פרק נד

1לַֽמְנַצֵּ֥חַ בִּ֜נְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד:
2בְּב֣וֹא הַ֖זִּיפִים וַיֹּֽאמְר֥וּ לְשָׁא֑וּל הֲלֹ֥א דָ֜וִ֗ד מִסְתַּתֵּ֥ר עִמָּֽנוּ:
3אֱלֹהִים בְּשִׁמְךָ֣ הֽוֹשִׁיעֵ֑נִי וּבִגְבוּרָֽתְךָ֥ תְדִינֵֽנִי:
ובגבורתך תדינני.  תנקום נקמתי כמו כי ידין ה' עמו (דברים ל"ב):
4אֱלֹהִים שְׁמַ֣ע תְּפִלָּתִ֑י הַֽ֜אֲזִ֜ינָה לְאִמְרֵי־פִֽי:
5כִּ֚י זָרִ֨ים | קָ֚מוּ עָלַ֗י וְ֖עָֽרִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י לֹא־שָׂ֨מוּ אֱלֹהִ֖ים לְנֶגְדָּ֣ם סֶֽלָה:
6הִנֵּ֣ה אֱ֖לֹהִים עֹזֵ֣ר לִ֑י אֲ֜דֹנָ֗י בְּֽסֹמְכֵ֥י נַפְשִֽׁי:
7 יָשִׁ֣יב (כתיב יָשִׁ֣וב) הָ֖רַע לְשֹֽׁרְרָ֑י בַּֽ֜אֲמִתְּךָ֗ הַצְמִיתֵֽם:
לשוררי.  לעויני לשון אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז):
באמתך.  מתוך שאתה אמיתי ואמרת ליפרע מהולכי רכיל ורודפי הרג לכך הצמיתם:
8בִּנְדָבָ֥ה אֶזְבְּחָה־לָּ֑ךְ א֘וֹדֶ֚ה שִׁמְךָ֖ יְהֹוָ֣ה כִּי־טֽוֹב:
9כִּ֣י מִכָּל־צָרָ֣ה הִצִּילָ֑נִי וּ֜בְאֹֽיְבַ֗י רָֽאֲתָ֥ה עֵינִֽי: