פרק יד

1וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם (כתיב חיּרָ֨ם) מֶֽלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֘ אֶל־דָּוִיד֒ וַֽעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָֽרָשֵׁ֣י קִ֔יר וְחָֽרָשֵׁ֖י עֵצִ֑ים לִבְנ֥וֹת ל֖וֹ בָּֽיִת:

וישלח. חירם מלך צור מפורש בב"ר למוד היה האיש הזה להיות אוהב לשבט יהודה כן עשה חירה העדולמי ליהודה:

וחרשי קיר וחרשי עצים. אומנים:

2וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔יד כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־נִשֵּׂ֚את לְמַ֙עְלָה֙ מַלְכוּת֔וֹ בַּֽעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל:

וידע דויד כי הכינו ה' למלך. כשראה ששלחו לו מלכי עמים תשורות:

3וַיִּקַּ֨ח דָּוִ֥יד ע֛וֹד נָשִׁ֖ים בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וַיּ֧וֹלֶד דָּוִ֛יד ע֖וֹד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת:

ויקח דויד וגו'. וכל זה חזקו של דוד:

4וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת הַֽיְלוּדִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָֽיוּ־ל֖וֹ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם שַׁמּ֣וּעַ וְשׁוֹבָ֔ב נָתָ֖ן וּשְׁלֹמֹֽה:

5וְיִבְחָ֥ר וֶֽאֱלִישׁ֖וּעַ וְאֶלְפָּֽלֶט:

6וְנֹ֥גַהּ וְנֶ֖פֶג וְיָפִֽיעַ:

7וֶֽאֱלִישָׁמָ֥ע וּבְעֶלְיָדָ֖ע וֶֽאֱלִיפָֽלֶט:

8וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי־נִמְשַׁ֨ח דָּוִ֚יד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּֽעֲל֥וּ כָל־פְּלִשְׁתִּ֖ים לְבַקֵּ֣שׁ אֶת־דָּוִ֑יד וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִ֔יד וַיֵּצֵ֖א לִפְנֵיהֶֽם:

וישמעו פלשתים כי נמשח דויד למלך על כל ישראל ויעלו כל פלשתים. לפי שפלשתים היו מושלים כל הימים עד שבא שאול ודוד כדכתיב (שופטים ט״ו:י״א) בשמשון ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים וכן (בשמואל א ד׳:ט׳) התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם וגו' וכן למעלה בפרשה זו ויראו כל איש ישראל וגומר ויעזבו עריהם וינוסו ויבאו פלשתים וישבו בהם באותן ז' שנים שמלך דוד בחברון לבד לא אמרו דבר ולא חששו על שמלך דוד על חברון כי אמרו מה לנו שמא נציב או שר מנהו לדוד על חברון אבל כשנמשח למלך על כל ישראל אז עלו כל הפלשתים לבקש את דוד שלא רצו שיהא מלך בישראל אלא שעוד הם יהיו מושלים עליהם:

9וּפְלִשְׁתִּ֖ים בָּ֑אוּ וַֽיִּפְשְׁט֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים:

10וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֚יד בֵּֽאלֹהִים֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽעֱלֶה֙ עַל־פְּלִשְׁתִּ֔ים (כתיב פְּלִשְׁתִּ֔יים) וּנְתַתָּ֖ם בְּיָדִ֑י וַיֹּ֨אמֶר ל֚וֹ יְהֹוָה֙ עֲלֵ֔ה וּנְתַתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ:

וישאל דויד באלהים. ע"י אורים ותומים:

11וַיַּֽעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִיד֒ וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד פָּרַ֨ץ הָֽאֱלֹהִ֧ים אֶת־אֽוֹיְבַ֛י בְּיָדִ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל־כֵּ֗ן קָֽרְא֛וּ שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים:

ויעלו בבעל פרצים. שנקרא אחרי כן בעל פרצים על שם מעשה אשר:

פרץ האלהים. את אויביו בידו שנסו ונפרצו זה מעל זה:

כפרץ מים. כגלי מים שנפרצי' ממקומם ונופלים למקום אחר:

12וַיַּֽעַזְבוּ־שָׁ֖ם אֶת־אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד וַיִּשָּֽׂרְפ֖וּ בָּאֵֽשׁ:

13וַיֹּסִ֚יפוּ עוֹד֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיִּפְשְׁט֖וּ בָּעֵֽמֶק:

14וַיִּשְׁאַ֨ל ע֚וֹד דָּוִיד֙ בֵּֽאלֹהִ֔ים וַיֹּ֚אמֶר לוֹ֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים לֹ֥א תַֽעֲלֶ֖ה אַֽחֲרֵיהֶ֑ם הָסֵב֙ מֵֽעֲלֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל הַבְּכָאִֽים:

הסב מעליהם. אמרה מדת הדין לפני המקום רבש"ע למה העברת את שאול מלפני דוד אמר לה על שלא המתין לשמואל שבעת ימים כאשר צוהו אמר לה הקב"ה אנסה עתה את דוד הסב מעליהם וגו' וכל זה שמר דוד:

15וִ֠יהִי כְּֽשָׁמְעֲךָ֞ אֶת־ק֚וֹל הַצְּעָדָה֙ בְּרָאשֵׁ֣י הַבְּכָאִ֔ים אָ֖ז תֵּצֵ֣א בַמִּלְחָמָ֑ה כִּֽי־יָצָ֚א הָֽאֱלֹהִים֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת אֶת־מַֽחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים:

16וַיַּ֣עַשׂ דָּוִ֔יד כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיַּכּוּ֙ אֶת־מַֽחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֔ים מִגִּבְע֖וֹן וְעַד־גָּֽזְרָה:

17וַיֵּצֵ֥א שֵֽׁם־דָּוִ֖יד בְּכָל־הָֽאֲרָצ֑וֹת וַֽיהֹוָ֛ה נָתַ֥ן אֶת־פַּחְדּ֖וֹ עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם: