פרק ב

1בַּשְּׁבִיעִ֕י בְּעֶשְׂרִ֥ים וְאֶחָ֖ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָה֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה בְּיַד־חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר:
2אֱמָר־נָ֗א אֶל־זְרֻבָּבֶ֚ל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל֙ פַּחַ֣ת יְהוּדָ֔ה וְאֶל־יְהוֹשֻׁ֥עַ בֶּן־יְהֽוֹצָדָ֖ק הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֑וֹל וְאֶל־שְׁאֵרִ֥ית הָעָ֖ם לֵאמֹֽר:
3מִ֚י בָכֶם֙ הַנִּשְׁאָ֔ר אֲשֶׁ֚ר רָאָה֙ אֶת־הַבַּ֣יִת הַזֶּ֔ה בִּכְבוֹד֖וֹ הָֽרִאשׁ֑וֹן וּמָ֨ה אַתֶּ֜ם רֹאִ֚ים אֹתוֹ֙ עַ֔תָּה הֲל֥וֹא כָמֹ֛הוּ כְּאַ֖יִן בְּעֵינֵיכֶֽם:
מי בכם הנשאר.  שהיה מן הגולים ועודנו חי:
אשר ראה וגו'.  את הראשון אין זה חשוב בעיניו:
הלא כמוהו כאין.  יודע אני כי מי שראה הראשון אין זה בעיניו אלא כאין:
כמוהו כאין.  הוא ואין שוים הן כמו (הושע ד) והיה כעם ככהן אף כאן כמוהו כאין הוא ואין שניהם שוים:
4וְעַתָּ֣ה חֲזַ֣ק זְרֻבָּבֶ֣ל | נְאֻם־יְהֹוָ֡ה וַֽחֲזַ֣ק יְהוֹשֻׁ֣עַ בֶּן־יְהֽוֹצָדָק֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וַֽחֲזַ֨ק כָּל־עַ֥ם הָאָ֛רֶץ נְאֻם־יְהֹוָ֖ה וַֽעֲשׂ֑וּ כִּֽי־אֲנִ֣י אִתְּכֶ֔ם נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
5אֶת־הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־כָּרַ֚תִּי אִתְּכֶם֙ בְּצֵֽאתְכֶ֣ם מִמִּצְרַ֔יִם וְרוּחִ֖י עֹמֶ֣דֶת בְּתֽוֹכְכֶ֑ם אַל־תִּירָֽאוּ:
את הדבר אשר כרתי.  תורתי אתם שומרים ורוחי שורה על נביאכם אל תיראו:
6כִּ֣י כֹ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת ע֥וֹד אַחַ֖ת מְעַ֣ט הִ֑יא וַֽאֲנִ֗י מַרְעִישׁ֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־הַיָּ֖ם וְאֶת־הֶחָֽרָבָֽה:
עוד אחת מעט היא.  משתכלה מלכות פרס זו המושלת עליכם עוד אחת תקום למשול עליכם להצר לכם מן מלכות יון ומעט יהא זמן ממשלתה:
ואני מרעיש.  בניסים הנעשים לבני חשמונאי:
את השמים וגו'.  ויבינו ששכינתי שורה בבית זה ויביאו תשורת זהב וכסף כאשר כתוב בספר יוסף בן גוריון:
7וְהִרְעַשְׁתִּי֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֖אוּ חֶמְדַּ֣ת כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וּמִלֵּאתִ֞י אֶת־הַבַּ֚יִת הַזֶּה֙ כָּב֔וֹד אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
8לִ֥י הַכֶּ֖סֶף וְלִ֣י הַזָּהָ֑ב נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
לי הכסף ולי הזהב.  ובידי להביא לאשר חפצתי בו:
9גָּד֣וֹל יִֽהְיֶ֡ה כְּבוֹד֩ הַבַּ֨יִת הַזֶּ֚ה הָאַֽחֲרוֹן֙ מִן־הָ֣רִאשׁ֔וֹן אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וּבַמָּק֚וֹם הַזֶּה֙ אֶתֵּ֣ן שָׁל֔וֹם נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
גדול יהיה.  רב ושמואל חד אמר בבנין וחד אמר בשנים ששני בית ראשון ארבע מאות ועשר ובית שני ארבע מאות ועשרים:
10בְּעֶשְׂרִ֚ים וְאַרְבָּעָה֙ לַתְּשִׁיעִ֔י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָֽרְיָ֑וֶשׁ הָיָה֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה בְּיַד־חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר:
11כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת שְׁאַל־נָ֧א אֶת־הַכֹּֽהֲנִ֛ים תּוֹרָ֖ה לֵאמֹֽר:
שאל נא את הכהנים תורה.  שמא שכחו בגלות הלכות קודש וטומאה וטהרה:
12הֵ֣ן | יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ בִּכְנַ֣ף בִּגְד֗וֹ וְנָגַ֣ע בִּ֠כְנָפוֹ אֶל־הַלֶּ֨חֶם וְאֶל־הַנָּזִ֜יד וְאֶל־הַיַּ֧יִן וְאֶל־שֶׁ֛מֶן וְאֶל־כָּל־מַֽאֲכָ֖ל הֲיִקְדָּ֑שׁ וַיַּֽעֲנ֧וּ הַכֹּֽהֲנִ֛ים וַיֹּֽאמְר֖וּ לֹֽא:
בשר קודש.  בשר טומאת נבילה או שרץ:
ואל הנזיד.  תבשיל:
לא.  יטמא. נחלקו בה רב ושמואל חד אמר אישתביש כהני דבעי מנייהו רביעי בקדש ואמרו לו טהור וחד אמר לא אישתביש כהני חמישי בקודש בעי מינייהו:
ונגע בכנפו.  לא נגע בשרץ עצמו אלא בבגד שהוא ראשון:
היקדש.  היסתאב:
13וַיֹּ֣אמֶר חַגַּ֔י אִם־יִגַּ֧ע טְמֵא־נֶ֛פֶשׁ בְּכָל־אֵ֖לֶּה הֲיִטְמָ֑א וַיַּֽעֲנ֧וּ הַכֹּֽהֲנִ֛ים וַיֹּֽאמְר֖וּ יִטְמָֽא:
אם יגע טמא נפש.  מת עצמו:
יטמא.  שהמת אבי אבות הטומאה וחמישי לטומאת שרץ רביעי הוא לטומאת מת:
14וַיַּ֨עַן חַגַּ֜י וַיֹּ֗אמֶר כֵּ֣ן הָֽעָם־הַ֠זֶּה וְכֵֽן־הַגּ֨וֹי הַזֶּ֚ה לְפָנַי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְכֵ֖ן כָּל־מַֽעֲשֵׂ֣ה יְדֵיהֶ֑ם וַֽאֲשֶׁ֥ר יַקְרִ֛יבוּ שָׁ֖ם טָמֵ֥א הֽוּא:
כן העם הזה.  כמו שאתם טועים בזו כן אתם טועים בכמה הלכות:
ואשר יקריבו שם.  אם לא יתנו לבם ללמוד:
15וְעַתָּה֙ שִֽׂימוּ־נָ֣א לְבַבְכֶ֔ם מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה וָמָ֑עְלָה מִטֶּ֧רֶם שֽׂוּם־אֶ֛בֶן אֶל־אֶ֖בֶן בְּהֵיכַ֥ל יְהֹוָֽה:
ומעלה.  שנים שעברו:
מטרם שום אבן אל אבן.  מטרם חזרתם לשוב ולהוסיף על יסוד שיסדתם בימי כורש ובטל עתה שימו לבבכם לעסוק בבניין ובלימוד צרכי כהונה:
16מִֽהְיוֹתָ֥ם בָּא֙ אֶל־עֲרֵמַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וְהָֽיְתָ֖ה עֲשָׂרָ֑ה בָּ֣א אֶל־הַיֶּ֗קֶב לַחְשֹׂף֙ חֲמִשִּׁ֣ים פּוּרָ֔ה וְהָֽיְתָ֖ה עֶשְׂרִֽים:
מהיותם בא אל ערמת עשרים.  מהיות לכם מארה משולחת במעשיכם כאשר עד הנה שהיו מעמידים כרי הראוי למוד מתוכו כ' סאין ולא היה מוצא אלא עשרה:
בא אל היקב.  הוא בור שלפני הגת והיין יורד לתוכו:
לחשוף חמשים פורה.  לשאוב ממנו חמשים מדות שמודדין בהם יין בגיתות ושמם פורה:
לחשוף.  למלאות כמו לחשוף מים מגבא (ישעיהו ל׳:י״ד) וכן חשפי שובל (שם טז):
והיתה עשרים.  לא שנשתלחה ביין מארה יותר מן הדגן אלא שאדם טועה באומד מדת היקב לפי שהוא עמוק אבל הכרי עומד לפניו ובמשנת אבות דרבי נתן שנינו טעם למה לא אמר ביין מדה מועטת כמו שאמר בדגן כגון לחשוף עשרים וחמש פורה והיה עשרה למדך שהיין מדה יתיר' לעולם וכשהיין לוקה סימן רע לעולם ולפי שהיין צריך להיות הרבה מנה בו מניין יותר:
17הִכֵּ֨יתִי אֶתְכֶ֜ם בַּשִּׁדָּפ֚וֹן וּבַיֵּֽרָקוֹן֙ וּבַבָּרָ֔ד אֵ֖ת כָּל־מַֽעֲשֵׂ֣ה יְדֵיכֶ֑ם וְאֵֽין־אֶתְכֶ֥ם אֵלַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה:
18שִֽׂימוּ־נָ֣א לְבַבְכֶ֔ם מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה וָמָ֑עְלָה מִיּוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַתְּשִׁיעִ֗י לְמִן־הַיּ֛וֹם אֲשֶׁר־יֻסַּ֥ד הֵיכַֽל־יְהֹוָ֖ה שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶֽם:
אשר יוסד היכל.  שהתחילו עתה בשנייה להוסיף על יסוד הראשון שבנו בימי כורש:
19הַע֚וֹד הַזֶּ֙רַע֙ בַּמְּגוּרָ֔ה וְעַד־הַגֶּ֨פֶן וְהַתְּאֵנָ֧ה וְהָֽרִמּ֛וֹן וְעֵ֥ץ הַזַּ֖יִת לֹ֣א נָשָׂ֑א מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲבָרֵֽךְ:
העוד הזרע במגורה.  עדיין לא זרעתם בשנה זו והאילנות עדיין לא חנטו פירותיהן ומעתה תזרעו בזמן ברכה כי בבניין הבית יבא ברכה במעשה ידיכם:
20וַיְהִ֨י דְבַר־יְהֹוָ֚ה | שֵׁנִית֙ אֶל־חַגַּ֔י בְּעֶשְׂרִ֧ים וְאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֖דֶשׁ לֵאמֹֽר:
21אֱמֹ֕ר אֶל־זְרֻבָּבֶ֥ל פַּֽחַת־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֲנִ֣י מַרְעִ֔ישׁ אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ:
22וְהָֽפַכְתִּי֙ כִּסֵּ֣א מַמְלָכ֔וֹת וְהִ֨שְׁמַדְתִּ֔י חֹ֖זֶק מַמְלְכ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְהָפַכְתִּ֚י מֶרְכָּבָה֙ וְרֹ֣כְבֶ֔יהָ וְיָֽרְד֚וּ סוּסִים֙ וְרֹ֣כְבֵיהֶ֔ם אִ֖ישׁ בְּחֶ֥רֶב אָחִֽיו:
והשמדתי חוזק ממלכות הגוים.  מלכות פרס שהיא מושלת עכשיו על כל העולם יפלו ביד מלכות אחרת לסוף ל"ד שנה לבניין הבית כמו שאנו שונין במסכת עכו"ם:
23בַּיּ֣וֹם הַה֣וּא נְאֻם־יְהֹוָ֣ה צְבָא֡וֹת אֶ֠קָּֽחֲךָ זְרֻבָּבֶ֨ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵ֚ל עַבְדִּי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְשַׂמְתִּ֖יךָ כַּֽחוֹתָ֑ם כִּֽי־בְךָ֣ בָחַ֔רְתִּי נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
ושמתיך כחותם.  כלפי שנגזר על יכניה אביו חי אני אם יהיה כניהו בן יהויקים חותם על יד ימיני משם אתקנך (ירמיהו כ״ב:ל׳) ואומר שם כתבו את האיש הזה ערירי למדנו שהועילה לו תשובתו ונולד לו זרובבל והושם כחותם: