פרק ב

1כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י מוֹאָ֔ב וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־שָׂרְפ֛וֹ עַצְמ֥וֹת מֶֽלֶךְ־אֱד֖וֹם לַשִּֽׂיד:
על שרפו עצמות וגו': פעם אחת נפל מלך אדום ביד מלך מואב ושרפו עצמותיו וטחום בקירות הבית ותבע הקב"ה אונאת המלך שנהגו בו בזיון:
2וְשִׁלַּחְתִּי־אֵ֣שׁ בְּמוֹאָ֔ב וְאָֽכְלָ֖ה אַרְמְנ֣וֹת הַקְּרִיּ֑וֹת וּמֵ֚ת בְּשָׁאוֹן֙ מוֹאָ֔ב בִּתְרוּעָ֖ה בְּק֥וֹל שׁוֹפָֽר:
קריות: שם מקום כד"א (שם מח) על קריות ועל בצרה:
בשאון: קול המון מלחמה:
3וְהִכְרַתִּ֥י שׁוֹפֵ֖ט מִקִּרְבָּ֑הּ וְכָל־שָׂרֶ֛יהָ אֶֽהֱר֥וֹג עִמּ֖וֹ אָמַ֥ר יְהֹוָֽה:
4כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־מָֽאֳסָ֞ם אֶת־תּוֹרַ֣ת יְהֹוָ֗ה וְחֻקָּיו֙ לֹ֣א שָׁמָ֔רוּ וַיַּתְעוּם֙ כִּזְבֵיהֶ֔ם אֲשֶׁר־הָֽלְכ֥וּ אֲבוֹתָ֖ם אַֽחֲרֵיהֶֽם:
5וְשִׁלַּ֥חְתִּי אֵ֖שׁ בִּֽיהוּדָ֑ה וְאָֽכְלָ֖ה אַרְמְנ֥וֹת יְרֽוּשָׁלִָֽם:
6כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־מִכְרָ֚ם בַּכֶּ֙סֶף֙ צַדִּ֔יק וְאֶבְי֖וֹן בַּֽעֲב֥וּר נַֽעֲלָֽיִם:
על מכרם בכסף צדיק: הדיינין היו מוכרי' את מי שהיה זכאי בדין בכסף שוחד שהיו מקבלים מיד בעל דינו:
ואביון בעבור נעלים: תרגם יונתן בשני מקומות (לקמן ח ו) בדיל דיחסנון ואומר אני שכך פירושו מטין משפט האביון כדי שיצטרך למכור שדהו שהיה לו בין שדות הדיינין וזה עוקף עליו ונוטלה בדמים קלים כדי לגדור ולנעול כל שדותיו יחד ולא יפסיק ביניהם:
7הַשֹּֽׁאֲפִ֚ים עַל־עֲפַר־אֶ֙רֶץ֙ בְּרֹ֣אשׁ דַּלִּ֔ים וְדֶ֥רֶךְ עֲנָוִ֖ים יַטּ֑וּ וְאִ֣ישׁ וְאָבִ֗יו יֵֽלְכוּ֙ אֶל־הַֽנַּֽעֲרָ֔ה לְמַ֥עַן חַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי:
השואפים על עפר ארץ: על עפר ארץ שהם הולכים עליהם כל שאפם וכל מחשבתם בראש דלים הוא איך יגזלו אותם ויטלו את שלהם, שאיפה גולושי"ר בלע"ז:
ודרך ענוים יטו וגו': החלשים נוטים מדרכם והולכין דרך עקלתון מפני יראתם כמה דאת אמר (איוב כ״ד:ד׳) יטו אביונים מדרך:
אל הנערה: המאורסה:
8וְעַל־בְּגָדִ֚ים חֲבֻלִים֙ יַטּ֔וּ אֵ֖צֶל כָּל־מִזְבֵּ֑חַ וְיֵ֚ין עֲנוּשִׁים֙ יִשְׁתּ֔וּ בֵּ֖ית אֱלֹֽהֵיהֶֽם:
ועל בגדים חבולים יטו: תרגם יונתן על מטות שוויין דמשכון מסתחרין זוקפין מלוה על העניים וממשכנים אותם ועושים בגדיהם מצעות ומסובין עליהם בהטייה בעת סעודתם:
בית אלהיהם: בבית עכו"ם שהיתה להם אצל מזבח:
יטו: לשון מסיבה שכל מסיבת סעוד' בהטייה היא שהוא נסמך על שמאלו:
ויין ענושים: שעונשים אותם ממון ושותים בו יין:
9וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַ֚דְתִּי אֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר כְּגֹ֚בַהּ אֲרָזִים֙ גָּבְה֔וֹ וְחָסֹ֥ן ה֖וּא כָּֽאַלּוֹנִ֑ים וָֽאַשְׁמִ֚יד פִּרְיוֹ֙ מִמַּ֔עַל וְשָֽׁרָשָׁ֖יו מִתָּֽחַת:
כאלונים: קיישנ"ש בלע"ז:
ואשמיד פריו ממעל: שרים העליונים:
ושרשיו מתחת: שרים התחתונים ד"א הצרעה היתה מסמא עיניהם מלמעלה ומסרסתן מלמטן:
10וְאָֽנֹכִ֛י הֶֽעֱלֵ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָֽאוֹלֵ֨ךְ אֶתְכֶ֚ם בַּמִּדְבָּר֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת־אֶ֥רֶץ הָֽאֱמֹרִֽי:
11וָֽאָקִ֚ים מִבְּנֵיכֶם֙ לִנְבִיאִ֔ים וּמִבַּחֽוּרֵיכֶ֖ם לִנְזִרִ֑ים הַאַ֥ף אֵֽין־זֹ֛את בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהֹוָֽה:
לנזרים: תרגם יונתן למלפין שהיו פרושין מדרכי עם הארץ ועוסקים בתורה אין נזירה בכל מקום אלא ל' פרישה:
האף אין זאת: בתמיה כלומ' כלום אתם יכולים להכחיש את זאת:
12וַתַּשְׁק֥וּ אֶת־הַנְּזִרִ֖ים יָ֑יִן וְעַל־הַנְּבִיאִים֙ צִוִּיתֶ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֖א תִּנָּֽבְאֽוּ:
ותשקו את הנזירים יין: שלא יורו אתכם שהשיכור אסור להורות:
ותשקו את הנזירים יין: תרגם יונתן ואטעיתון ית מלפיכון בחמר:
לא תנבאו: לעמוס צוה כן אמציה כהן בית אל חוזה ברח לך אל ארץ יהודה (לקמן ז):
13הִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י מֵעִ֖יק תַּחְתֵּיכֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֚ר תָּעִיק֙ הָֽעֲגָלָ֔ה הַֽמְלֵאָ֥ה לָ֖הּ עָמִֽיר:
מעיק: תרגום של מציק:
תחתיכם: את חנייתכם:
תעיק העגלה: מכובד משא שעליה:
14וְאָבַ֚ד מָנוֹס֙ מִקָּ֔ל וְחָזָ֖ק לֹֽא־יְאַמֵּ֣ץ כֹּח֑וֹ וְגִבּ֖וֹר לֹֽא־יְמַלֵּ֥ט נַפְשֽׁוֹ:
15וְתֹפֵ֚שׂ הַקֶּ֙שֶׁת֙ לֹ֣א יַֽעֲמֹ֔ד וְקַ֥ל בְּרַגְלָ֖יו לֹ֣א יְמַלֵּ֑ט וְרֹכֵ֣ב הַסּ֔וּס לֹ֥א יְמַלֵּ֖ט נַפְשֽׁוֹ:
וקל ברגליו לא ימלט: את נפשו:
16וְאַמִּ֥יץ לִבּ֖וֹ בַּגִּבּוֹרִ֑ים עָר֛וֹם יָנ֥וּס בַּיּֽוֹם־הַה֖וּא נְאֻם־יְהֹוָֽה:
ערום ינוס וגו': ערטילאי בלא כלי זיין: