| 1וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: |
| 2בֶּן־אָדָ֕ם ח֥וּד חִידָ֖ה וּמְשֹׁ֣ל מָשָׁ֑ל אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל: |
| חוד חידה:
הנבואה שבענין בלשון חידה הוא שהוא מדמה את נ"נ לנשר ואת מלכי יהודה לצמרת ארזים:
|
| 3וְאָֽמַרְתָּ֞ כֹּה־אָמַ֣ר | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הַנֶּ֚שֶׁר הַגָּדוֹל֙ גְּד֚וֹל הַכְּנָפַ֙יִם֙ אֶ֣רֶךְ הָאֵ֔בֶר מָלֵא֙ הַנּוֹצָ֔ה אֲשֶׁר־ל֖וֹ הָֽרִקְמָ֑ה בָּא אֶל־הַלְּבָנ֔וֹן וַיִּקַּ֖ח אֶת־צַמֶּ֥רֶת הָאָֽרֶז: |
| ארך האבר:
כמו כנף אל"א בלע"ז לשון אחר כמשמעו לשון אברים ממש:
|
| הרקמה:
נוצתו נאה ומצויירת:
|
| את צמרת הארז:
כל נוף האילן בלע"ז צימא הוא משל שהגלה את יהויקים וגבוריו:
|
| 4אֵ֛ת רֹ֥אשׁ יְנִֽיקוֹתָ֖יו קָטָ֑ף וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּעִ֥יר רֹֽכְלִ֖ים שָׂמֽוֹ: |
| את ראש יניקותיו קטף:
גדולתו ומלכותו השפיל, יניקותיו כמו ענפיו:
|
| ויביאהו אל ארץ כנען:
אל ארץ תגרים הוא בבל:
|
| 5וַיִּקַּח֙ מִזֶּ֣רַע הָאָ֔רֶץ וַיִּתְּנֵ֖הוּ בִּשְׂדֵה־זָ֑רַע קָח עַל־מַ֣יִם רַבִּ֔ים צַפְצָפָ֖ה שָׂמֽוֹ: |
| ויקח מזרע הארץ:
את צדקיהו בנו:
|
| בשדה זרע:
בירושלים בעיר מלוכה:
|
| קח על מים רבים:
נשרש על מים רבים, כלומר נתן לו גדולה וממשלה על סביביו:
|
| צפצפה:
מין אילן ערבה שענפיו מרובים שאלק"א בלע"ז:
|
| 6וַיִּצְמַ֡ח וַיְהִי֩ לְגֶ֨פֶן סֹרַ֜חַת שִׁפְלַ֣ת קוֹמָ֗ה לִפְנ֚וֹת דָּֽלִיּוֹתָיו֙ אֵלָ֔יו וְשָֽׁרָשָׁ֖יו תַּחְתָּ֣יו יִֽהְי֑וּ וַתְּהִ֣י לְגֶ֔פֶן וַתַּ֣עַשׂ בַּדִּ֔ים וַתְּשַׁלַּ֖ח פֹּארֽוֹת (כתיב פֹּרְאוֹת) : |
| סורחת:
כמו (שמות כ״ו:י״ב) וסרח העודף גדולה:
|
| שפלת קומה:
לעבוד למלך בבל:
|
| דליותיו:
זמורותיו:
|
| אליו:
אל מלך בבל:
|
| תחתיו:
תחת מלך בבל:
|
| בדים:
מוטות:
|
| ותשלח:
ותגדל:
|
| פארות:
ענפים רבים:
|
| 7וַיְהִ֚י נֶֽשֶׁר־אֶחָד֙ גָּד֔וֹל גְּדֹ֥ל כְּנָפַ֖יִם וְרַב־נוֹצָ֑ה וְהִנֵּה֩ הַגֶּ֨פֶן הַזֹּ֜את כָּֽפְנָ֧ה שָֽׁרָשֶׁ֣יהָ עָלָ֗יו וְדָֽלִיּוֹתָיו֙ שִׁלְחָה־לּ֔וֹ לְהַשְׁק֣וֹת אוֹתָ֔הּ מֵֽעֲרֻג֖וֹת מַטָּעָֽהּ: |
| ויהי נשר אחד:
מלך מצרים:
|
| כפנה שרשיה:
לשון רעבון כמו לשוד ולכפן (איוב ה) רעבו ונתאוו שרשי הגפן הזאת לאותו הנשר תוספות ויש משמע כפנה כמו אספה והוא הפוך ובדברי רבותינו יש מן הדומה לו שקורין לאסיפת העם כנופיא וכפנא הוא כמו כנפה אמאש"א בלע"ז:
|
| ודליותיו שלחה לו:
ושלוחיה שלחה לו לבא אליה ולהשקות אותה:
|
| מערגות מטעה:
מהעוגיות מים שעשה לו הנשר הראשון:
|
| 8אֶל־שָׂ֥דֶה טּ֛וֹב אֶל־מַ֥יִם רַבִּ֖ים הִ֣יא שְׁתוּלָ֑ה לַֽעֲשׂ֚וֹת עָנָף֙ וְלָשֵׂ֣את פֶּ֔רִי לִֽהְי֖וֹת לְגֶ֥פֶן אַדָּֽרֶת: |
| אל שדה טוב וגו':
כלומר ועל חנם עשתה זאת כי אל שדה טוב היתה שתולה:
|
| לגפן אדרת:
לגפן תקיף:
|
| 9אֱמֹ֗ר כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה תִּצְלָ֑ח הֲלוֹא֩ אֶת־שָֽׁרָשֶׁ֨יהָ יְנַתֵּ֜ק וְאֶת־פִּרְיָ֣הּ | יְקוֹסֵ֣ס וְיָבֵ֗שׁ כָּל־טַרְפֵּ֚י צִמְחָהּ֙ תִּיבָ֔שׁ וְלֹֽא־בִזְר֚וֹעַ גְּדוֹלָה֙ וּבְעַם־רָ֔ב לְמַשְּׂא֥וֹת אוֹתָ֖הּ מִשָּֽׁרָשֶֽׁיהָ: |
| אמור:
כל האלפא ביתא במקרא זה ותמיה אני כי ארנו נמנה במסורת:
|
| ינתק:
הנשר הראשון:
|
| את פריה יקוסס:
כמו יקוצץ הם בני צדקיהו ששחטן לעיניו:
|
| טרפי:
עלי פוייליי"א בלע"ז:
|
| ולא בזרוע גדולה ובעם רב:
יבא הנשר השני לעזרתה:
|
| למשאות אותה משרשיה:
לנוכח העוקרות ומסיעות אותה משרשיה:
|
| 10וְהִנֵּ֥ה שְׁתוּלָ֖ה הֲתִצְלָ֑ח הֲלֹא֩ כְּגַ֨עַת בָּ֜הּ ר֚וּחַ הַקָּדִים֙ תִּיבַ֣שׁ יָבֹ֔שׁ עַל־עֲרֻגֹ֥ת צִמְחָ֖הּ תִּיבָֽשׁ: |
| והנה:
עתה שתולה כרצונה:
|
| התצלח:
איפשר שתצלח זו שבגדה במי שנטעה ראשון:
|
| 11וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: |
| 12אֱמָר־נָא֙ לְבֵ֣ית הַמֶּ֔רִי הֲלֹ֥א יְדַעְתֶּ֖ם מָה־אֵ֑לֶּה אֱמֹ֗ר הִנֵּה־בָ֨א מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֚ל יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וַיִּקַּ֚ח אֶת־מַלְכָּהּ֙ וְאֶת־שָׂרֶ֔יהָ וַיָּבֵ֥א אוֹתָ֛ם אֵלָ֖יו בָּבֶֽלָה: |
| מה אלה:
מה החידה הזאת ופירשה להם:
|
| ויקח את מלכה ואת שריה:
הם צמרת הארז יהויקים ושריו:
|
| בבלה:
היא עיר הרוכלים:
|
| 13וַיִּקַּח֙ מִזֶּ֣רַע הַמְּלוּכָ֔ה וַיִּכְרֹ֥ת אִתּ֖וֹ בְּרִ֑ית וַיָּבֵ֚א אֹתוֹ֙ בְּאָלָ֔ה וְאֶת־אֵילֵ֥י הָאָ֖רֶץ לָקָֽח: |
| מזרע המלוכה:
צדקיהו:
|
| אילי הארץ:
שרי הארץ:
|
| 14לִֽהְיוֹת֙ מַמְלָכָ֣ה שְׁפָלָ֔ה לְבִלְתִּ֖י הִתְנַשֵּׂ֑א לִשְׁמֹ֥ר אֶת־בְּרִית֖וֹ לְעָמְדָֽהּ: |
| לעמדה:
למען יתקיים:
|
| 15וַיִּמְרָד־בּ֗וֹ לִשְׁלֹ֚חַ מַלְאָכָיו֙ מִצְרַ֔יִם לָֽתֶת־ל֥וֹ סוּסִ֖ים וְעַם־רָ֑ב הֲיִצְלָ֚ח הֲיִמָּלֵט֙ הָעֹשֵׂ֣ה אֵ֔לֶּה וְהֵפֵ֥ר בְּרִ֖ית וְנִמְלָֽט: |
| 16חַי־אָ֗נִי נְאֻם֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ אִם־לֹ֗א בִּמְקוֹם֙ הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַמַּמְלִ֣יךְ אֹת֔וֹ אֲשֶׁ֚ר בָּזָה֙ אֶת־אָ֣לָת֔וֹ וַֽאֲשֶׁ֥ר הֵפֵ֖ר אֶת־בְּרִית֑וֹ אִתּ֥וֹ בְתֽוֹךְ־בָּבֶ֖ל יָמֽוּת: |
| 17וְלֹא֩ בְחַ֨יִל גָּד֜וֹל וּבְקָהָ֣ל רָ֗ב יַֽעֲשֶׂ֨ה אוֹת֚וֹ פַרְעֹה֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה בִּשְׁפֹּ֥ךְ סֹֽלְלָ֖ה וּבִבְנ֣וֹת דָּיֵ֑ק לְהַכְרִ֖ית נְפָשׁ֥וֹת רַבּֽוֹת: |
| בשפוך סוללה:
כשיבא נבוכדנצר וישפוך סוללה על ירושלים:
|
| להכרית נפשות רבות:
להרוג את בני העיר:
|
| 18וּבָזָ֥ה אָלָ֖ה לְהָפֵ֣ר בְּרִ֑ית וְהִנֵּ֨ה נָתַ֥ן יָד֛וֹ וְכָל־אֵ֥לֶּה עָשָׂ֖ה לֹ֥א יִמָּלֵֽט: |
| נתן ידו:
הבטיח באמונה ונשא ידו בברית:
|
| 19לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֨ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֘ חַי־אָנִי֒ אִם־לֹ֗א אָֽלָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר בָּזָ֔ה וּבְרִיתִ֖י אֲשֶׁ֣ר הֵפִ֑יר וּנְתַתִּ֖יו בְּרֹאשֽׁוֹ: |
| ונתתיו בראשו:
הוא סמוי עיניו:
|
| 20וּפָֽרַשְׂתִּ֚י עָלָיו֙ רִשְׁתִּ֔י וְנִתְפַּ֖שׂ בִּמְצֽוּדָתִ֑י וַֽהֲבִֽיאוֹתִ֣יהוּ בָבֶ֗לָה וְנִשְׁפַּטְתִּ֚י אִתּוֹ֙ שָׁ֔ם מַֽעֲל֖וֹ אֲשֶׁ֥ר מָֽעַל־בִּֽי: |
| ופרשתי עליו רשתי:
כמו שפירשתו למעלה בתחילת הספר (לעיל יב) שזימן צבי להלוך על גג המערה:
|
| ונשפטתי:
ואתווכח עמו:
|
| 21וְאֵ֨ת כָּל־מִבְרָחָ֚יו (כתיב מִבְרָחָ֚ו) בְּכָל־אֲגַפָּיו֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים לְכָל־ר֣וּחַ יִפָּרֵ֑שׂוּ וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי: |
| ואת כל מברחיו:
כתרגומו וית כל גיברוהי ומנחם חברו עם ברח דודי (סוף ש"ה) וכה פתרונו ואת כל הבורחים:
|
| בכל אגפיו:
בכל כנפיהם כלומר בכל כחם בחרב יפולו:
|
| יפרשו:
שרונאפנדו"ן בלע"ז:
|
| 22כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְלָקַ֣חְתִּי אָ֗נִי מִצַּמֶּ֧רֶת הָאֶ֛רֶז הָרָמָ֖ה וְנָתָ֑תִּי מֵרֹ֚אשׁ יֹֽנְקוֹתָיו֙ רַ֣ךְ אֶקְטֹ֔ף וְשָׁתַ֣לְתִּי אָ֔נִי עַ֥ל הַר־גָּבֹ֖הַּ וְתָלֽוּל: |
| ולקחתי אני:
את מלך המשיח:
|
| ונתתי:
כתרגומו ואקיימיניה:
|
| רך אקטוף:
אין דרך להרכיב אלא מן הרך שגדל אשתקד שקורין גרייפי"א בלע"ז:
|
| ותלול:
לשון תל שדרך תל להיות גבוה ותלול אומנצלי"ה בלע"ז:
|
| 23בְּהַ֨ר מְר֚וֹם יִשְׂרָאֵל֙ אֶשְׁתֳּלֶ֔נּוּ וְנָשָׂ֚א עָנָף֙ וְעָ֣שָׂה פֶ֔רִי וְהָיָ֖ה לְאֶ֣רֶז אַדִּ֑יר וְשָֽׁכְנ֣וּ תַחְתָּ֗יו כֹּל צִפּ֣וֹר כָּל־כָּנָ֔ף בְּצֵ֥ל דָּֽלִיּוֹתָ֖יו תִּשְׁכֹּֽנָּה: |
| תשכונה:
דגשות הנו"ן משמש תחת נו"ן שנייה כאלו כתוב תשכוננה:
|
| 24וְֽיָֽדְע֞וּ כָּל־עֲצֵ֣י הַשָּׂדֶ֗ה כִּ֣י אֲנִ֚י יְהֹוָה֙ הִשְׁפַּ֣לְתִּי | עֵ֣ץ גָּבֹ֗הַּ הִגְבַּ֙הְתִּי֙ עֵ֣ץ שָׁפָ֔ל הוֹבַ֙שְׁתִּי֙ עֵ֣ץ לָ֔ח וְהִפְרַ֖חְתִּי עֵ֣ץ יָבֵ֑שׁ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי: |
| השפלתי עץ גבוה:
את הכשדים שהיו מושלים בישראל:
|
| הובשתי עץ לח:
צדקיהו וזרעו:
|
| והפרחתי עץ יבש:
יהויכין שגלה בלא בנים יוליד בבבל את זרובבל והוא יהיה פחת יהודה למשול:
|
