פרק כד

1וַיְהִי֩ דְבַר־יְהֹוָ֨ה אֵלַ֜י בַּשָּׁנָ֚ה הַתְּשִׁיעִית֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽעֲשִׂירִ֔י בֶּעָשׂ֥וֹר לַחֹ֖דֶשׁ לֵאמֹֽר:
התשיעית: לצדקיהו:
2בֶּן־אָדָ֗ם כְּתָב־ (כתיב כְּתָוב) לְךָ֙ אֶת־שֵׁ֣ם הַיּ֔וֹם אֶת־עֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה סָמַ֚ךְ מֶלֶךְ־בָּבֶל֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּעֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
סמך מלך בבל: היום צר עליה:
3וּמְשֹׁ֚ל אֶל־בֵּֽית־הַמֶּ֙רִי֙ מָשָׁ֔ל וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה שְׁפֹ֚ת הַסִּיר֙ שְׁפֹ֔ת וְגַם־יְצֹ֥ק בּ֖וֹ מָֽיִם:
שפות הסיר: ע"פ הכירה במקום מושבה היא קרויה שפיתה בלשון המשנה שאמרו רבותינו מקום שפיתת שתי קדירות ועוד שנינו אחד שופת את הקדירה ואחד נותן לתוכה מים ואחד נותן לתוכה תבלין למדנו שהשפיתה היא הושבתה על פי הכירה עד שלא יתנו לתוכה כלום והדוגמא זו על ירושלים שאמרתם (לעיל) עליה היא הסיר עתה בא העת שתהיה לסיר ואתם בתוכה לבשר יבא נבוכדנצר ויתננה על האור, ומנחם פירש לשון שימה:
וגם יצוק בו מים: הם צרכי המצור, יצוק כמו שפוך:
4אֱסֹ֚ף נְתָחֶ֙יהָ֙ אֵלֶ֔יהָ כָּל־נֵ֥תַח ט֖וֹב יָרֵ֣ךְ וְכָתֵ֑ף מִבְחַ֥ר עֲצָמִ֖ים מַלֵּֽא:
אסוף נתחיה אליה: מיראת המצור אספו לתוכה כל ראשיה ושריה:
כל נתח טוב: כל גבר גיבר אימתן וגבר עביד קרב כן ת"י:
5מִבְחַ֚ר הַצֹּאן֙ לָק֔וֹחַ וְגַ֛ם דּ֥וּר הָֽעֲצָמִ֖ים תַּחְתֶּ֑יהָ רַתַּ֣ח רְתָחֶ֔יהָ גַּם־בָּֽשְׁל֥וּ עֲצָמֶ֖יהָ בְּתוֹכָֽהּ:
מבחר הצאן לקוח: קח אתה נבוכדנצר את מבחר חייליך סביבותיה כן ת"י ואינו מיושב על ענין הסיר וכן צריך לפותרו מבחר ישראל יבאו ויכנסו בתוכה:
וגם דור העצמים תחתיה: סדר וערך העצמים תחת שאר האיברים כלומר ילחמו הגבורים בשביל החלשים ויסמכו אלו עליהן, דור לשון עריכה וכן יצנפך צנפה כדור (ישעיהו כ״ב:י״ח) שורות היקף גייסות וכן שורה תרגום דרא מנחם פירש כמו אני אגדיל המדורה:
רתח רתחיה: ואחר שיהו כולם לתוכה יקרבו כלי המצור והמלחמה אל העיר:
6לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אוֹי֘ עִ֣יר הַדָּמִים֒ סִיר אֲשֶׁ֣ר חֶלְאָתָ֣ה בָ֔הּ וְחֶ֨לְאָתָ֔הּ לֹ֥א יָֽצְאָ֖ה מִמֶּ֑נָּה לִנְתָחֶ֚יהָ לִנְתָחֶ֙יהָ֙ הֽוֹצִיאָ֔הּ לֹֽא־נָפַ֥ל עָלֶ֖יהָ גּוֹרָֽל:
חלאתה: זוהמתה שמוציאין מעל פיה על ידי הרתחתה שקורין אשקומ"א בלע"ז כלומר לא יצאו ממנה רשעים שבה:
לנתחיה לנתחיה: גלות אחר גלות היוצא ונפל אל הכשדים איש איש לבדו:
לא נפל עליה גורל: לא כשאר קדירות שמוציאין נתחיהן יחד לתתה לפני כל אחד ואחד חלקו וגורלו ויונתן תרגם מדלא יתעביד בה תיובא לא נפל עליה גורלו של מקום:
7כִּ֚י דָמָהּ֙ בְּתוֹכָ֣הּ הָיָ֔ה עַל־צְחִ֥יחַ סֶ֖לַע שָׂמָ֑תְהוּ לֹ֚א שְׁפָכַ֙תְהוּ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְכַסּ֥וֹת עָלָ֖יו עָפָֽר:
צחיח: שעיעות:
לא שפכתהו על הארץ וגו': ת"י בזידו ובדרע מרומם שפכתיה לא שפכתיה בשלו למיעבד עלוהי תיובא, ורבותינו פירשוהו בדמו של זכריה בן יהוידע לא נהגו בו לא כדם הצבי ולא כדם האיל:
8לְהַֽעֲל֚וֹת חֵמָה֙ לִנְקֹ֣ם נָקָ֔ם נָתַ֥תִּי אֶת־דָּמָ֖הּ עַל־צְחִ֣יחַ סָ֑לַע לְבִלְתִּ֖י הִכָּסֽוֹת:
להעלות חמה: לפני צויתי לאותו דם שלא יבלע בקרקע כדי שיזכר לנקום נקמתו:
9לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה א֖וֹי עִ֣יר הַדָּמִ֑ים גַּם־אֲנִ֖י אַגְדִּ֥יל הַמְּדוּרָֽה:
המדורה: הסק גדולה פואיא"ה בלע"ז:
10הַרְבֵּ֚ה הָֽעֵצִים֙ הַדְלֵ֣ק הָאֵ֔שׁ הָתֵ֖ם הַבָּשָׂ֑ר וְהַרְקַח֙ הַמֶּרְקָחָ֔ה וְהָֽעֲצָמ֖וֹת יֵחָֽרוּ:
הרבה העצים הדלק האש: להרבות העצים ולהדליק האש:
התם הבשר והרקח המרקחה: כשהבשר חם מעל העצמות והוא מצטמק ומעורב ברוטב ומגיס בכף דומה למרקחת פטום סממנין שמערבין אותה יפה יפה ומתוך צימוק הבשר עשנה נהפך לתוכה שקורין אאורש"יר בלע"ז וזהו שאמר :
העצמות יחרו: יבשו ויעשנו לשון חרה מני חורב (איוב כ"ט) וכן למען תחם וחרה נחשתה כדרך קדירה שתמו מימיה ברתיחתה מתחממת ונשרפין חרסיה והתבשיל מתקלקל:
11וְהַֽעֲמִידֶ֥הָ עַל־גֶּֽחָלֶ֖יהָ רֵקָ֑ה לְמַ֨עַן תֵּחַ֜ם וְחָ֣רָה נְחֻשְׁתָּ֗הּ וְנִתְּכָ֚ה בְתוֹכָהּ֙ טֻמְאָתָ֔הּ תִּתֻּ֖ם חֶלְאָתָֽהּ:
תתום חלאתה: תכלה זוהמתה ותבלע בנחשתה סיר של נחשת היא:
12תְּאֻנִ֖ים הֶלְאָ֑ת וְלֹֽא־תֵצֵ֚א מִמֶּ֙נָּה֙ רַבַּ֣ת חֶלְאָתָ֔הּ בְּאֵ֖שׁ חֶלְאָתָֽהּ:
תאונים הלאת: בתואנה ותרמית הלאת את העניים לכן לא יצאו ממנה רשעי' שבתוכה אלא באש פורענותה יכלו:
13בְּטֻמְאָתֵ֖ךְ זִמָּ֑ה יַ֚עַן טִֽהַרְתִּיךְ֙ וְלֹ֣א טָהַ֔רְתְּ מִטֻּמְאָתֵךְ֙ לֹ֣א תִטְהֲרִי־ע֔וֹד עַד־הֲנִיחִ֥י אֶת־חֲמָתִ֖י בָּֽךְ:
בטומאתך: בטומאה של זמה תכלה:
יען טיהרתיך: להוכיח ע"פ הנביאים ולא טהרת וגו':
14אֲנִ֨י יְהֹוָ֚ה דִּבַּ֙רְתִּי֙ בָּאָ֣ה וְעָשִׂ֔יתִי לֹֽא־אֶפְרַ֥ע וְלֹֽא־אָח֖וּס וְלֹ֣א אֶנָּחֵ֑ם כִּדְרָכַ֚יִךְ וְכַֽעֲלִֽילוֹתַ֙יִךְ֙ שְׁפָט֔וּךְ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
לא אפרע: לא אבטל גזירתי:
ולא אנחם: לשוב ממחשבתי הרעה אשר דברתי לעשות לך:
15וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
16בֶּן־אָדָ֕ם הִֽנְנִ֨י לֹקֵ֧חַ מִמְּךָ֛ אֶת־מַחְמַ֥ד עֵינֶ֖יךָ בְּמַגֵּפָ֑ה וְלֹ֚א תִסְפֹּד֙ וְלֹ֣א תִבְכֶּ֔ה וְל֥וֹא תָב֖וֹא דִּמְעָתֶֽךָ:
מחמד עיניך: אשתך כמו שהענין מוכיח בסופו:
17הֵאָנֵ֣ק | דֹּ֗ם מֵתִים֙ אֵ֣בֶל לֹֽא־תַֽעֲשֶׂ֔ה פְּאֵֽרְךָ֙ חֲב֣וֹשׁ עָלֶ֔יךָ וּנְעָלֶ֖יךָ תָּשִׂ֣ים בְּרַגְלֶ֑יךָ וְלֹ֚א תַעְטֶה֙ עַל־שָׂפָ֔ם וְלֶ֥חֶם אֲנָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל:
האנק: התמקמק בשתיקה שוא"ש דמוני"ץ בלע"ז:
פארך: תפילין כל אלה מצות אבלים ואתה חילוף אבל אסור בתפילין וסנדל וחייב בעטיפת הראש ומברין אותו סעודה ראשונה משל אחרים:
18וָֽאֲדַבֵּ֚ר אֶל־הָעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַתָּ֥מָת אִשְׁתִּ֖י בָּעָ֑רֶב וָאַ֥עַשׂ בַּבֹּ֖קֶר כַּֽאֲשֶׁ֥ר צֻוֵּֽיתִי:
כאשר צויתי: שלא לנהוג אבילות:
19וַיֹּֽאמְר֥וּ אֵלַ֖י הָעָ֑ם הֲלֹֽא־תַגִּ֥יד לָ֙נוּ֙ מָה־אֵ֣לֶּה לָּ֔נוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה:
מה אלה לנו: מה הרמזים הללו עלינו:
20וָאֹמַ֖ר אֲלֵיהֶ֑ם דְּבַ֨ר־יְהֹוָ֔ה הָיָ֥ה אֵלַ֖י לֵאמֹֽר:
21אֱמֹ֣ר | לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִֽנְנִ֨י מְחַלֵּ֚ל אֶת־מִקְדָּשִׁי֙ גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֔ם מַחְמַ֥ד עֵֽינֵיכֶ֖ם וּמַחְמַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם וּבְנֵיכֶ֧ם וּבְנֽוֹתֵיכֶ֛ם אֲשֶׁ֥ר עֲזַבְתֶּ֖ם בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ:
אשר עזבתם: בירושלים כשיצאתם בגולה:
22וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם כַּֽאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי עַל־שָׂפָם֙ לֹ֣א תַעְט֔וּ וְלֶ֥חֶם אֲנָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ:
ועשיתם כאשר עשיתי: לא תנהגו אבילות כי אין מנחמין לכם שאין בכם אחד שלא יהיה אבל ואין אבילות אלא במקום מנחמים, ד"א שתהיו יראים לבכות לפני הכשדים שאתם בתוכם:
שפם: גרינו"ן בלע"ז:
23וּפְאֵֽרֵכֶ֣ם עַל־רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְנַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם לֹ֥א תִסְפְּד֖וּ וְלֹ֣א תִבְכּ֑וּ וּנְמַקֹּתֶם֙ בַּֽעֲו‍ֹנֹ֣תֵיכֶ֔ם וּנְהַמְתֶּ֖ם אִ֥ישׁ אֶל־אָחִֽיו:
ונמקותם: אישרויי"ץ דמוני"ץ בלע"ז:
24וְהָיָ֨ה יְחֶזְקֵ֚אל לָכֶם֙ לְמוֹפֵ֔ת כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה תַּֽעֲשׂ֑וּ בְּבֹאָ֕הּ וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
בבואה: באה הרעה הזאת:
25וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הֲל֗וֹא בְּי֨וֹם קַחְתִּ֚י מֵהֶם֙ אֶת־מָ֣עֻזָּ֔ם מְשׂ֖וֹשׂ תִּפְאַרְתָּ֑ם אֶת־מַחְמַ֚ד עֵֽינֵיהֶם֙ וְאֶת־מַשָּׂ֣א נַפְשָׁ֔ם בְּנֵיהֶ֖ם וּבְנֽוֹתֵיהֶֽם:
משא נפשם: שנפשם מתנשאה בהם:
26בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יָב֥וֹא הַפָּלִ֖יט אֵלֶ֑יךָ לְהַשְׁמָע֖וּת אָזְנָֽיִם:
ביום ההוא: א"א לבא הפליט ביום החורבן וכן פתרונו ביום ההוא שיבא הפליט אליך להשמיע אזנך ביום ההוא יפתח פיך:
להשמעות אזנים: לבשר בשורה שהוכתה העיר:
27בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִפָּ֚תַח פִּ֙יךָ֙ אֶת־הַפָּלִ֔יט וּתְדַבֵּ֕ר וְלֹ֥א תֵֽאָלֵ֖ם ע֑וֹד וְהָיִ֚יתָ לָהֶם֙ לְמוֹפֵ֔ת וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
את הפליט: עם הפליט:
ותדבר ולא תאלם: לפי שאמרתי לך ונאלמת ולא תהיה להם וגו' מעתה יראו שדבריך אמת ולא תאלם עוד מהתנבאות להם: