פרק טו

1וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
2בֶּן־אָדָ֕ם מַה־יִּֽהְיֶ֥ה עֵץ־הַגֶּ֖פֶן מִכָּל־עֵ֑ץ הַזְּמוֹרָ֕ה אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בַּֽעֲצֵ֥י הַיָּֽעַר:
מה יהיה עץ הגפן מכל עץ: מה סופו מכל שאר עצים:
הזמורה אשר היה בעצי היער: לא על גפן הכרמים שעושה פרי אני אומר לך אלא על זמורות גפן הגדילה ביערים:
3הֲיֻקַּ֚ח מִמֶּ֙נּוּ֙ עֵ֔ץ לַֽעֲשׂ֖וֹת לִמְלָאכָ֑ה אִם־יִקְח֚וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ יָתֵ֔ד לִתְל֥וֹת עָלָ֖יו כָּל־כֶּֽלִי:
היוקח ממנו וגו': אינו ראוי לכך:
כל כלי: שום כלי:
4הִנֵּ֥ה לָאֵ֖שׁ נִתַּ֣ן לְאָכְלָ֑ה אֵת֩ שְׁנֵ֨י קְצוֹתָ֜יו אָֽכְלָ֚ה הָאֵשׁ֙ וְתוֹכ֣וֹ נָחָ֔ר הֲיִצְלַ֖ח לִמְלָאכָֽה:
הנה לאש נתן לאכל': ארבירי"ר בלע"ז הנה שאלתיך על התמים ואינו ראוי לכלום עתה עוד אני מוסיף על השאלה הנה אם נתנו זמורה ממנו באש ואכלה האש בשני קצות הקיפה עד כי נחר תוכו:
נחר: נשאר מן האש ברואי"ר בלע"ז נחר לשון ועצמי חרה (איוב ל׳:ל׳) ויש לועזין אשאר"ט בלע"ז וכן ויחר עלי אפו (שם יט) חברו מנחם עם עצמי חרה:
היצלח: עוד למלאכה:
5הִנֵּה֙ בִּֽהְיוֹת֣וֹ תָמִ֔ים לֹ֥א יֵֽעָשֶׂ֖ה לִמְלָאכָ֑ה אַ֣ף כִּי־אֵ֚שׁ אֲכָלַ֙תְהוּ֙ וַיֵּחָ֔ר וְנַֽעֲשָׂ֥ה ע֖וֹד לִמְלָאכָֽה:
אף כי: לשון ק"ו וכ"ש הוא וכן בכל המקרא כגון הנה אנחנו פה ביהודה יראים ואף כי נלך קעילה (שמואל א כ"ג):
6לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֚ר עֵץ־הַגֶּ֙פֶן֙ בְּעֵ֣ץ הַיַּ֔עַר אֲשֶׁר־נְתַתִּ֥יו לָאֵ֖שׁ לְאָכְלָ֑ה כֵּ֣ן נָתַ֔תִּי אֶת־יֹֽשְׁבֵ֖י יְרֽוּשָׁלִָֽם:
כן נתתי: את ירושלים שתי קצותיה אכל' האש שתי גליות כשגלה יהויקים גלו עמו מזרע המלוכה ומן הפרתמים כמו שנאמר בדניאל אחריו גלה יכניה בנו והחרש והמסגר ותוכו נחר צדקיהו הנותר בה כבר גזרתו עליו מלא חפניך גחלי אש וזרוק על העיר (לעיל י):
7וְנָֽתַתִּ֚י אֶת־פָּנַי֙ בָּהֶ֔ם מֵֽהָאֵ֣שׁ יָצָ֔אוּ וְהָאֵ֖שׁ תֹּֽאכְלֵ֑ם וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה בְּשׂוּמִ֥י אֶת־פָּנַ֖י בָּהֶֽם:
מהאש יצאו: על פתגמי אוריתא דיהיבין מגו אשתא עברו ועממיא דתקיפין כאישתא ישיצינון:
8וְנָֽתַתִּ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ שְׁמָמָ֑ה יַעַן מָֽ֣עֲלוּ מַ֔עַל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: