פרק טו

1מַשָּׂ֖א מוֹאָ֑ב כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד עָ֚ר מוֹאָב֙ נִדְמָ֔ה כִּ֗י בְּלֵ֛יל שֻׁדַּ֥ד קִֽיר־מוֹאָ֖ב נִדְמָֽה:
משא מואב: נתנבא ישעיה שיבוא סנחרב על מואב ויגלם כמו שנאמר (לקמן טז) בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב:
כי בליל שדד ער מואב נדמה: נדמה מואב כאילו ישן דומה ואין יכול להלחם ובליל אחר אשר שודד בו קיר מואב נדמה ת"י ואינון רדימין ער וקיר שתי מדינות מואב הם:
2עָלָ֨ה הַבַּ֧יִת וְדִיב֛וֹן הַבָּמ֖וֹת לְבֶ֑כִי עַל־נְב֞וֹ וְעַ֚ל מֵֽידְבָא֙ מוֹאָ֣ב יְיֵלִ֔יל בְּכָל־רֹאשָׁ֣יו קָרְחָ֔ה כָּל־זָקָ֖ן גְּדוּעָֽה:
עלה הבית ודיבון: עלה מואב הבית ואנשי דיבון על הבמות:
לבכי: אלו בוכים בבית ואלו בוכים בראשי במותיהם:
3בְּחֽוּצֹתָ֖יו חָ֣גְרוּ שָׂ֑ק עַ֣ל גַּגֹּתֶ֧יהָ וּבִרְחֹֽבֹתֶ֛יהָ כֻּלֹּ֥ה יְיֵלִ֖יל יֹרֵ֥ד בַּבֶּֽכִי:
ירד בבכי: גונח ונוהם בבכי כמו (שופטים י״א:ל״ז) וירדתי על ההרי' וכן (איכה ג׳:י״ט) זכר עניי ומרודי:
4וַתִּזְעַ֚ק חֶשְׁבּוֹן֙ וְאֶלְעָלֵ֔ה עַד־יַ֖הַץ נִשְׁמַ֣ע קוֹלָ֑ם עַל־כֵּ֗ן חֲלֻצֵ֚י מוֹאָב֙ יָרִ֔יעוּ נַפְשׁ֖וֹ יָ֥רְעָה לּֽוֹ:
על כן חלוצי מואב יריעו: על אשר מזוייני מואב יריעו לקראת המלחמה ונפשו של מואב ירעה לו מתרועעת כאבל על עצמו:
5לִבִּי֙ לְמוֹאָ֣ב יִזְעָ֔ק בְּרִיחֶ֕הָ עַד־צ֖וֹעַר עֶגְלַ֣ת שְׁלִֽשִׁיָּ֑ה כִּ֣י | מַֽעֲלֵ֣ה הַלּוּחִ֗ית בִּבְכִי֙ יַֽעֲלֶה־בּ֔וֹ כִּי דֶּ֣רֶךְ חֹֽרֹנַ֔יִם זַֽעֲקַת־שֶׁ֖בֶר יְעֹעֵֽרוּ:
לבי למואב יזעק: נביאי ישראל אינם כנביאי אומות העולם בלעם היה מבקש לעקור את ישראל על לא דבר ונביאי ישראל מתאוננים על פורענות הבאה על האומות:
בריחיה עד צוער: על כל חזקה של מואב יזעק לבי עד צוער שהיא עגלה שלישיה עיקר חוזק שלהם כעגלה שהיא שלישית לבטן, ל"א שלישיה גברתנית ויונתן תירגם בריחיה כמו בורחיה הבורחים יברחו מהם להמלט עד צוער כמו שעשה לוט אביהם שברח לצוער:
מעלה הלוחית: מקום מעלות הר ששמו מעלה הלוחית וכן מורד חורני' (ירמיהו מ״ח:ה׳) יבכו הבורחי' דרך שם וכל המקומות האלה ממואב הם:
יעערו: יצעקו ולשון ארמי הוא שת"י לא ידרוך הדורך הידד לא יעוערון בקלהון:
6כִּֽי־מֵ֥י נִמְרִ֖ים מְשַׁמּ֣וֹת יִֽהְי֑וּ כִּֽי־יָבֵ֚שׁ חָצִיר֙ כָּ֣לָה דֶ֔שֶׁא יֶ֖רֶק לֹ֥א הָיָֽה:
מי נמרים: נהר של אותו מקום:
משמות יהיו: מדם חלל המתערב ונופל בהם:
כי יבש חציר וגו': כלומר גבוריהם ומלכיה' ושליטיהם ולפי ששבחה של ארץ מואב הוא מרעה הטוב שבה כמו ששנינו אלים ממואב לפיכך משל את פורענות בחורבן מרעה שלה:
7עַל־כֵּ֖ן יִתְרָ֣ה עָשָׂ֑ה וּפְקֻ֨דָּתָ֔ם עַ֛ל נַ֥חַל הָֽעֲרָבִ֖ים יִשָּׂאֽוּם:
על כן יתרה עשה: על אשר יתרה עשה תבא עליו הפורענות הזה שהיו כפויי טובה שהרי בכמה מקומות עמד אברהם ללוט בצאתו מחרן ובלכתו למצרים ובזכותו שולח מתוך ההפכה ונלחם עליו עם אמרפל וחביריו והיה להם לגמול טובה לזרעו והם היו מונים אותם כשהגלה סנחרב לראובני ולגדי והיו ישראל בוכים ומתאוננים והיו אומרים להם על מה אתם מתאוננים והלא לבית אביכם אתם הולכים אברהם אביכם לא מעבר הנהר בא וזהו שנאמר (צפניה ב') שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון ועוד שסייעו את סנחרב שלש שנים שצר על שומרון הוא שנא' (לקמן טז) בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כל כבוד מואב:
ופקדתם: ת"י ותחומיהון דעל ימא מערבא יתנסיב והוא ל' מינוי כמו (מדבר ד) ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן כלומר ארצם שפקדתם עליה תלקח מהם:
על נחל הערבים ישאום: יקחו האויבים אותם את הגבולין ועוד יש לפרש ופקדתם עליהם זו תהיה נחל הערבים ישאום, האויבים יגלו אותם אל ארץ בבל שהוא נחל ערבים שנא' (תהלים קלז) על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו:
8כִּֽי־הִקִּ֥יפָה הַזְּעָקָ֖ה אֶת־גְּב֣וּל מוֹאָ֑ב עַד־אֶגְלַ֙יִם֙ יִלְלָתָ֔הּ וּבְאֵ֥ר אֵלִ֖ים יִלְלָתָֽהּ:
אגלים: ובאר אלים מקומות הם בגבול מואב:
יללתה: של מואב:
באר אלים: כמו ולבאר אלים:
9כִּ֣י מֵ֚י דִימוֹן֙ מָ֣לְאוּ דָ֔ם כִּֽי־אָשִׁ֥ית עַל־דִּימ֖וֹן נֽוֹסָפ֑וֹת לִפְלֵיטַ֚ת מוֹאָב֙ אַרְיֵ֔ה וְלִשְׁאֵרִ֖ית אֲדָמָֽה:
מי דימון: שם הנהר:
מלאו דם: כשם הנהר:
כי אשית על דימון נוספות: דם שמו ודם חללים אוסיף עליו למלאותו והוא ל' ספו שנה על שנה (לקמן כט) ספות הרוה (דברים כ״ט:י״ח) וי"ת נוספות כנישת משיריין מחנות הנאספות יחד:
לפליטת מואב אריה: פליטה שישאיר סנחרב יבא נבוכדנצר בעתו וישחיתה והוא נקרא אריה כענין שנאמר (ירמיהו ד׳:ז׳) עלה אריה מסובכו:
ולשארית: ישראל:
אדמה: אדמתכם: