פרק מג

1וַיְהִי֩ כְּכַלּ֨וֹת יִרְמְיָ֜הוּ לְדַבֵּ֣ר אֶל־כָּל־הָעָ֗ם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר שְׁלָח֛וֹ יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם אֲלֵיהֶ֑ם אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:

2וַיֹּ֨אמֶר עֲזַרְיָ֚ה בֶן־הֽוֹשַׁעְיָה֙ וְיוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָרֵ֔חַ וְכָל־הָֽאֲנָשִׁ֖ים הַזֵּדִ֑ים אֹמְרִ֣ים אֶל־יִרְמְיָ֗הוּ שֶׁקֶר אַתָּ֣ה מְדַבֵּ֔ר לֹ֣א שְׁלָֽחֲךָ֞ יְהֹוָ֚ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־תָבֹ֥אוּ מִצְרַ֖יִם לָג֥וּר שָֽׁם:

3כִּ֗י בָּרוּךְ֙ בֶּן־נֵ֣רִיָּ֔ה מַסִּ֥ית אֹֽתְךָ֖ בָּ֑נוּ לְמַעַן֩ תֵּ֨ת אֹתָ֚נוּ בְיַד־הַכַּשְׂדִּים֙ לְהָמִ֣ית אֹתָ֔נוּ וּלְהַגְל֥וֹת אֹתָ֖נוּ בָּבֶֽל:

4וְלֹֽא־שָׁמַע֩ יֽוֹחָנָ֨ן בֶּן־קָרֵ֜חַ וְכָל־שָׂרֵ֧י הַֽחֲיָלִ֛ים וְכָל־הָעָ֖ם בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה לָשֶׁ֖בֶת בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה:

5וַיִּקַּ֞ח יֽוֹחָנָ֚ן בֶּן־קָרֵ֙חַ֙ וְכָל־שָׂרֵ֣י הַֽחֲיָלִ֔ים אֵ֖ת כָּל־שְׁאֵרִ֣ית יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁר־שָׁ֗בוּ מִכָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר נִדְּחוּ־שָׁ֔ם לָג֖וּר בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה:

6אֶת־הַ֠גְּבָרִים וְאֶת־הַנָּשִׁ֣ים וְאֶת־הַטַּף֘ וְאֶת־בְּנ֣וֹת הַמֶּלֶךְ֒ וְאֵ֣ת כָּל־הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֚ר הִנִּ֙יחַ֙ נְבֽוּזַרְאֲדָ֣ן רַב־טַבָּחִ֔ים אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁפָ֑ן וְאֵת֙ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא וְאֶת־בָּר֖וּךְ בֶּן־נֵֽרִיָּֽהוּ:

7וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כִּ֛י לֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה וַיָּבֹ֖אוּ עַד־תַּחְפַּנְחֵֽס:

8וַיְהִ֚י דְבַר־יְהֹוָה֙ אֶל־יִרְמְיָ֔הוּ בְּתַחְפַּנְחֵ֖ס לֵאמֹֽר:

9קַ֣ח בְּיָדְךָ֞ אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֗וֹת וּטְמַנְתָּ֚ם בַּמֶּ֙לֶט֙ בַּמַּלְבֵּ֔ן אֲשֶׁ֛ר בְּפֶ֥תַח בֵּֽית־פַּרְעֹ֖ה בְּתַחְפַּנְחֵ֑ס לְעֵינֵ֖י אֲנָשִׁ֥ים יְהוּדִֽים:

וטמנתם במלט מ"ם זו יסוד נופל היא בתיבה כמו מקום מעמד מעשה ויסודו לט כמו וילט פניו (מלכים א יט) לאט אותה בתוך הטיט במלבן:

במלט אנוולופמנטו בלע"ז:

10וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֡ם כֹּֽה־אָמַר֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִֽנְנִ֚י שֹׁלֵ֙חַ֙ וְ֠לָֽקַחְתִּי אֶת־נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֚ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ עַבְדִּ֔י וְשַׂמְתִּ֣י כִסְא֔וֹ מִמַּ֛עַל לָֽאֲבָנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֲשֶׁ֣ר טָמָ֑נְתִּי וְנָטָ֥ה אֶת־שַׁפְרִיר֖וֹ (כתיב שַׁפְרִור֖וֹ) עֲלֵיהֶֽם:

שפרירו אהלו ודוגמתו ברוחו שמים שפרה (איוב כ״ו:י״ג):

11 וּבָ֕א (כתיב וּבָ֕אה) וְהִכָּ֖ה אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֧ר לַמָּ֣וֶת לַמָּ֗וֶת וַֽאֲשֶׁ֚ר לַשְּׁבִי֙ לַשֶּׁ֔בִי וַֽאֲשֶׁ֥ר לַחֶ֖רֶב לֶחָֽרֶב:

12וְהִצַּ֣תִּי אֵ֗שׁ בְּבָתֵּי֙ אֱלֹהֵ֣י מִצְרַ֔יִם וּשְׂרָפָ֖ם וְשָׁבָ֑ם וְעָטָה֩ אֶת־אֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם כַּֽאֲשֶׁר־יַֽעְטֶ֚ה הָֽרֹעֶה֙ אֶת־בִּגְד֔וֹ וְיָצָ֥א מִשָּׁ֖ם בְּשָׁלֽוֹם:

ועטה את ארץ מצרים יכרוך כל שללה ויצא כאשר יכרוך ויגלול הרועה את בגדו וישליכו מעל כתיפיו כשהוא מוליך צאנו לפניו:

13וְשִׁבַּ֗ר אֶת־מַצְּבוֹת֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְאֶת־בָּתֵּ֥י אֱלֹהֵֽי־מִצְרַ֖יִם יִשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ:

את מצבות בית שמש מזבחות שעשו שם אותם שנתגיירו בימי חזקיהו שבויי סנחריב שהוליך מכוש וממצרים לפני ירושלים ביום מפלתו כמו שאמר (ישעיהו י״ט:י״ח) ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה' צבאות עיר ההרס יאמר לאחת, ותרגם יונתן עיר קריתא בית שמש דעתידא למיחרב יתאמר דהיא חדא מנהון: