פרק יט

1וְאַתָּה֙ שָׂ֣א קִינָ֔ה אֶל־נְשִׂיאֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל:
2וְאָמַרְתָּ֗ מָ֚ה אִמְּךָ֙ לְבִיָּ֔א בֵּ֥ין אֲרָי֖וֹת רָבָ֑צָה בְּת֥וֹךְ כְּפִרִ֖ים רִבְּתָ֥ה גוּרֶֽיהָ:
מה אמך לביא.  כמה היתה חשובה אמך אתה צדקיהו שנמשלה ללביאה:
בין אריות.  שרי יהודה:
3וַתַּ֛עַל אֶחָ֥ד מִגֻּרֶ֖יהָ כְּפִ֣יר הָיָ֑ה וַיִּלְמַ֥ד לִטְרָף־טֶ֖רֶף אָדָ֥ם אָכָֽל:
ותעל אחד מגוריה.  על בני יאשיהו נאמרה קינה זו שראשון הוא יהואחז:
אדם אכל.  גוזל את ישראל כי ישראל נקראו אדם כמו שנאמר (לקמן ל"ד) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולפי המשל כל חיה שטעמה טעם בשר אדם מתגרה באנשים לעולם:
4וַיִּשְׁמְע֥וּ אֵלָ֛יו גּוֹיִ֖ם בְּשַׁחְתָּ֣ם נִתְפַּ֑שׂ וַיְבִאֻ֥הוּ בַֽחַחִ֖ים אֶל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
וישמעו אליו גוים.  פרעה מלך מצרים:
בשחתם נתפש.  גומין חופרין ומכסין פיהם בקש והחיה נופלת בתוכה:
חחים.  כמין טבעות ברזל נוקבין חוטמו ומושכין אותן בהן:
5וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י נֽוֹחֲלָ֔ה אָֽבְדָ֖ה תִּקְוָתָ֑הּ וַתִּקַּ֛ח אֶחָ֥ד מִגֻּרֶ֖יהָ כְּפִ֥יר שָׂמָֽתְהוּ:
ותרא.  אמו כנסת ישראל:
כי נוחלה.  לשון חולי:
ותקח אחד מגוריה.  יהויקים:
כפיר שמתהו.  מלך כל כפיר שבמקרא ארי בחור וגבור:
6וַיִּתְהַלֵּ֥ךְ בְּתֽוֹךְ־אֲרָי֖וֹת כְּפִ֣יר הָיָ֑ה וַיִּלְמַ֥ד לִטְרָף־טֶ֖רֶף אָדָ֥ם אָכָֽל:
7וַיֵּ֙דַע֙ אַלְמְנוֹתָ֔יו וְעָֽרֵיהֶ֖ם הֶֽחֱרִ֑יב וַתֵּ֚שַׁם אֶ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ מִקּ֖וֹל שַֽׁאֲגָתֽוֹ:
וידע אלמנותיו.  מענה את הנשים והורג את בעליהן, ויש פותרין אלמנותיו כמו ארמנותיו וידע לשון פגור והרס כמו וגבוה ממרחק יידע (תהילים קל״ח:ו׳):
ועריהם החריב.  שנתן מס על הארץ לתת לפרעה בכל שנה כמו שנאמר (מ"ב ג):
8וַיִּתְּנ֨וּ עָלָ֥יו גּוֹיִ֛ם סָבִ֖יב מִמְּדִינ֑וֹת וַיִּפְרְשׂ֥וּ עָלָ֛יו רִשְׁתָּ֖ם בְּשַׁחְתָּ֥ם נִתְפָּֽשׂ:
ויתנו עליו גוים סביב ממדינות.  וישלח ה' בו את גדודי ארם ואת גדודי כשדים ואת גדודי מואב ואת גדודי בני עמון (שם כ):
ויתנו עליו גוים.  ואיתכנשו:
9וַֽיִּתְּנֻ֚הוּ בַסּוּגַר֙ בַּֽחַחִ֔ים וַיְבִאֻ֖הוּ אֶל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל יְבִאֻ֙הוּ֙ בַּמְּצָד֔וֹת לְמַ֗עַן לֹא־יִשָּׁמַ֥ע קוֹל֛וֹ ע֖וֹד אֶל־הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
בסוגר.  ת"י בקולרין:
במצדות.  להיות כלוא שם:
10אִמְּךָ֥ כַגֶּ֛פֶן בְּדָֽמְךָ֖ עַל־מַ֣יִם שְׁתוּלָ֑ה פֹּֽרִיָּה֙ וַֽעֲנֵפָ֔ה הָֽיְתָ֖ה מִמַּ֥יִם רַבִּֽים:
אמך כגפן.  עוד זה מן הקינה:
בדמך.  לשון דמיון ומשל כלומר דומה אתה למי שהיתה אמו כגפן שתולה על מים:
פוריה.  כמו פורה ראש לשון עושה פרי:
ממים רבים.  על ידי מים רבים:
11וַיִּֽהְיוּ־לָ֞הּ מַטּ֣וֹת עֹ֗ז אֶל־שִׁבְטֵי֙ מֹֽשְׁלִ֔ים וַתִּגְבַּ֥הּ קֽוֹמָת֖וֹ עַל־בֵּ֣ין עֲבֹתִ֑ים וַיֵּרָ֣א בְגָבְה֔וֹ בְּרֹ֖ב דָּֽלִיֹּתָֽיו:
מטות עוז אל שבטי מושלים.  שלטונין תקיפין ומלכין גברין:
עבותים.  אילנות שענפיהן מרובין:
12וַתֻּתַּ֚שׁ בְּחֵמָה֙ לָאָ֣רֶץ הֻשְׁלָ֔כָה וְר֥וּחַ הַקָּדִ֖ים הוֹבִ֣ישׁ פִּרְיָ֑הּ הִתְפָּֽרְק֧וּ וְיָבֵ֛שׁוּ מַטֵּ֥ה עֻזָּ֖הּ אֵ֥שׁ אֲכָלָֽתְהוּ:
ותתש.  כל נתישה ונטיעה היא דבר המוטל בפיזור על פני כל הארץ:
ורוח הקדים.  נ"נ:
הוביש פריה.  שחט את בני צדקיהו:
13וְעַתָּ֖ה שְׁתוּלָ֣ה בַמִּדְבָּ֑ר בְּאֶ֖רֶץ צִיָּ֥ה וְצָמָֽא:
14וַתֵּצֵ֨א אֵ֜שׁ מִמַּטֵּ֚ה בַדֶּ֙יהָ֙ פִּרְיָ֣הּ אָכָ֔לָה וְלֹא־הָ֥יָה בָ֛הּ מַטֵּה־עֹ֖ז שֵׁ֣בֶט לִמְשׁ֑וֹל קִ֥ינָה הִ֖יא וַתְּהִ֥י לְקִינָֽה:
ותצא אש ממטה בדיה.  מעון מלכיה ושריה באת לה הרעה:
קינה היא ותהי לקינה.  איליא היא נבואתא ותהא לאיליא: