פרק כב

1וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד זֶ֣ה ה֔וּא בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה הָֽאֱלֹהִ֑ים וְזֶה־מִּזְבֵּ֥חַ לְעֹלָ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל:

ויאמר דויד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל. מכאן ואילך שכל שמבקש ה' להקריב לו קרבן יצא ויקריב על אותו מזבח:

2וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד לִכְנוֹס֙ אֶת־הַגֵּרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּֽעֲמֵ֣ד חֹֽצְבִ֗ים לַחְצוֹב֙ אַבְנֵ֣י גָזִ֔ית לִבְנ֖וֹת בֵּ֥ית הָֽאֱלֹהִֽים:

לכנוס את הגרים. גרים שנתגיירו שלא רצה להעביד בישראל עבודת פרך וכן מצינו בשלמה למטה ב' ויספר שלמה וגו' ויעש מהם ע' אלף נושא סבל וגו' ועוד כתיב וכל העם הנותר מן החתי וגו' ב' פסוקים (לקמן כ"א) ועוד כתיב ומן בני ישראל לא נתן שלמה לעבדים וגו' (שם):

3וּבַרְזֶ֣ל| לָ֠רֹב לַמִּסְמְרִ֞ים לְדַלְת֧וֹת הַשְּׁעָרִ֛ים וְלַֽמְחַבְּר֖וֹת הֵכִ֣ין דָּוִ֑יד וּנְחֹ֥שֶׁת לָרֹ֖ב אֵ֥ין מִשְׁקָֽל:

למסמרים לדלתות השערים. נעג"ל בל"א:

ולמחברות. הכין דוד הברזל שמחברין ומחזיקים הדלתות והשערים בהם:

4וַֽעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים לְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר כִּֽי הֵ֠בִיאוּ הַצִּֽידֹנִ֨ים וְהַצֹּרִ֜ים עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים לָרֹ֖ב לְדָוִֽיד:

והצורים. עם חירם מלך צור:

5וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗יד שְׁלֹמֹ֣ה בְנִי֘ נַ֣עַר וָרָךְ֒ וְהַבַּ֜יִת לִבְנֽוֹת־לַֽיהֹוָ֗ה לְהַגְדִּ֨יל| לְמַ֜עְלָה לְשֵׁ֚ם וּלְתִפְאֶ֙רֶת֙ לְכָל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אָכִ֥ינָה נָּ֖א ל֑וֹ וַיָּ֧כֶן דָּוִ֛יד לָרֹ֖ב לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ:

נער ורך. לפי שאפילו בן מ"ב שנה קרוי נער דכתיב ויהושע בן נון נער לא ימיש וגו' (שמות ל"ג) שהרי יהושע לא מלך אחרי משה כי אם כ"ח שנה וחי ק"י שנה נמצא (בשנת ל"א שנה)[בשנה ראשונה] כשהיו ישראל במדבר העיד עליו הכתוב ויהושע בן נון נער מאז היה בן מ"ב שנה על כן הוצרך לכתוב רך שלא היה כי אם בן י"ב שנה כשמלך:

להגדיל למעלה. גדל מאד שהגביהו שלמה עד מאה ועשרים אמה כדכתיב (במלכים א' ו') והאולם על פני היכל הבית וגו':

6וַיִּקְרָ֖א לִשְׁלֹמֹ֣ה בְנ֑וֹ וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ לִבְנֽוֹת־בַּ֔יִת לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

7וַיֹּ֥אמֶר דָּוִ֖יד לִשְׁלֹמֹ֑ה בְּנִ֕י (כתיב בְּנִ֕ו) אֲנִי֙ הָיָ֣ה עִם־לְבָבִ֔י לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֖ם יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽי:

8וַיְהִ֨י עָלַ֚י דְּבַר־יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר דָּ֚ם לָרֹב֙ שָׁפַ֔כְתָּ וּמִלְחָמ֥וֹת גְּדֹל֖וֹת עָשִׂ֑יתָ לֹֽא־תִבְנֶ֥ה בַ֙יִת֙ לִשְׁמִ֔י כִּי דָּמִ֣ים רַבִּ֔ים שָׁפַ֥כְתָּ אַ֖רְצָה לְפָנָֽי:

9הִנֵּה־בֵ֞ן נוֹלָ֣ד לָ֗ךְ ה֚וּא יִֽהְיֶה֙ אִ֣ישׁ מְנוּחָ֔ה וַֽהֲנִיח֥וֹתִי ל֛וֹ מִכָּל־אֽוֹיְבָ֖יו מִסָּבִ֑יב כִּ֚י שְׁלֹמֹה֙ יִֽהְיֶ֣ה שְׁמ֔וֹ וְשָׁל֥וֹם וָשֶׁ֛קֶט אֶתֵּ֥ן עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּיָמָֽיו:

10הֽוּא־יִבְנֶ֥ה בַ֙יִת֙ לִשְׁמִ֔י וְהוּא֙ יִֽהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֔ן וַֽאֲנִי־ל֖וֹ לְאָ֑ב וַֽהֲכִ֨ינוֹתִ֜י כִּסֵּ֧א מַלְכוּת֛וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עוֹלָֽם:

11עַתָּ֣ה בְנִ֔י יְהִ֥י יְהֹוָ֖ה עִמָּ֑ךְ וְהִצְלַחְתָּ֗ וּבָנִ֙יתָ֙ בֵּית יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר עָלֶֽיךָ:

12אַ֣ךְ יִֽתֶּן־לְּךָ֚ יְהֹוָה֙ שֵׂ֣כֶל וּבִינָ֔ה וִֽיצַוְּךָ֖ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְלִשְׁמ֕וֹר אֶת־תּוֹרַ֖ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:

13אָ֣ז תַּצְלִ֔יחַ אִם־תִּשְׁמ֗וֹר לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת־הַֽחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל חֲזַ֣ק וֶֽאֱמָ֔ץ אַל־תִּירָ֖א וְאַל־תֵּחָֽת:

14וְהִנֵּ֨ה בְעָנְיִ֜י הֲכִינ֣וֹתִי לְבֵֽית־יְהֹוָ֗ה זָהָ֞ב כִּכָּרִ֚ים מֵֽאָה־אֶ֙לֶף֙ וְכֶ֗סֶף אֶ֚לֶף אֲלָפִים֙ כִּכָּרִ֔ים וְלַנְּחֹ֚שֶׁת וְלַבַּרְזֶל֙ אֵ֣ין מִשְׁקָ֔ל כִּ֥י לָרֹ֖ב הָיָ֑ה וְעֵצִ֧ים וַֽאֲבָנִ֛ים֙ הֲכִינ֖וֹתִי וַֽעֲלֵיהֶ֥ם תּוֹסִֽיף:

15וְעִמְךָ֚ לָרֹב֙ עֹשֵׂ֣י מְלָאכָ֔ה חֹֽצְבִ֕ים וְחָֽרָשֵׁ֥י אֶ֖בֶן וָעֵ֑ץ וְכָל־חָכָ֖ם בְּכָל־מְלָאכָֽה:

16לַזָּהָ֥ב לַכֶּ֛סֶף וְלַנְּחֹ֥שֶׁת וְלַבַּרְזֶ֖ל אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר ק֣וּם וַֽעֲשֵׂ֔ה וִיהִ֥י יְהֹוָ֖ה עִמָּֽךְ:

17וַיְצַ֚ו דָּוִיד֙ לְכָל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַֽעֲזֹ֖ר לִשְׁלֹמֹ֥ה בְנֽוֹ:

18הֲלֹ֨א יְהֹוָ֚ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ עִמָּכֶ֔ם וְהֵנִ֥יחַ לָכֶ֖ם מִסָּבִ֑יב כִּ֣י| נָתַ֣ן בְּיָדִ֗י אֵת יֹֽשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְנִכְבְּשָׁ֥ה הָאָ֛רֶץ לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה וְלִפְנֵ֥י עַמּֽוֹ:

19עַתָּ֗ה תְּנ֚וּ לְבַבְכֶם֙ וְנַפְשְׁכֶ֔ם לִדְר֖וֹשׁ לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם וְק֗וּמוּ וּבְנוּ֙ אֶת־מִקְדַּשׁ֙ יְהֹוָ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים לְהָבִ֞יא אֶת־אֲר֣וֹן בְּרִֽית־יְהֹוָ֗ה וּכְלֵי֙ קֹ֣דֶשׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים לַבַּ֖יִת הַנִּבְנֶ֥ה לְשֵֽׁם־יְהֹוָֽה: