פרק ה

1זְכֹ֤ר יְהֹוָה֙ מֶה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הַבִּ֖יטָה (כתיב הַבִּ֖יטָ) וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ:
2נַֽחֲלָתֵ֨נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים:
3יְתוֹמִ֤ים הָיִ֨ינוּ֙ וְאֵ֣ין (כתיב אֵ֣ין) אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת:
4מֵימֵ֨ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ:
מימינו בכסף שתינו: שהיו יראים לשאוב מים מן הנהר מפני האויבים והיינו קונים מהם בכסף:
5עַ֤ל צַוָּארֵ֨נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ וְלֹ֥א (כתיב לֹ֥א) הֽוּנַּֽח־לָֽנוּ:
על צוארנו נרדפנו: בעול עבודה קשה:
יגענו: לאסוף ממון ונכסים:
ולא הונח לנו: יגיענו בידינו כי האויבי' גובים וחוטפים הכל במסים וגולגליות וארנוניות:
6מִצְרַ֨יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַ לָֽחֶם:
מצרים נתנו יד: דרך אדם הנופל ורוצה לעמוד מושיט יד למי שאצלו לעזור לו ואף כאן למצרים הושטנו יד שיעזרונו:
ולאשור: שישבעונו בלחמם:
נתנו: כמו נתננו דגשות הנו"ן משמשת במקום נו"ן שנייה וכן (ד"ה א כט) כי ממך הכל ומידך נתנו לך וכן (בראשית לד) ונתנו את בנותינו לכם:
7אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ וְאֵינָ֔ם (כתיב אֵינָ֔ם) וַאֲנַ֖חְנוּ (כתיב אֲנַ֖חְנוּ) עֲו‍ֹנֹֽתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ:
8עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם:
9בְּנַפְשֵׁ֨נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר:
בנפשנו נביא לחמנו: בסכנת נפשנו [ היינו מסוכנים כשהיינו מביאי' מזנותינו מן השדה מפני חרב המדבר:
10עוֹרֵ֨נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב:
נכמרו: נתחממו וכן (שם מג) כי נכמרו רחמיו ובלשון גמרא יש הרבה על הכומר של ענבים מכמר בישרא:
זלעפת רעב: כמו (תהלים יא) ורוח זלעפות לשון שריפה:
11נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה:
12שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ:
13בַּֽחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ:
טחון נשאו: כשהיו האויבים מוליכין אותם בקולרין היו נותנים על כתפיהם ריחיים ומשאות כדי לייגעם, וכן בעץ כשלו, כשל כחם, ולשון כשלון נופל בתשות כח כמו שנאמר בעזרא (נחמיה ב) ויאמר יהודה כשל כח הסבל וכן (לעיל א) הכשיל כחי:
14זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּֽחוּרִ֖ים מִנְּגִֽינָתָֽם:
15שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחוֹלֵֽנוּ:
16נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ:
17עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָֽשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ:
על זה היה דוה לבנו וגו': על המפורש במקרא של אחריו, על ששמם הר ציון ושועלים הלכו בו:
18עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שֽׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ:
19אַתָּ֤ה יְהֹוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְד֥וֹר וָדֽוֹר:
אתה ה': ידענו כי לעולם תשב והואיל וכן הוא:
20לָ֤מָּה לָנֶ֨צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים:
למה לנצח תשכחנו: הלא נשבעת לנו בך כשם שאתה קיים כך שבועתך קיימת:
21הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהֹוָ֤ה | אֵלֶ֨יךָ֙ וְֽנָשׁ֔וּבָה (כתיב וְֽנָשׁ֔וּבָ) חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם:
22כִּי אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד:
כי אם מאוס מאסתנו: בשביל שחטאנו לא היה לך להרבות קצף עד מאד כאשר קצפת:
השיבנו ה': מפני שמסיים בדברי תוכחה הוצרך לכפול מקרא שלפניו פעם אחרת וכן ישעיה ותרי עשר וקהלת:]