פרק י

1ה֥וֹי הַחֹֽקְקִ֖ים חִקְקֵי־אָ֑וֶן וּֽמְכַתְּבִ֥ים עָמָ֖ל כִּתֵּֽבוּ:

חקקי און. שטרי און, שטרות מזוייפין:

ומכתבים. לשון ערבי הוא כמו מכתבין (שהמ"ם חירק וכ"ף שוא ות' קמוצה) בלשון עברי:

2לְהַטּ֚וֹת מִדִּין֙ דַּלִּ֔ים וְלִגְזֹ֕ל מִשְׁפַּ֖ט עֲנִיֵּ֣י עַמִּ֑י לִהְי֚וֹת אַלְמָנוֹת֙ שְׁלָלָ֔ם וְאֶת־יְתוֹמִ֖ים יָבֹֽזּוּ:

להטות. על ידי שטרות שקר את הדלי' מדין זכות הראוי להם:

3וּמַה־תַּֽעֲשׂוּ֙ לְי֣וֹם פְּקֻדָּ֔ה וּלְשׁוֹאָ֖ה מִמֶּרְחָ֣ק תָּב֑וֹא עַל־מִי֙ תָּנ֣וּסוּ לְעֶזְרָ֔ה וְאָ֥נָה תַֽעַזְב֖וּ כְּבֽוֹדְכֶֽם:

ליום פקודה. שיפקד הקב"ה עליכם עוניכם:

שואה. לשון חורבן:

על מי תנוסו לעזרה. הקב"ה אינו בעזרתכ':

ואנה תעזבו. את כל הכבוד אשר אתם קובצים מן הגזל כשתלכו בגולה:

4בִּלְתִּ֚י כָרַע֙ תַּ֣חַת אַסִּ֔יר וְתַ֥חַת הֲרוּגִ֖ים יִפֹּ֑לוּ בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה:

בלתי כרע תחת אסיר. במקום אשר לא כרע ולא יבין אחד מכם שלא היה שם כריעת המרבץ שם באותו המקום תהיו אסורים כלומר חוץ מארצכם תאסרו וכן תירגם יונתן בר מן ארעכון אסירין תתאסרון:

תחת. מקום כמו שבו איש תחתיו (שמות ט״ז:כ״ט):

ותחת הרוגים יפלו. ובאותו מקום יפלו הרוגים:

5ה֥וֹי אַשּׁ֖וּר שֵׁ֣בֶט אַפִּ֑י וּמַטֶּה־ה֥וּא בְיָדָ֖ם זַעְמִֽי:

הוי. כי עשיתי את אשור שבט אפי לרדות בו את עמי:

ומטה הוא. זעמי בידם של בני אשור:

6בְּג֚וֹי חָנֵף֙ אֲשַׁלְּחֶ֔נּוּ וְעַל־עַ֥ם עֶבְרָתִ֖י אֲצַוֶּ֑נּוּ לִשְׁלֹ֚ל שָׁלָל֙ וְלָבֹ֣ז בַּ֔ז וּלְשׂוּמ֥וֹ (כתיב וּלְשׂיּמ֥וֹ) מִרְמַ֖ס כְּחֹ֥מֶר חוּצֽוֹת:

בגוי חנף. ישראל:

7וְהוּא֙ לֹא־כֵ֣ן יְדַמֶּ֔ה וּלְבָב֖וֹ לֹא־כֵ֣ן יַחְשֹׁ֑ב כִּי לְהַשְׁמִ֣יד בִּלְבָב֔וֹ וּלְהַכְרִ֥ית גּוֹיִ֖ם לֹ֥א מְעָֽט:

והוא. סנחרב:

לא כן ידמה. שהגזרה מאתי ואני שולחו, ידמה קוויידייר בלע"ז:

ולבבו לא כן יחשוב. ששלחתיו על עסקי ממון לשלול ולבוז בז כי בלבבו להשמיד את הכל בגאותו:

8כִּ֖י יֹאמַ֑ר הֲלֹ֥א שָׂרַ֛י יַחְדָּ֖ו מְלָכִֽים:

כי יאמר וגו'. לכך גבה לבו:

9הֲלֹ֥א כְּכַרְכְּמִ֖ישׁ כַּלְנ֑וֹ אִם־לֹ֚א כְאַרְפַּד֙ חֲמָ֔ת אִם־לֹ֥א כְדַמֶּ֖שֶׂק שֹֽׁמְרֽוֹן:

הלא ככרכמיש. כאשר בני כרכמיש שרים ושלטונים כן בני כלנו על כן אם לא כארפד אשר הוא משלטנות חמת שלקחתי מיד ארם ואם לא כדמשק שלקחתי מיד ארם כן עשיתי לשומרון אם לא כארפד חמת דבוק הוא כארפד של חמת לכך נקוד פתח:

10כַּֽאֲשֶׁר֙ מָֽצְאָ֣ה יָדִ֔י לְמַמְלְכֹ֖ת הָֽאֱלִ֑יל וּפְסִ֣ילֵיהֶ֔ם מִירֽוּשָׁלִַ֖ם וּמִשֹּֽׁמְרֽוֹן:

ופסיליהם. היו מירושלים ומשומרון מכאן שרשעי ישראל היו מספיקין דמות עכו"ם שלהם לכל האומות סביבותם ואחרי שעובדי פסילי שומרון וירושלים נפלו בידי ולא הצילום פסיליהם כך שומרון וירושלים לא תנצל:

11הֲלֹ֗א כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֛יתִי לְשֹֽׁמְר֖וֹן וְלֶֽאֱלִילֶ֑יהָ כֵּ֛ן אֶֽעֱשֶׂ֥ה לִירֽוּשָׁלִַ֖ם וְלַֽעֲצַבֶּֽיהָ:

כאשר עשיתי לשומרון וגו'. זאת יאמר לאחר שיכבוש את שומרון:

12וְהָיָ֗ה כִּֽי־יְבַצַּ֚ע אֲדֹנָי֙ אֶת־כָּל־מַֽעֲשֵׂ֔הוּ בְּהַ֥ר צִיּ֖וֹן וּבִירֽוּשָׁלִָ֑ם אֶפְקֹ֗ד עַל־פְּרִי־גֹ֙דֶל֙ לְבַ֣ב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֔וּר וְעַל־תִּפְאֶ֖רֶת ר֥וּם עֵינָֽיו:

והיה כי יבצע וגו'. אבל לא היה כמו שדימה אלא מאחר שיגמור הקב"ה את כל מעשהו ונקמתו בישראל ובקצה ערי יהודה ומאותה יראה יכנעו בני ציון וירושלים לשוב אלי אודיע למלך אשור כי לא בכוחו גבר:

אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור. על אשר הפרה והרבה גודל לבב מלך אשור להתהלל בכחו על שקר פרי גודל קריישמנ"ס דגרנדיי"א בלע"ז של לב סנחריב:

תפארת רום עיניו. על שנתפאר בגאותו, תפארת ונטמנ"ט בלע"ז:

רום עיניו. גסות רוחו כעניין שנא' גבה עינים ורחב לבב (תהילים ק״א:ה׳):

13כִּ֣י אָמַ֗ר בְּכֹ֚חַ יָדִי֙ עָשִׂ֔יתִי וּבְחָכְמָתִ֖י כִּ֣י נְבֻנ֑וֹתִי וְאָסִ֣יר | גְּבוּלֹ֣ת עַמִּ֗ים וַֽעֲתֽוּדֽוֹתֵיהֶם֙ (כתיב וַֽעֲתֽיּדֹֽתֵיהֶם֙) שׁוֹשֵׂ֔תִי וְאוֹרִ֥יד כַּבִּ֖יר (כתיב כַּאבִּ֖יר) יֽוֹשְׁבִֽים:

כי אמר בכח ידי עשיתי. כל גבורתי לא מאת הקב"ה:

נבונותי. חכמתי:

ועתידותיהם. מעמדם ומצבם:

ואוריד. הורדתים מגדולתם:

כביר יושבים. יושבים רבים, כביר פולשור"ש:

14וַתִּמְצָ֨א כַקֵּ֚ן | יָדִי֙ לְחֵ֣יל הָֽעַמִּ֔ים וְכֶֽאֱסֹף֙ בֵּיצִ֣ים עֲזֻב֔וֹת כָּל־הָאָ֖רֶץ אֲנִ֣י אָסָ֑פְתִּי וְלֹ֚א הָיָה֙ נֹדֵ֣ד כָּנָ֔ף וּפֹצֶ֥ה פֶ֖ה וּמְצַפְצֵֽף:

כקן. כקיני עופות הפקר:

וכאסוף ביצים עזובות. וכאשר יאסוף איש ביצים עזובות שעזבתם אמם ואין מוחה בידם לכסות עליהם:

נודד כנף ופוצה פה ומצפצף. כל הל' הזה נופל בעופות לפי שדימה אותם הגולים לקן צפרים ולביצים עזובות אמר לשון זה לא צפצפו עליה' האב והאם:

15הֲיִתְפָּאֵר֙ הַגַּרְזֶ֔ן עַ֖ל הַחֹצֵ֣ב בּ֑וֹ אִם־יִתְגַּדֵּ֚ל הַמַּשּׂוֹר֙ עַל־מְנִיפ֔וֹ כְּהָנִ֥יף שֵׁ֙בֶט֙ אֶת־מְרִימָ֔יו כְּהָרִ֥ים מַטֶּ֖ה לֹא־עֵֽץ:

היתפאר הגרזן. הקב"ה אומר לא היה לך להתהלל בזאת כי אינך אלא כגרזן שלי ואני החוצב בך נפרע על ידך מאויבי אתה המשור ואני המניפו וכי דרך המשור להתהלל על מניפו משור מייר"א בלע"ז:

כהניף שבט את מרימיו. כאלו היה השבט מניף את עצמו ואת יד המרימו והלא אין שבט מניפו אלא האדם:

כהרים מטה לא עץ. לא העץ הוא המרים אלא האדם הוא המרים:

16לָ֠כֵן יְשַׁלַּ֨ח הָֽאָד֜וֹן יְהֹוָ֧ה צְבָא֛וֹת בְּמִשְׁמַנָּ֖יו רָז֑וֹן וְתַ֧חַת כְּבֹד֛וֹ יֵקַ֥ד יְקֹ֖ד כִּיק֥וֹד אֵֽשׁ:

ותחת כבודו. תחת בגדיהם יהיו נשרפין, הבגדים הם מכבדים את האדם:

יקד יקוד. ישרף שריפה כשריפת אש, ומדרש אגדה כאן פרע לבני שם הכבוד שעשה שם לאביו כשכסה ערות נח אביו שנאמר (בראשית טז) ויקח שם ויפת וגו':

17וְהָיָ֚ה אֽוֹר־יִשְׂרָאֵל֙ לְאֵ֔שׁ וּקְדוֹשׁ֖וֹ לְלֶֽהָבָ֑ה וּבָֽעֲרָ֗ה וְאָֽכְלָ֛ה שִׁית֥וֹ וּשְׁמִיר֖וֹ בְּי֥וֹם אֶחָֽד:

אור ישראל. התורה שעוסק בה חזקיהו תהיה לאש לסנחרב:

וקדושו. הקב"ה ד"א וקדושו צדיקים שבדור:

שיתו ושמירו. שריו וגבוריו:

18וּכְב֚וֹד יַעְרוֹ֙ וְכַרְמִלּ֔וֹ מִנֶּ֥פֶשׁ וְעַד־בָּשָׂ֖ר יְכַלֶּ֑ה וְהָיָ֖ה כִּמְסֹ֥ס נֹסֵֽס:

וכבוד יערו וכרמילו. הם רבוי חיילותיו:

כרמל. יער גבוה:

כמסוס נוסס. לפי שדימה אותם לעצי יער דימה פורענותם לתולעת הנוסר בפיו וטוחן העץ וקורהו סס כמו כצמר יאכלם סס (לקמן נא):

כמסוס נוסס. כמגור המגורר:

כמסוס נוסס. כמסוס של נוסס שהוא נטחן דק דק שהתולעת טוחן כך היה האפר ושריפת גופן דק, מסוס הוא הנטחן ונופל ע"י תולעת, נוסס הוא התולעת:

19וּשְׁאָ֥ר עֵ֛ץ יַעְר֖וֹ מִסְפָּ֣ר יִֽהְי֑וּ וְנַ֖עַר יִכְתְּבֵֽם:

ושאר עץ יערו. הנותרים בחיילותיו:

מספר יהיו. נחים לספור כי מעט הם ונער יוכל לכתבם ואמרו רבותינו עשרה נשאר מהם שאין לך קטן שאינו כותב יו"ד קטנה:

20וְהָיָ֣ה | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא לֹֽא־יוֹסִ֨יף ע֜וֹד שְׁאָ֚ר יִשְׂרָאֵל֙ וּפְלֵיטַ֣ת בֵּֽית־יַֽעֲקֹ֔ב לְהִשָּׁעֵ֖ן עַל־מַכֵּ֑הוּ וְנִשְׁעַ֗ן עַל־יְהֹוָ֛ה קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּֽאֱמֶֽת:

להשען על מכהו. לסמוך על מלכי מצרי' שהם היו תחלת המציקים להם:

21שְׁאָ֥ר יָשׁ֖וּב שְׁאָ֣ר יַֽעֲקֹ֑ב אֶל־אֵ֖ל גִּבּֽוֹר:

שאר ישוב. השארית שבהן ישובו אל הקב"ה:

אל גבור. שהראה להם גבורה בסנחרב:

22כִּ֣י אִם־יִֽהְיֶ֞ה עַמְּךָ֚ יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם שְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בּ֑וֹ כִּלָּי֥וֹן חָר֖וּץ שׁוֹטֵ֥ף צְדָקָֽה:

כי אם יהיה עמך. לחזקיהו אמר הנביא אם יהיה עמך כחול הים השאר שישוב בו למוטב תשטף את כליון החרוץ לבא עליהם ויעכבנו מלבא בצדקה שיתנהג בה:

23כִּ֥י כָלָ֖ה וְנֶֽחֱרָצָ֑ה אֲדֹנָ֚י יֱהֹוִה֙ צְבָא֔וֹת עֹשֶׂ֖ה בְּקֶ֥רֶב כָּל־הָאָֽרֶץ:

כי כלה ונחרצה. תראו שהקב"ה עושה (דין) ברשעים ותכנעו ותשובו אליו:

24לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֚י יֱהֹוִה֙ צְבָא֔וֹת אַל־תִּירָ֥א עַמִּ֛י יֹשֵׁ֥ב צִיּ֖וֹן מֵֽאַשּׁ֑וּר בַּשֵּׁ֣בֶט יַכֶּ֔כָּה וּמַטֵּ֥הוּ יִשָּֽׂא־עָלֶ֖יךָ בְּדֶ֥רֶךְ מִצְרָֽיִם:

לכן. לפי שידעתי שתשובו אליו חזקיה וסיעתו (דבר אחר לכן. ל' שבועה לכן באמת).

כה אמר ה' אל תירא מאשור בשבט יככה. בשבט פיו יחרף ויגדף אתכם על ידי רבשקה:

ומטהו ישא עליך. לאיים כדרך שעשה למצרים, ועוד יש לפרש בשבט יככה אשר עד הנה הכך בשבט והורגל לשאת עליך מטהו ואימתו כדרך המצריים משום ר' מנחם אמר לי ר' יוסף:

25כִּי־ע֖וֹד מְעַ֣ט מִזְעָ֑ר וְכָ֣לָה זַ֔עַם וְאַפִּ֖י עַל־תַּבְלִיתָֽם:

כי עוד. ימים מעט מזער וכלה, הזעם שלי שניתן למטה ביד אשור כמ"ש למעלה ומטה הוא בידם זעמי:

ואפי. שהיה לשבט ישוב על תבליתם ל' תבל עשו (ויקרא כ׳:י״ב) על חירופין וגידופין אשר גדפו נערי מלך אשור אותי:

26וְעוֹרֵ֨ר עָלָ֜יו יְהֹוָ֚ה צְבָאוֹת֙ שׁ֔וֹט כְּמַכַּ֥ת מִדְיָ֖ן בְּצ֣וּר עוֹרֵ֑ב וּמַטֵּ֙הוּ֙ עַל־הַיָּ֔ם וּנְשָׂא֖וֹ בְּדֶ֥רֶךְ מִצְרָֽיִם:

ועורר עליו. ולעורר עליו:

שוט. מכת יסורין:

כמכת מדין. שנהרגו בלילה אחת והמלכים שברחו מהם ונמלטו נהרגו עורב בצור עורב כדמפורש בספר שופטים אף זה לאחר שישוב לארצו ימות שם בחרב:

ומטהו על הים. ועוד יעורר עליו את מטהו אשר היה על הים בפרעה ובחילו:

ונשאו. וטילטלו מן העולם כדרך שנשא את מצרים:

27וְהָיָ֣ה | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יָס֚וּר סֻבֳּלוֹ֙ מֵעַ֣ל שִׁכְמֶ֔ךָ וְעֻלּ֖וֹ מֵעַ֣ל צַוָּארֶ֑ךָ וְחֻבַּ֥ל עֹ֖ל מִפְּנֵי־שָֽׁמֶן:

וחובל עול. סנחריב מפני חזקיהו שהיה נוח לדורו כשמן, ורבותינו פירשו מפני שמנו של חזקיהו שהי' דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שהשיאם לעסוק בתורה כענין שנאמר אשר העתיקו אנשי חזקיהו וגו' (משלי כה):

28בָּ֥א עַל־עַיָּ֖ת עָבַ֣ר בְּמִגְר֑וֹן לְמִכְמָ֖שׁ יַפְקִ֥יד כֵּלָֽיו:

בא על עית. מונה והולך מסעות שנסע סנחרב ובא על ערי יהודה לבא ירושלים ביום מפלתו עית מגרון ומכמש רמה גבעת שאול בת גלים לישה ענתות מדמנה גבים. כולן מקומות הן:

29עָֽבְרוּ֙ מַעְבָּרָ֔ה גֶּ֖בַע מָל֣וֹן לָ֑נוּ חָֽרְדָה֙ הָֽרָמָ֔ה גִּבְעַ֥ת שָׁא֖וּל נָֽסָה:

לנו. לשון לינה:

נסה. ברחה ברחו כולן מפני חיילותיו:

30צַֽהֲלִ֥י קוֹלֵ֖ךְ בַּת־גַּלִּ֑ים הַקְשִׁ֥יבִי לַ֖יְשָׁה עֲנִיָּ֥ה עֲנָתֽוֹת:

צהלי קולך. להזהיר לעם:

הקשיבי לישה. את קול השופר וברחו לכם וכן עניה ענתות:

31נָֽדְדָ֖ה מַדְמֵנָ֑ה יֹֽשְׁבֵ֥י הַגֵּבִ֖ים הֵעִֽיזוּ:

העיזו. נאספו לברוח, ורבותינו דרשו צהלי קולך וכל המקרא במדרש אחר באגדת חלק והעמידו המסעות על עשר אבל יונתן תירגה את כולן שמות מקומו':

32ע֥וֹד הַיּ֖וֹם בְּנֹ֣ב לַֽעֲמֹ֑ד יְנֹפֵ֚ף יָדוֹ֙ הַ֣ר בַּת־ (כתיב בַּית־) צִיּ֔וֹן גִּבְעַ֖ת יְרֽוּשָׁלִָֽם:

עוד היום בנוב לעמוד. כל הדרך הזה נתלבט כדי לעמוד בעוד היום בנוב לפי שאמרו לו איצטגניניו אם תלח' בה היום תכבשנ' וכשעמד בנוב וראה את ירושלים קטנה לא חש לדברי איצטגניניו והתחיל להניף ידו בגאו' וכי על עיר כזו הרגזתי כל החיילות הללו לינו פה הלילה ולמחר ישליך בה איש אבנו:

הר. בת ציון להר בת ציון:

33הִנֵּ֚ה הָֽאָדוֹן֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת מְסָעֵ֥ף פֻּארָ֖ה בְּמַֽעֲרָצָ֑ה וְרָמֵ֚י הַקּוֹמָה֙ גְּדֻעִ֔ים וְהַגְּבֹהִ֖ים יִשְׁפָּֽלוּ:

הנה האדון. בלילה ההוא:

מסעף פארה במערצה. יפשח פארותיו עיקר ענפי אילנותיו:

במערצה. במשור המקצץ הענפים אין פארה זו לשון גת שהרי לא נכתב בוי"ו כמו פורה דרכתי (לקמן ס"ג) וכמו לחשוף חמשים פורה (חגי ב׳:ט״ז) אלא באל"ף כמו ותארכנה פאורותיו (יחזקאל ל״א:ה׳) ומסעף הוא לשון מקצץ ענפים אישברנקיי"ר בלע"ז כמו וכלה סעיפיה (לקמן כז) וכן בסעיפיה פוריה (לקמן יז):

במערצה. בכלי משחית העורץ ושובר אותם:

ורמי הקומה. המלכים והשרים:

גדועים. אין לשון גידוע נופל אלא באילנות ודבר קשה:

34וְנִקַּ֛ף סִֽבְכֵ֥י הַיַּ֖עַר בַּבַּרְזֶ֑ל וְהַלְּבָנ֖וֹן בְּאַדִּ֥יר יִפּֽוֹל:

ונקף. אף זה לשון קציצה כמו כנוקף זית ונקף לשון ונפעל:

סבכי היער. הענפים החשובים והגבורים:

והלבנון. עובי יערו וכרמילו הן מרבית חיילותיו:

באדיר יפול. על ידי מלאך יפלו, ד"א באדיר בזכות חזקיהו שהוא אדירם ומושלם של ישראל כמה שנאמ' והיה אדירו ממנו (ירמיהו ל׳:כ״א):