| 1וַיִּקְרָ֣א בְאָזְנַ֗י ק֚וֹל גָּדוֹל֙ לֵאמֹ֔ר קָֽרְב֖וּ פְּקֻדּ֣וֹת הָעִ֑יר וְאִ֛ישׁ כְּלִ֥י מַשְׁחֵת֖וֹ בְּיָדֽוֹ: |
| קרבו פקדות העיר:
הקריבו את הפקודים אשר הפקדתי לשחת את העיר:
|
| 2וְהִנֵּ֣ה שִׁשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֡ים בָּאִ֣ים | מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָֽעֶלְי֜וֹן אֲשֶׁ֣ר | מָפְנֶ֣ה צָפ֗וֹנָה וְאִ֨ישׁ כְּלִ֚י מַפָּצוֹ֙ בְּיָד֔וֹ וְאִישׁ־אֶחָ֚ד בְּתוֹכָם֙ לָבֻ֣שׁ בַּדִּ֔ים וְקֶ֥סֶת הַסֹּפֵ֖ר בְּמָתְנָ֑יו וַיָּבֹ֙אוּ֙ וַיַּ֣עַמְד֔וּ אֵ֖צֶל מִזְבַּ֥ח הַנְּחֹֽשֶׁת: |
| ששה אנשים:
רבותינו פרשום במסכת שבת קצף אף וחימה משחית משבר מכלה:
|
| מפצו:
שהוא משבר את הכל כמו ונפץ את עולליך (תהילים קל״ז:ט׳):
|
| וקסת הסופר:
פנקס הם לוחות שמחופין בשעוה וחורתין בם בעט:
|
| אצל מזבח הנחשת:
הוא מזבח אבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחוש' שעשה משה במדבר:
|
| 3וּכְב֣וֹד | אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נַֽעֲלָה֙ מֵעַ֚ל הַכְּרוּב֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה עָלָ֔יו אֶ֖ל מִפְתַּ֣ן הַבָּ֑יִת וַיִּקְרָ֗א אֶל־הָאִישׁ֙ הַלָּבֻ֣שׁ הַבַּדִּ֔ים אֲשֶׁ֛ר קֶ֥סֶת הַסֹּפֵ֖ר בְּמָתְנָֽיו: |
| מעל הכרוב:
מעל הכפרת שהשכינה היתה שורה שם עד הנה והתחילה להסתלק ולצאת לחוץ מעט מעט עשר מסעו' וזה מסע הראשון (עיין עמוס ט פ' א ברש"י וצ"ע יוש"ה) מן הכרוב למפתן בית קדשי הקדשים:
|
| 4וַיֹּ֚אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלָ֔יו (כתיב אֵלָ֔ו) עֲבֹר֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר בְּת֖וֹךְ יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְהִתְוִ֨יתָ תָּ֜ו עַל־מִצְח֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֗ים הַנֶּֽאֱנָחִים֙ וְהַנֶּ֣אֱנָקִ֔ים עַל כָּל־הַתּ֣וֹעֵב֔וֹת הַֽנַּֽעֲשׂ֖וֹת בְּתוֹכָֽהּ: |
| והתוית תו:
ורשמת רושם:
|
| על מצחות האנשים:
הצדיקים כדי להיות לאות שלא יפגעו בם המשחיתים:
|
| 5וּלְאֵ֙לֶּה֙ אָמַ֣ר בְּאָזְנַ֔י עִבְר֥וּ בָעִ֛יר אַֽחֲרָ֖יו וְהַכּ֑וּ אַל־ (כתיב עַל) תָּחֹ֥ס עֵינְכֶ֖ם (כתיב עֵינְיכֶ֖ם) וְאַל־תַּחְמֹֽלוּ: |
| ולאלה אמר באזני:
לששת המחבלים:
|
| 6זָקֵ֡ן בָּח֣וּר וּבְתוּלָה֩ וְטַ֨ף וְנָשִׁ֜ים תַּֽהַרְג֣וּ לְמַשְׁחִ֗ית וְעַל־כָּל־אִ֨ישׁ אֲשֶׁר־עָלָ֚יו הַתָּו֙ אַל־תִּגַּ֔שׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁ֖י תָּחֵ֑לּוּ וַיָּחֵ֙לּוּ֙ בָּֽאֲנָשִׁ֣ים הַזְּקֵנִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י הַבָּֽיִת: |
| וממקדשי תחלו:
מן העומדי' לפני מקדשי ורבותינו אמרו אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי מן המקודשים לי הם אותם חקוקי התיו שהתרה בהם מלהזיקם חזר וצוה לחבלם לפי שאמרה מדת הדין לפניו מה נשתנו אלו מאלו הרי לא מיחו בהם כדאיתא במסכת שבת:
|
| 7וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם טַמְּא֣וּ אֶת־הַבַּ֗יִת וּמַלְא֧וּ אֶת־הַֽחֲצֵר֛וֹת חֲלָלִ֖ים צֵ֑אוּ וְיָֽצְא֖וּ וְהִכּ֥וּ בָעִֽיר: |
| 8וַֽיְהִי֙ כְּהַכּוֹתָ֔ם וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר אָ֑נִי וָֽאֶפְּלָ֨ה עַל־פָּנַ֜י וָֽאֶזְעַ֗ק וָֽאֹמַר֙ אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה הֲמַשְׁחִ֣ית אַתָּ֗ה אֵת כָּל־שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל בְּשָׁפְכְּךָ֥ אֶת־חֲמָֽתְךָ֖ עַל־יְרֽוּשָׁלִָֽם: |
| ואשאר אני:
ונשארתי אני:
|
| 9וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י עֲוֹ֨ן בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֚ל וִֽיהוּדָה֙ גָּדוֹל֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַתִּמָּלֵ֚א הָאָ֙רֶץ֙ דָּמִ֔ים וְהָעִ֖יר מָֽלְאָ֣ה מֻטֶּ֑ה כִּ֣י אָֽמְר֗וּ עָזַ֚ב יְהֹוָה֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְאֵ֥ין יְהֹוָ֖ה רֹאֶֽה: |
| מלאה מטה:
דין מעוקל:
|
| 10וְגַ֨ם־אֲנִ֔י לֹֽא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמֹ֑ל דַּרְכָּ֖ם בְּרֹאשָׁ֥ם נָתָֽתִּי: |
| 11וְהִנֵּ֞ה הָאִ֣ישׁ | לְבֻ֣שׁ הַבַּדִּ֗ים אֲשֶׁ֚ר הַקֶּ֙סֶת֙ בְּמָתְנָ֔יו מֵשִׁ֥יב דָּבָ֖ר לֵאמֹ֑ר עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר (כתיב כְּ֖אֲשֶׁ֥ר) צִוִּיתָֽנִי: |
