוּ֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְבִיא֖וּם לְרֹ֣אשׁ הַסָּ֑לַע וַיַּשְׁלִיכ֛וּם מֵֽרֹאשׁ־הַסֶּ֖לַע וְכֻלָּ֥ם נִבְקָֽעוּ:
וכולם נבקעו: ויהי אחרי בא וגו' באיכה רבתי עליו נאמר ורגז ושחק ואין נחת (משלי כט):
13וּבְנֵ֣י הַגְּד֗וּד אֲשֶׁ֨ר הֵשִׁ֚יב אֲמַצְיָ֙הוּ֙ מִלֶּ֚כֶת עִמּוֹ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּפְשְׁטוּ֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִשֹּֽׁמְר֖וֹן וְעַד־בֵּ֣ית חוֹר֑וֹן וַיַּכּ֚וּ מֵהֶם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַיָּבֹ֖זּוּ בִּזָּ֥ה רַבָּֽה:
ויפשטו בערי יהודה משמרון ועד בית חורון: לאחר שחזרו למקומם כדלעיל ויחר אפם מאד ביהודה וישובו למקומם שאם לא כן אלא מיד שנבדלו מאמציה פשטו בערי יהודה היה לו לומר ויפשטו בערי יהודה מבית חורון עד שומרון:
14וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵ֨י ב֚וֹא אֲמַצְיָ֙הוּ֙ מֵֽהַכּ֣וֹת אֶת־אֲדוֹמִ֔ים וַיָּבֵ֗א אֶת־אֱלֹהֵי֙ בְּנֵ֣י שֵׂעִ֔יר וַיַּֽעֲמִידֵ֥ם ל֖וֹ לֵאלֹהִ֑ים וְלִפְנֵיהֶ֥ם יִֽשְׁתַּֽחֲוֶ֖ה וְלָהֶ֥ם יְקַטֵּֽר:
15וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהֹוָ֖ה בַּֽאֲמַצְיָ֑הוּ וַיִּשְׁלַ֚ח אֵלָיו֙ נָבִ֔יא וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לָ֚מָּה דָרַ֙שְׁתָּ֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָעָ֔ם אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־הִצִּ֥ילוּ אֶת־עַמָּ֖ם מִיָּדֶֽךָ:
16וַיְהִ֣י| בְּדַבְּר֣וֹ אֵלָ֗יו וַיֹּ֚אמֶר לוֹ֙ הַלְיוֹעֵ֚ץ לַמֶּ֙לֶךְ֙ נְתַנּ֔וּךָ חֲדַֽל־לְךָ֖ לָ֣מָּה יַכּ֑וּךָ וַיֶּחְדַּ֣ל הַנָּבִ֗יא וַיֹּ֙אמֶר֙ יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יָעַ֚ץ אֱלֹהִים֙ לְהַשְׁחִיתֶ֔ךָ כִּֽי־עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וְלֹ֥א שָׁמַ֖עְתָּ לַֽעֲצָתִֽי:
כי יעץ אלהים להשחיתך: כלומר אם אין אתה שומע לעצתי לילך בדרך ישרה דע לך אתה המלך כי יעץ ה' להשתיתך הואיל כי עשית זאת ולא שמעת לעצה ומה היא העצ' שהשיאך להתגרות במלך ישראל וליפול לפניו כדכתיב ויועץ אמציה מלך יהודה וישלח אל יואש וגו':
17וַיִּוָּעַ֗ץ אֲמַצְיָ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה וַ֠יִּשְׁלַח אֶל־יוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהֽוֹאָחָ֧ז בֶּן־יֵה֛וּא מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לְךָ֖ נִתְרָאֶ֥ה פָנִֽים:
לך נתראה פנים: להראות גבורתינו על סוסים ברמחים:
18וַיִּשְׁלַ֞ח יוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־אֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֘ לֵאמֹר֒ הַח֜וֹחַ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֗וֹן שָׁ֠לַח אֶל־הָאֶ֜רֶז אֲשֶׁ֚ר בַּלְּבָנוֹן֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָ֧ה אֶת־בִּתְּךָ֛ לִבְנִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וַתַּֽעֲבֹ֞ר חַיַּ֚ת הַשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וַתִּרְמֹ֖ס אֶת־הַחֽוֹחַ:
החוח אשר בלבנון: שהוא שפל רוח:
שלח אל הארז: שהוא שר גדול מכל האילנות:
ותעבר: ותרמוס ולא רצה הארז להרגו כי זילות הוא בעיניו לטרוף החוח אלא עברה עליו ורמסתו לבזיון כי היאך נשאו לבו לשלוח בזיון גדול כזה לארז גבוה אף אתה כחוח שאין לך רק שני שבטי' ועת' עבדי יקומון עליך וירמסוך כשישמעו הבזיון הזה:
19אָמַ֗רְתָּ הִנֵּ֚ה הִכִּ֙יתָ֙ אֶת־אֱד֔וֹם וּנְשָֽׂאֲךָ֥ לִבְּךָ֖ לְהַכְבִּ֑יד עַתָּה֙ שְׁבָ֣ה בְּבֵיתֶ֔ךָ לָ֚מָּה תִתְגָּרֶה֙ בְּרָעָ֔ה וְנָ֣פַלְתָּ֔ אַתָּ֥ה וִֽיהוּדָ֖ה עִמָּֽךְ:
ונשאך לבך: לרדוף אחר הכבוד ורוצה אתה להתכבד אף בי ובמלכים (ב' י"ד) הכבד ושב בביתך:
20וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע אֲמַצְיָ֔הוּ כִּ֚י מֵהָֽאֱלֹהִים֙ הִ֔יא לְמַ֖עַן תִּתָּ֣ם בְּיָ֑ד כִּ֣י דָֽרְשׁ֔וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֥י אֱדֽוֹם:
כי מהאלהים היא למען תתם ביד: כלומר בידיהם כדלעיל ידעתי כי יעץ אלהים להשחיתך:
21וַיַּ֨עַל יוֹאָ֚שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּתְרָא֣וּ פָנִ֔ים ה֖וּא וַֽאֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה בְּבֵ֥ית שֶׁ֖מֶשׁ אֲשֶׁ֥ר לִֽיהוּדָֽה:
בבית שמש: היתה המלחמה והוצרך לומר שלא תאמר כשתפשו אמציה למה הביאו לירושלים ולא לשומרון לפי שהיה בית שמש סמוך לירושלים:
22וַיִּנָּ֥גֶף יְהוּדָ֖ה לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֖סוּ אִ֥ישׁ לְאֹֽהָלָֽיו:
23וְאֵת֩ אֲמַצְיָ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה בֶּן־יוֹאָ֣שׁ בֶּן־יְהֽוֹאָחָ֗ז תָּפַ֛שׂ יוֹאָ֥שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ יְרֽוּשָׁלִַ֔ם וַיִּפְרֹ֞ץ בְּחוֹמַ֣ת יְרֽוּשָׁלִַ֔ם מִשַּׁ֚עַר אֶפְרַ֙יִם֙ עַד־שַׁ֣עַר הַפּוֹנֶ֔ה אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אַמָּֽה:
ויפרץ בחומת: שאמר מעתה לא ימרוד בי כי לא גבה לבו כל כך למרוד הואיל ונפרצה החומה:
24וְכָל־הַזָּהָ֣ב וְהַכֶּ֡סֶף וְאֵ֣ת כָּל־הַ֠כֵּלִים֩ הַנִּמְצְאִ֨ים בְּבֵֽית־הָֽאֱלֹהִ֜ים עִם־עֹבֵ֣ד אֱד֗וֹם וְאֶת־אֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְאֵ֖ת בְּנֵ֣י הַתַּֽעֲרֻב֑וֹת וַיָּ֖שָׁב שֹׁמְרֽוֹן:
הנמצאים בבית האלהים עם עובד אדום: כי הוא ובניו נגידים על האוצרות כל ימיהם כדלעיל:
ואת בני התערבות: שלא הניחו ישראל את אמציהו להיות עוד מלך בירושלים עד שנתן בני השרים ערבון שלא ימרדו עוד בו וכן תרגם יונתן אותו במלכים (ב' יד) בני רברביא, ורבינו יוסף פירש תערובות אותן התערובות שהיה לו למלך נתונים בערבות שלא ימרדו אבותם בו ולא נראה לי כי לא מצינו שגברה יד יהודה כל כך על אחרים שיהו צריכים ליתן ליהודה בניהם לערבון:
25וַיְחִ֨י אֲמַצְיָ֚הוּ בֶן־יוֹאָשׁ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה אַֽחֲרֵ֣י מ֔וֹת יוֹאָ֥שׁ בֶּן־יְהֽוֹאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה:
26וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י אֲמַצְיָ֔הוּ הָרִֽאשֹׁנִ֖ים וְהָֽאַֽחֲרוֹנִ֑ים הֲלֹא֙ הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־סֵ֛פֶר מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֖ה וְיִשְׂרָאֵֽל:
27וּמֵעֵ֗ת אֲשֶׁר־סָ֚ר אֲמַצְיָ֙הוּ֙ מֵאַֽחֲרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיִּקְשְׁר֨וּ עָלָ֥יו קֶ֛שֶׁר בִּירֽוּשָׁלִַ֖ם וַיָּ֣נָס לָכִ֑ישָׁה וַיִּשְׁלְח֚וּ אַֽחֲרָיו֨ לָכִ֔ישָׁה וַיְמִיתֻ֖הוּ שָֽׁם:
ומעת אשר סר אמציה מאחרי ה': ונפל לפני מלך ישראל מיד:
ויקשרו עליו קשר בירושלים: להרגו כי הי' לבם דוה איש על בנו ועל אחיו ועל קרובו שנהרגו על ידו לפי שנתגרה במלך ישראל:
וינס לכישה: עיר מבצר אשר נלחם עליה סנחריב ונס לכישה ויהי שם ט"ו שנים עד ששלחו אחריו לכיש' וימיתהו שם ואותן ט"ו שנה שהי' בלכיש מלכה יכליהו אם עזיהו תחתיו אך קשה לי ובפי' ר' יוסף זצ"ל ראיתי גם אותן ט"ו שנים שהי' בלכיש מלך עזיהו בנו תחתיו ולא נכון לפותרו כן שהרי כתיב בסמוך והוא בן שש עשר' שנה נמצא שלא היה בזמן שברח אביו אלא בן שנה ועוד שא"כ היה לו לומר ויקחו את עזיהו וימליכו תחת אביו בחייו אלא משמע שלא מלך בחיי אביו:
28וַיִּשָּׂאֻ֖הוּ עַל־הַסּוּסִ֑ים וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֥יר יְהוּדָֽה: