פרק לח

1בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם חָלָ֥ה חִזְקִיָּ֖הוּ לָמ֑וּת וַיָּב֣וֹא אֵ֠לָיו יְשַׁעְיָ֨הוּ בֶן־אָמ֜וֹץ הַנָּבִ֗יא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו כֹּֽה־אָמַ֚ר יְהֹוָה֙ צַ֣ו לְבֵיתֶ֔ךָ כִּ֛י מֵ֥ת אַתָּ֖ה וְלֹ֥א תִֽחְיֶֽה:

בימים ההם. שלשה ימים לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו ויום ג' כשעל' בית ה' הוא יום מפלתו של סנחריב והוא י"ט ראשון של פסח:

כי מת אתה ולא תחיה. מת אתה בעוה"ז ולא תחיה לעה"ב משום דלא נסבת איתתא כו' כדאיתא בברכות:

2וַיַּסֵּ֧ב חִזְקִיָּ֛הוּ פָּנָ֖יו אֶל־הַקִּ֑יר וַיִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהֹוָֽה:

3וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֚ה יְהֹוָה֙ זְכָר־נָ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנֶ֗יךָ בֶּֽאֱמֶת֙ וּבְלֵ֣ב שָׁלֵ֔ם וְהַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עָשִׂ֑יתִי וַיֵּ֥בְךְּ חִזְקִיָּ֖הוּ בְּכִ֥י גָדֽוֹל:

אנה ה'. איה רחמנותך:

4וַיְהִי֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־יְשַׁעְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר:

5הָל֞וֹךְ וְאָמַרְתָּ֣ אֶל־חִזְקִיָּ֗הוּ כֹּֽה־אָמַ֚ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵי֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔יךָ שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־תְּפִלָּתֶ֔ךָ רָאִ֖יתִי אֶת־דִּמְעָתֶ֑ךָ הִנְנִי֙ יוֹסִ֣ף עַל־יָמֶ֔יךָ חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה:

הנני יוסף. הנני הוא אשר יוסיף על ימיך:

6וּמִכַּ֚ף מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ אַצִּ֣ילְךָ֔ וְאֵ֖ת הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְגַנּוֹתִ֖י עַל־הָעִ֥יר הַזֹּֽאת:

ומכף מלך אשור אצילך. למדנו שלפני מפלת סנחרב חלה:

7וְזֶה־לְּךָ֥ הָא֖וֹת מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁר֙ יַֽעֲשֶׂ֣ה יְהֹוָ֔ה אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר:

וזה לך האות. שתתרפא ויתוספו ימיך כמפורש למטה, ובמלכים (ב' כ') שאל לו מה אות כי אעלה:

8הִֽנְנִ֣י מֵשִׁ֣יב אֶת־צֵ֣ל הַמַּֽעֲל֡וֹת אֲשֶׁ֣ר יָרְדָה֩ בְמַֽעֲל֨וֹת אָחָ֥ז בַּשֶּׁ֛מֶשׁ אֲחֹֽרַנִּ֖ית עֶ֣שֶׂר מַֽעֲל֑וֹת וַתָּ֚שָׁב הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ עֶ֣שֶׂר מַֽעֲל֔וֹת בַּֽמַּֽעֲל֖וֹת אֲשֶׁ֥ר יָרָֽדָה:

הנני משיב. אחורנית עשר מעלות את הצל אשר ירדה:

צל המעלות. כמין מדרגות עשויות כנגד החמה לבחון בהם שעות היום כעין אורלוגין שעושין האומנין:

אשר ירדה. מיהרה לירד ונתקצר היום י' שעות ביום שמת אחז כדי שלא יהו מספידין אותו ועלו עכשיו לאחוריהם ביום שנתרפא חזקיהו וניתוספו על היום י' שעות:

9מִכְתָּ֖ב לְחִזְקִיָּ֣הוּ מֶֽלֶךְ יְהוּדָ֑ה בַּֽחֲלֹת֕וֹ וַיְחִ֖י מֵֽחָלְיֽוֹ:

מכתב. ת"י כתב אודאה על ניסא דאיתעבד לחזקיה:

10אֲנִ֣י אָמַ֗רְתִּי בִּדְמִ֥י יָמַ֛י אֵלֵ֖כָה בְּשַֽׁעֲרֵ֣י שְׁא֑וֹל פֻּקַּ֖דְתִּי יֶ֥תֶר שְׁנוֹתָֽי:

אני אמרתי בדמי ימי. כשראיתי ימי בדמי, בשממון וחרישה כמו נדמה כל עם כנען (צפני' א) כלומר כשחליתי אמרתי אלכה בשערי שאול עתה אמות, לפי שעד אותו היום לא נתרפא חולה:

פקדתי יתר שנותי. כמו (במדבר ל״א:מ״ט) לא נפקד ממנו איש נחסרתי שאר שנותי ויונתן תירגם על דוכרני לטב איתוספו על שני נפקדתי לטובה ונתייתרו שנותי:

11אָמַ֙רְתִּי֙ לֹֽא־אֶרְאֶ֣ה יָ֔הּ יָ֖הּ בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּ֑ים לֹֽא־אַבִּ֥יט אָדָ֛ם ע֖וֹד עִם־י֥וֹשְׁבֵי חָֽדֶל:

(תוספות אמרתי לא אראה יה. לא אשתמש עוד בשם של יה:

בארץ החיים. חיים משתמשין בו אבל המתים אינם רשאין שנאמר לא המתים יהללויה חק למתים שאין מזכירין שם בן שתי אותיות לעולם ע"כ):

בארץ החיים. בב"ה:

לא אביט אדם. חי עוד:

עם יושבי חדל. שאהיה עם המתים היושבים בארץ חדלה ומנוע' מן החיים:

12דּוֹרִ֗י נִסַּ֧ע וְנִגְלָ֛ה מִנִּ֖י כְּאֹ֣הֶל רֹעִ֑י קִפַּ֨דְתִּי כָֽאֹרֵ֚ג חַיַּי֙ מִדַּלָּ֣ה יְבַצְּעֵ֔נִי מִיּ֥וֹם עַד־לַ֖יְלָה תַּשְׁלִימֵֽנִי:

דורי נסע ונגלה מני. בני דורי נסעו ממנו:

נסע. כמו נסחו כמו בל יסע יתדותיו (לעיל לג):

כאוהל רעי. כאהל רועי בהמה שמסיעו מכאן ותוקעו במקום אחר כשכלה מרעה זה:

קפדתי. הכרתי מהר חיי כאורג הממהר לארוג כל זה הייתי סבור, וי"ת כנחל גדודין כנחל המושך בין גדות גבוהין שאינו מתפשט ומתוך כך מימיו קלים לרוץ, ואומר אני שהוא נחל חריף ששמו אורג והוא שאמר (איוב ז׳:ו׳) ימי קלו מני אורג חלפו עם אניות אבה (שם ט):

מדלה יבצעני. ת"י מיקר מלכותי אנא גלי סבור הייתי שעתה יבצעני מכל כבודי דלה ל' גוה וכן ודלת ראשך (שיר ז):

מיום ועד לילה תשלימני. כמו מזכר ועד נקבה כלומר מימים ומלילות תכלני וכן תירגם יונתן יממי ולילותי שלימו:

13שִׁוִּ֚יתִי עַד־בֹּ֙קֶר֙ כָּֽאֲרִ֔י כֵּ֥ן יְשַׁבֵּ֖ר כָּל־עַצְמוֹתָ֑י מִיּ֥וֹם עַד־לַ֖יְלָה תַּשְׁלִימֵֽנִי:

שויתי. עצמי כל הלילה לסבול יסורי חולי ונתגברתי כארי לסבול:

כן ישבר כל עצמותי. כמו (שמות א׳:י״ב) כן ירבה וכן יפרוץ כל מה שאני מתגבר כן יגבר החולי עלי לשבור כל עצמותי:

14כְּס֚וּס עָגוּר֙ כֵּ֣ן אֲצַפְצֵ֔ף אֶהְגֶּ֖ה כַּיּוֹנָ֑ה דַּלּ֚וּ עֵינַי֙ לַמָּר֔וֹם אֲדֹנָ֖י עָֽשְׁקָה־לִּ֥י עָרְבֵֽנִי:

כסוס. כמו כסוס והוא שם עוף:

כסוס עגור. כמו כסוס ועגור, (ד"א) כעוף זה שתפשוהו בגרונו והוא מצפצף וכן ת"י כסוסיא דאחיד ומנציף:

עשקה לי. כמו עשוק אותי לקחני מיד מלאך המות וערבני להנצל ל' ערבות גרנטיא"ה בלע"ז כמו (תהילים קי״ט:קכ״ב) ערוב עבדך לטוב:

עשקה לי. עשוק אותי מידו כאשר תאמר רפא נא לה (במדבר י״ב:י״ג) רפא אותה:

15מָֽה־אֲדַבֵּ֥ר וְאָֽמַר־לִ֖י וְה֣וּא עָשָׂ֑ה אֶדַּדֶּ֥ה כָל־שְׁנוֹתַ֖י עַל־מַ֥ר נַפְשִֽׁי:

מה אדבר. שבח וקילוסין לפניו והרי אמר לי נחמות והוא עשאן:

אדדה כל שנותי. כמו (בראשית ל״א:מ׳) ותדד שנתי אתנודד מכל שנתי לקלס לפניו, י"ת שנות ל' שנים:

על מר נפשי. שהיתה מרה ונחמתני:

16אֲדֹנָ֖י עֲלֵיהֶ֣ם יִֽחְי֑וּ וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י וְתַֽחֲלִימֵ֖נִי וְהַֽחֲיֵֽנִי:

אד' עליהם יחיו. י"ת ה' על כל מיתיא אמרת לאחיאה:

ולכל בהן חיי רוחי. וקדם כלהון אחייתא חיי רוחי, ואני אומר לפי פשוטו ה' עליה' על שנותי הנזכרי' לעיל:

אדדה כל שנותי. ה' שיכן שכנו וחסדו עליהם ואמר לי על פי נביאו יחיו:

ולכל בהן חיי רוחי. ולכל דבר אשר תלויין בהן חיי רוחי אמר ה' עליהם ויחיו.

ותחלימני. מעתה ידעתי שתחלימני ותחייני:

תחלימני. תבראני ותחזקני כמו (איוב לט) יחלמו בניהם:

17הִנֵּ֥ה לְשָׁל֖וֹם מַר־לִ֣י מָ֑ר וְאַתָּ֞ה חָשַׁ֚קְתָּ נַפְשִׁי֙ מִשַּׁ֣חַת בְּלִ֔י כִּֽי־הִשְׁלַ֛כְתָּ אַֽחֲרֵ֥י גֵֽוְךָ֖ כָּל־חֲטָאָֽי:

הנה לשלום מר לי מר. כשנתבשרתי שלום אף הוא לי מר שהרי תלו לי הרפואה בזכות אחרים כה אמר ה' אלהי דוד אביך (לעיל לז) למעני ולמען דוד עבדי כאן הודעתני שאני חוטא כך פירשו חכמים אבל לפי ישוב המקרא משמע הנה לשלום מר לי מר כשנתבשרתי מאתך להושיעני מיד סנחרב מר לי מר על חליי שהייתי נטוי למות ולא שמחתי בבשורה ואתה בטובך חשקת נפשי מבלי רדת שחת:

18כִּֽי־לֹ֥א שְׁא֛וֹל תּוֹדֶ֖ךָּ מָ֣וֶת יְהַלְלֶ֑ךָּ לֹֽא־יְשַׂבְּר֥וּ יֽוֹרְדֵי־ב֖וֹר אֶל־אֲמִתֶּֽךָ:

כי לא שאול תודך. אם הייתי מת לא הייתי מודה לך על הנס של מפלת סנחרב ולא הייתי סובר אל אמתת הבטחתך שהבטחתני עליו:

19חַ֥י חַ֛י ה֥וּא יוֹדֶ֖ךָ כָּמֹ֣נִי הַיּ֑וֹם אָ֣ב לְבָנִ֔ים יוֹדִ֖יעַ אֶל־אֲמִתֶּֽךָ:

חי חי. ל' בני אדם חיים כלומר כשיש בני אדם חיים בעולם זה חי וזה חי יוצאת ההודאה מביניהם: (ס"א חי חי אתה חי ונאה להודות לחי)

יודיע. אשישפ"ר בלע"ז:

אל אמתך. האב מודיע ומכוין דעת בנו אל אמיתך להאמין בך:

20יְהֹוָ֖ה לְהֽוֹשִׁיעֵ֑נִי וּנְגִֽינוֹתַ֧י נְנַגֵּ֛ן כָּל־יְמֵ֥י חַיֵּ֖ינוּ עַל־בֵּ֥ית יְהֹוָֽה:

21וַיֹּ֣אמֶר יְשַׁעְיָ֔הוּ יִשְׂא֖וּ דְּבֶ֣לֶת תְּאֵנִ֑ים וְיִמְרְח֥וּ עַל־הַשְּׁחִ֖ין וְיֶֽחִי:

דבלת תאנים. דבלת העשויה מתאנים כשהן לחין קרויין תאנים וכשנדרסין בעיגול קרויין דבלה:

וימרחו. ויחליקוה לדבקה על השחין ונס בתוך נס היה שאף בשר חי שנותנין עליו דבלה מסריח אלא הקב"ה נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל ומרפא:

22וַיֹּ֥אמֶר חִזְקִיָּ֖הוּ מָ֣ה א֑וֹת כִּ֥י אֶעֱלֶ֖ה בֵּ֥ית יְהֹוָֽה:

מה אות. מה טוב ומה נאה אות זה הניתן לי אשר אעלה בית ה':