פרק ז

1וַיְהִ֡י בִּימֵ֣י אָ֠חָז בֶּן־יוֹתָ֨ם בֶּן־עֻזִּיָּ֜הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה עָלָ֣ה רְצִ֣ין מֶֽלֶךְ־אֲ֠רָם וּפֶ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֚הוּ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לַמִּלְחָמָ֖ה עָלֶ֑יהָ וְלֹ֥א יָכֹ֖ל לְהִלָּחֵ֥ם עָלֶֽיהָ:
ויהי בימי אחז: מה ראה הכתוב לייחסו אלא מפני שסופו של הכתוב לומר ולא יכול להלחם עליה ולמדך שזכות אבות עמדה לו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה ווי (ס"א) מי הוא זה שמלך רשע זה אמר להם בן יותם הוא בן עוזיהו הוא אבותיו היו צדיקים לפיכך אי אפשי לפשוט ידי בו הדא הוא ולא יכול להלחם עליה מפני זכות אבותיו (בבראשית רבה):
2וַיֻּגַּ֗ד לְבֵ֚ית דָּוִד֙ לֵאמֹ֔ר נָ֥חָה אֲרָ֖ם עַל־אֶפְרָ֑יִם וַיָּ֚נַע לְבָבוֹ֙ וּלְבַ֣ב עַמּ֔וֹ כְּנ֥וֹעַ עֲצֵי־יַ֖עַר מִפְּנֵי־רֽוּחַ:
ויגד לבית דוד: לפי שרשע היה, לא הזכיר שמו:
נחה ארם על אפרים: נתחבר מלך ארם על מלך ישראל לבא עליך נחה לשון נקבה על שהמלכות נחה פושי"ר בלעז לשון וינח בכל גבול מצרים (שמות ו):
וינע לבבו: לפי שכבר נלחם בו כל אחד מהם בפני עצמו ויכלו לו שנאמר ויתנהו ה' ביד מלך ארם וגו' (ד"ה ב כח) אומר ויהרג פקח בן רמליה ק"כ אלף איש שניהם בדברי הימים (שם):
כנוע עצי יער: קול אילני סרק ישמע יותר מכל אילני פירי כדאיתא בבראשית רבה:
3וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֘ אֶל־יְשַׁעְיָהוּ֒ צֵא־נָא֙ לִקְרַ֣את אָחָ֔ז אַתָּ֕ה וּשְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בְּנֶ֑ךָ אֶל־קְצֵ֗ה תְּעָלַת֙ הַבְּרֵכָ֣ה הָֽעֶלְיוֹנָ֔ה אֶל־מְסִלַּ֖ת שְׂדֵ֥ה כוֹבֵֽס:
ושאר ישוב בנך: שארית מעט שישובו אלי על ידך והם כבנך:
אל קצה תעלת: שם תמצאהו תעלת פושי"ר בלע"ז:
ברכה: כעין מקוה מים שעושים לדגים:
העליונה: במורד ההר ויש ברכה אחרת למטה הימנה בתחתיתו:
שדה כובס: שדה שהכובסים שוטחים שם בגדים לנגבם כך תירגם יונתן ורבותינו דרשו נכנע אחז לפני ישעיהו ושם על ראשו אוכלא דקצרי כפה עליו כלי פי' כלי מנוקב של כובסים שמזלפין בו מים על הבגדים:
4וְאָמַרְתָּ֣ אֵ֠לָיו הִשָּׁמֵ֨ר וְהַשְׁקֵ֜ט אַל־תִּירָ֗א וּלְבָֽבְךָ֙ אַל־יֵרַ֔ךְ מִשְּׁנֵ֨י זַנְב֧וֹת הָֽאוּדִ֛ים הָֽעֲשֵׁנִ֖ים הָאֵ֑לֶּה בָּֽחֳרִי־אַ֛ף רְצִ֥ין וַֽאֲרָ֖ם וּבֶן־רְמַלְיָֽהוּ:
השמר: שב בשלום כיין על שמריו:
זנבות האודים העשנים: יהיו בעיניך כזנבות אודים שכבתה שלהבת שלהם אודים טיצונ"ש בלעז:
5יַ֗עַן כִּֽי־יָעַ֥ץ עָלֶ֛יךָ אֲרָ֖ם רָעָ֑ה אֶפְרַ֥יִם וּבֶן־רְמַלְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר:
6נַֽעֲלֶ֚ה בִֽיהוּדָה֙ וּנְקִיצֶ֔נָּה וְנַבְקִעֶ֖נָּה אֵלֵ֑ינוּ וְנַמְלִ֥יךְ מֶ֙לֶךְ֙ בְּתוֹכָ֔הּ אֵ֖ת בֶּן־טָֽבְאַֽל:
ונקיצנה: נעוררה במלחמה:
ונבקיענה אלינו: נשוה אותה עמיו כבקעה זו שהיא שוה וכן ת"י ונשוינון עמנא, שיהיו שוין עם עשרת השבטים במלך אחד:
את בן טבאל: בן הטוב אלינו כן ת"י ויש לפרש טוב אל אשר לא טוב בעיני המקום ובגימט' של אותות אלב"ם טבאל הוא רמלא ט"ר ב"ם א"ל בן טבאל בן רמלא:
7כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה לֹ֥א תָק֖וּם וְלֹ֥א תִֽהְיֶֽה:
לא תקום: עצתם זאת שתהא יהודה כבושה תחתיהם:
8כִּ֣י רֹ֚אשׁ אֲרָם֙ דַּמֶּ֔שֶׂק וְרֹ֥אשׁ דַּמֶּ֖שֶׂק רְצִ֑ין וּבְע֗וֹד שִׁשִּׁ֚ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה יֵחַ֥ת אֶפְרַ֖יִם מֵעָֽם:
כי ראש ארם: היא דמשק ואין לירושלי' עמהם כלום:
וראש דמשק רצין: בדמשק יהיה ראש ולא בירושלים וגם פקח ועשרת השבטים בעוד ששים וחמש שנה מיום שנגזר בימי עמוס וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז׳:י״א):
יחת אפרים: תרוצץ אפרי' מעם שיגלם סנחריב עם מלכם הושע בן אלה צא וחשוב מנבוא' עמוס עד שגלו עשרת השבטים ותמצאם ס"ה שנים נבואת עמוס היתה שתי שנים לפני שנתנגע עוזיה שנאמר (בעמוס א׳:א׳) שנתים לפני הרעש ועוזיה נתנגע עשרים וחמש שנים הרי כ"ז וי"ו של יותם וי"ו של אחז ו' של חזקיהו שנאמר (מלכים ב יט) וילכדה בשנת שש לחזקיהו היא שנת תשע להושע ויגל את ישראל אשורה הרי ששים וחמש ומניין שימי חלופו של עוזיהו כ"ה שנים שנאמר (שם טו) בשנת עשרים ושבע לירבעם בן יואש מלך ישראל מלך עוזיה בן אמציה על יהוד' אפשר לומר והלא עוזיה וירבעם מלכו כאחת לפי חשבון שתמצא בספר מלכים אלא שמלך מלכות מנוגעת בשנת עשרים ושבע למלכו נתנגע והוא מלך חמשים ושתים שנה ואי אפשר לימנות בעוד ששים וחמש שנה מיום שאמר ישעיה נבואה זו שהרי בימי אחז אמרה והם גלו בשנת שש לחזקיהו, וכך מפורש בסדר עולם שמנה הכתוב לנבואתו של עמוס:
9וְרֹ֚אשׁ אֶפְרַ֙יִם֙ שֹֽׁמְר֔וֹן וְרֹ֥אשׁ שֹֽׁמְר֖וֹן בֶּן־רְמַלְיָ֑הוּ אִם לֹ֣א תַֽאֲמִ֔ינוּ כִּ֖י לֹ֥א תֵֽאָמֵֽנוּ:
אם לא תאמינו: לנבואתי אתם אחז ועמו אשר ידעתי כי רשעים אתם:
לא תאמנו: לא אמון בכם:
10וַיּ֣וֹסֶף יְהֹוָ֔ה דַּבֵּ֥ר אֶל־אָחָ֖ז לֵאמֹֽר:
ויוסף ה': ואוסיף נבייא דה':
11שְׁאַל־לְךָ֣ א֔וֹת מֵעִ֖ם יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ הַֽעְמֵ֣ק שְׁאָ֔לָה א֖וֹ הַגְבֵּ֥הַּ לְמָֽעְלָה:
שאל לך אות: לדבר הזה כי ידעתיך שאין אתה מאמין לדברי הקב"ה:
העמק שאלה: העמק ושאל שאלה כמו שמעה סלחה (דניאל ט׳:י״ט) שאל אות בעמקי תהום להחיות לך מת או הגבה למעל' לשאול אות בשמים:
12וַיֹּ֖אמֶר אָחָ֑ז לֹֽא־אֶשְׁאַ֥ל וְלֹֽא־אֲנַסֶּ֖ה אֶת־יְהֹוָֽה:
לא אנסה: אין רצוני שיתקדש שמו על ידי:
13וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֖א בֵּ֣ית דָּוִ֑ד הַמְעַ֚ט מִכֶּם֙ הַלְא֣וֹת אֲנָשִׁ֔ים כִּ֥י תַלְא֖וּ גַּ֥ם אֶת־אֱלֹהָֽי:
הלאות אנשים: נביאי ה':
כי תלאו וגו': לפי שהוא יודע שאתם אין מאמינים בו והוגעתם לפניו ברשעכם:
14לָ֠כֵן יִתֵּ֨ן אֲדֹנָ֥י ה֛וּא לָכֶ֖ם א֑וֹת הִנֵּ֣ה הָֽעַלְמָ֗ה הָרָה֙ וְיֹלֶ֣דֶת בֵּ֔ן וְקָרָ֥את שְׁמ֖וֹ עִמָּ֥נוּ אֵֽל:
יתן אד' הוא לכם אות: יתן הוא מאליו על כרחכם:
הרה: ל' עתיד הוא כמו שמצינו באשת מנוח שאמר לה המלאך והרית וילדת בן וכתיב ויאמר לה הנך הרה וגו':
העלמה: אשתי הרה השנה הזאת והיא היתה שנת ד' לאחז:
וקראת שמו: רוח הקודש תשרה עליה:
עמנו אל: לומר שיהא צורנו עמנו וזה האות שהרי נערה היא ולא נתנבאית מימיה ובזו תשרה בה רוה"ק וזהו שנאמר למטה ואקרב אל הנביאה וגו' ולא מצינו אשת נביא שנקראה נביאה אא"כ התנבאה ויש פותרין שעל חזקיהו נאמר וא"א שהרי כשאת' מונה שנותיו תמצא שנולד חזקיה לפני מלכות אביו ט' שנים ויש פותרין שזה האות שעלמה היתה ואינה ראויה לולד:
15חֶמְאָ֥ה וּדְבַ֖שׁ יֹאכֵ֑ל לְדַעְתּ֛וֹ מָא֥וֹס בָּרָ֖ע וּבָח֥וֹר בַּטּֽוֹב:
חמאה ודבש יאכל: הולד שתהא ארצנו מלאה כל טוב:
לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב: כשידע למאוס ברע ובחור בטוב ומאין לנו הטובה הזאת הלא עתה הארץ חרבה בגדודי מלכי ארץ ופקח בן רמליהו:
16כִּ֠י בְּטֶ֨רֶם יֵדַ֥ע הַנַּ֛עַר מָא֥וֹס בָּרָ֖ע וּבָח֣וֹר בַּטּ֑וֹב תֵּֽעָזֵ֚ב הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה קָ֔ץ מִפְּנֵ֖י שְׁנֵ֥י מְלָכֶֽיהָ:
כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב, תעזב: הארץ מיושביה אדמת רצין ואדמת פקח:
אשר אתה קץ: ויגור מפני ב' מלכיה רצין ופקח שבאותה שנה עלה מלך אשור על דמשק כי שכרו אחז כמה שנאמר בספר (מלכים טז) ויתפשה ויגלה קירה ואת רצין המית ואותה שנה ויקשר קשר הושע בן אלה על פקח בן רמליהו ויכהו וימיתהו בשנת עשרים ליותם (שם טו) שהיא שנת ארבע לאחז:
17יָבִ֨יא יְהֹוָ֜ה עָלֶ֗יךָ וְעַֽל־עַמְּךָ֘ וְעַל־בֵּ֣ית אָבִיךָ֒ יָמִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־בָ֔אוּ לְמִיּ֥וֹם סוּר־אֶפְרַ֖יִם מֵעַ֣ל יְהוּדָ֑ה אֵ֖ת מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר:
יביא ה' עליך ועל עמך: על חזקיהו בנך המולך אחריך ולפי שהוא צדיק לא קראו בנו:
ימים אשר לא באו: מיום שנחלקה מלכות בית דוד וסר אפרים מעל יהודה ומה הם הימים ימי חיל מלך אשור ואף בהם יעשה ליהודה וכן מנינו (בדברי הימים ב כ״ח:כ׳) שבא מתחילה על אחז דכתיב ויבא עליו תגלת פלאסר וצר לו ולא חזקו ובימי חזקיהו בנו נעשה הנס:
18וְהָיָ֣ה | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִשְׁרֹ֚ק יְהֹוָה֙ לַזְּב֔וּב אֲשֶׁ֥ר בִּקְצֵ֖ה יְאֹרֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְלַ֨דְּבוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ אַשּֽׁוּר:
ושרק ה': ירמוז להם שיתקבצו:
לזבוב: חיילות רבות כזבובים מארץ מצרים יבואו עם סנחריב:
יאורי מצרים: לפי שכל ארץ מצרים עשוייה יאורים שאין הגשמים יורדים שם אלא נילוס עולה ומשקה:
ולדבורה: חיל גבורים עוקצים כדבורים:
19וּבָ֨אוּ וְנָח֚וּ כֻלָּם֙ בְּנַֽחֲלֵ֣י הַבַּתּ֔וֹת וּבִנְקִיקֵ֖י הַסְּלָעִ֑ים וּבְכֹל֙ הַנַּֽ֣עֲצוּצִ֔ים וּבְכֹ֖ל הַנַּֽהֲלֹלִֽים:
בנחלי הבתות: נחלי עמקים שדות בורים:
ובנקיקי הסלעים: לארוב, נקיקי נקרות הצור:
ובכל הנעצוצים: מקום הסירים (שקורין ברוצ"ש בלעז) וכן תחת הנעצוץ יעלה ברוש (לקמן נה):
הנהלולים: בתי תושבחתא:
20בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יְגַלַּ֣ח אֲדֹנָי֩ בְּתַ֨עַר הַשְּׂכִירָ֜ה בְּעֶבְרֵ֚י נָהָר֙ בְּמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר אֶת־הָרֹ֖אשׁ וְשַׂ֣עַר הָֽרַגְלָ֑יִם וְגַ֥ם אֶת־הַזָּקָ֖ן תִּסְפֶּֽה:
יגלח אד' בתער השכירה: הגדולה וכן גם שכיריה בקרבה (ירמיהו מ״ו:כ״א) ת"י רברבהא יגלח:
בעברי נהר: ביושבי עבר הנהר ובמי מן היושבים במלך אשור את הראש יגלח ואת שער הרגלים לפי שהוא דבוק נשתנה לינקד פתח:
תספה: תכלה והתגלחת היא ההריגה והתער היא החרב:
את הראש: הוא סנחריב:
הרגלים: משרייתיה:
הזקן: שלטונייא ורבותינו אמרו גילוח ממש וספת הזקן חריכתה באש הזקן זקן סנחריב כדאיתא באגדת חלק:
21וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא יְחַיֶּה־אִ֛ישׁ עֶגְלַ֥ת בָּקָ֖ר וּשְׁתֵּי־צֹֽאן:
יחיה איש וגו': ולפי שתהא ארצם ריקנית שיבוזו החיילות את הבהמות ובמעט הנותר אתן ברכה:
22וְהָיָ֗ה מֵרֹ֛ב עֲשׂ֥וֹת חָלָ֖ב יֹאכַ֣ל חֶמְאָ֑ה כִּֽי־חֶמְאָ֚ה וּדְבַשׁ֙ יֹאכֵ֔ל כָּל־הַנּוֹתָ֖ר בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ:
והיה מרוב: חלב שיעשו ב' הצאן הללו יבוזו בעיניהם החלב ויאכלו החמאה הוא שומן החלב:
כל הנותר: הצדיקים הפלטים מחרב סנחריב בשורה גדולה הוא מבשר להם שתזדמן להם פרנסה אחר כל השממון ההוא:
23וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִֽהְיֶ֣ה כָל־מָק֗וֹם אֲשֶׁ֧ר יִֽהְיֶה־שָּׁ֛ם אֶ֥לֶף גֶּ֖פֶן בְּאֶ֣לֶף כָּ֑סֶף לַשָּׁמִ֥יר וְלַשַּׁ֖יִת יִֽהְיֶֽה:
והיה ביום ההוא: אשר תהיה הארץ שממה יהיה מקום שהיו שם לפני בא חיילות:
אלף גפן: שוות אלף כסף יהיו לשמיר ולשית כי יניחום בעליהם ובורחין והם מעלות קימשונים ותולעים ועקרבים:
24בַּחִצִּ֥ים וּבַקֶּ֖שֶׁת יָבֹ֣א שָׁ֑מָּה כִּֽי־שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תִּֽהְיֶ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ:
בחצים ובקשת יבא שמה: כל הרוצה ליכנס לתוכו יהא צריך קשת וחצים בידו למלט עצמו מחיות רעות ונחשים ועקרבים:
25וְכֹ֣ל הֶֽהָרִ֗ים אֲשֶׁ֚ר בַּמַּעְדֵּר֙ יֵעָ֣דֵר֔וּן לֹֽא־תָב֣וֹא שָׁ֔מָּה יִרְאַ֖ת שָׁמִ֣יר וָשָׁ֑יִת וְהָיָה֙ לְמִשְׁלַ֣ח שׁ֔וֹר וּלְמִרְמַ֖ס שֶֽׂה:
וכל ההרים: אשר שם שדות לבן לתבואה:
אשר במעדר יעדרון: היא כמין מריש שקורין פשויי"ר בלעז:
לא תבא שמה יראת שמיר ושית: כי בהם יתעסקו לזרוע תבואה למאכל שאי אפשר בלא התבואה אבל הגפנים יהיו לבז כי אותו הדור של יחזקיהו ישובו אלי לעסוק בתורה ולא לשתות יין וכן היתה כדאיתא בחלק בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו איש שלא היה בקי בהלכות איסור והיתר וטומאה וטהרה ועל אותו הדור הוא אומר והיה כל מקום וגו' הוא שנאמר (משלי כ״ה:א׳) אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה:
והיה למשלח שור: שם ירעו בהמותיהם מרעה שמן: