1וְאַתָּה֙ שָׂ֣א קִינָ֔ה אֶל־נְשִׂיאֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל: |
2וְאָמַרְתָּ֗ מָ֚ה אִמְּךָ֙ לְבִיָּ֔א בֵּ֥ין אֲרָי֖וֹת רָבָ֑צָה בְּת֥וֹךְ כְּפִרִ֖ים רִבְּתָ֥ה גוּרֶֽיהָ: |
מה אמך לביא.
כמה היתה חשובה אמך אתה צדקיהו שנמשלה ללביאה:
|
בין אריות.
שרי יהודה:
|
3וַתַּ֛עַל אֶחָ֥ד מִגֻּרֶ֖יהָ כְּפִ֣יר הָיָ֑ה וַיִּלְמַ֥ד לִטְרָף־טֶ֖רֶף אָדָ֥ם אָכָֽל: |
ותעל אחד מגוריה.
על בני יאשיהו נאמרה קינה זו שראשון הוא יהואחז:
|
אדם אכל.
גוזל את ישראל כי ישראל נקראו אדם כמו שנאמר (לקמן ל"ד) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולפי המשל כל חיה שטעמה טעם בשר אדם מתגרה באנשים לעולם:
|
4וַיִּשְׁמְע֥וּ אֵלָ֛יו גּוֹיִ֖ם בְּשַׁחְתָּ֣ם נִתְפַּ֑שׂ וַיְבִאֻ֥הוּ בַֽחַחִ֖ים אֶל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: |
וישמעו אליו גוים.
פרעה מלך מצרים:
|
בשחתם נתפש.
גומין חופרין ומכסין פיהם בקש והחיה נופלת בתוכה:
|
חחים.
כמין טבעות ברזל נוקבין חוטמו ומושכין אותן בהן:
|
5וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י נֽוֹחֲלָ֔ה אָֽבְדָ֖ה תִּקְוָתָ֑הּ וַתִּקַּ֛ח אֶחָ֥ד מִגֻּרֶ֖יהָ כְּפִ֥יר שָׂמָֽתְהוּ: |
ותרא.
אמו כנסת ישראל:
|
כי נוחלה.
לשון חולי:
|
ותקח אחד מגוריה.
יהויקים:
|
כפיר שמתהו.
מלך כל כפיר שבמקרא ארי בחור וגבור:
|
6וַיִּתְהַלֵּ֥ךְ בְּתֽוֹךְ־אֲרָי֖וֹת כְּפִ֣יר הָיָ֑ה וַיִּלְמַ֥ד לִטְרָף־טֶ֖רֶף אָדָ֥ם אָכָֽל: |
7וַיֵּ֙דַע֙ אַלְמְנוֹתָ֔יו וְעָֽרֵיהֶ֖ם הֶֽחֱרִ֑יב וַתֵּ֚שַׁם אֶ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ מִקּ֖וֹל שַֽׁאֲגָתֽוֹ: |
וידע אלמנותיו.
מענה את הנשים והורג את בעליהן, ויש פותרין אלמנותיו כמו ארמנותיו וידע לשון פגור והרס כמו וגבוה ממרחק יידע (תהילים קל״ח:ו׳):
|
ועריהם החריב.
שנתן מס על הארץ לתת לפרעה בכל שנה כמו שנאמר (מ"ב ג):
|
8וַיִּתְּנ֨וּ עָלָ֥יו גּוֹיִ֛ם סָבִ֖יב מִמְּדִינ֑וֹת וַיִּפְרְשׂ֥וּ עָלָ֛יו רִשְׁתָּ֖ם בְּשַׁחְתָּ֥ם נִתְפָּֽשׂ: |
ויתנו עליו גוים סביב ממדינות.
וישלח ה' בו את גדודי ארם ואת גדודי כשדים ואת גדודי מואב ואת גדודי בני עמון (שם כ):
|
ויתנו עליו גוים.
ואיתכנשו:
|
9וַֽיִּתְּנֻ֚הוּ בַסּוּגַר֙ בַּֽחַחִ֔ים וַיְבִאֻ֖הוּ אֶל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל יְבִאֻ֙הוּ֙ בַּמְּצָד֔וֹת לְמַ֗עַן לֹא־יִשָּׁמַ֥ע קוֹל֛וֹ ע֖וֹד אֶל־הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: |
בסוגר.
ת"י בקולרין:
|
במצדות.
להיות כלוא שם:
|
10אִמְּךָ֥ כַגֶּ֛פֶן בְּדָֽמְךָ֖ עַל־מַ֣יִם שְׁתוּלָ֑ה פֹּֽרִיָּה֙ וַֽעֲנֵפָ֔ה הָֽיְתָ֖ה מִמַּ֥יִם רַבִּֽים: |
אמך כגפן.
עוד זה מן הקינה:
|
בדמך.
לשון דמיון ומשל כלומר דומה אתה למי שהיתה אמו כגפן שתולה על מים:
|
פוריה.
כמו פורה ראש לשון עושה פרי:
|
ממים רבים.
על ידי מים רבים:
|
11וַיִּֽהְיוּ־לָ֞הּ מַטּ֣וֹת עֹ֗ז אֶל־שִׁבְטֵי֙ מֹֽשְׁלִ֔ים וַתִּגְבַּ֥הּ קֽוֹמָת֖וֹ עַל־בֵּ֣ין עֲבֹתִ֑ים וַיֵּרָ֣א בְגָבְה֔וֹ בְּרֹ֖ב דָּֽלִיֹּתָֽיו: |
מטות עוז אל שבטי מושלים.
שלטונין תקיפין ומלכין גברין:
|
עבותים.
אילנות שענפיהן מרובין:
|
12וַתֻּתַּ֚שׁ בְּחֵמָה֙ לָאָ֣רֶץ הֻשְׁלָ֔כָה וְר֥וּחַ הַקָּדִ֖ים הוֹבִ֣ישׁ פִּרְיָ֑הּ הִתְפָּֽרְק֧וּ וְיָבֵ֛שׁוּ מַטֵּ֥ה עֻזָּ֖הּ אֵ֥שׁ אֲכָלָֽתְהוּ: |
ותתש.
כל נתישה ונטיעה היא דבר המוטל בפיזור על פני כל הארץ:
|
ורוח הקדים.
נ"נ:
|
הוביש פריה.
שחט את בני צדקיהו:
|
13וְעַתָּ֖ה שְׁתוּלָ֣ה בַמִּדְבָּ֑ר בְּאֶ֖רֶץ צִיָּ֥ה וְצָמָֽא: |
14וַתֵּצֵ֨א אֵ֜שׁ מִמַּטֵּ֚ה בַדֶּ֙יהָ֙ פִּרְיָ֣הּ אָכָ֔לָה וְלֹא־הָ֥יָה בָ֛הּ מַטֵּה־עֹ֖ז שֵׁ֣בֶט לִמְשׁ֑וֹל קִ֥ינָה הִ֖יא וַתְּהִ֥י לְקִינָֽה: |
ותצא אש ממטה בדיה.
מעון מלכיה ושריה באת לה הרעה:
|
קינה היא ותהי לקינה.
איליא היא נבואתא ותהא לאיליא:
|