"הילדים שלי רבים כל הזמן", מתלוננת סוזן, אם לשלושה ילדים קטנים. "הם רבים על גודל המנות שלהם בארוחה. הם מתווכחים תורו של מי לעשות איזו עבודה בבית שנתבקשו לעשות. הם מסתכסכים על מי משחק עם איזה צעצוע והם רבים על מי חכם או ידידותי יותר.

אני עייפה מלשמש מתווכת. כמעט בלתי אפשרי למצוא את הפשרה הנכונה! ובמקום להשתפר עם הזמן, זה רק מתדרדר ככל שהם גדלים.

"נכון שלכל אחד מהם יש אישיות שונה מאוד, אבל האם זה לא אמור לעזור להם להשלים זה את זה במקום להתחרות זה בזה כל הזמן?"

וסוזן מסיימת את שאלתה בתהייה, "האם השלום ישרור אי פעם בביתי?"

פרשת השבוע, פרשת יתרו (שמות יח–כ) מתעדת את המעמד הכביר שבו קיבלו בני ישראל את התורה בהר סיני.

"בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני. ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר".1

מעיר המדרש: "כאיש אחד בלב אחד אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקות"2 – כלומר, לשון רבים "ויסעו... ויבואו..." ננקטת משום שהיו בדעות חלוקות, אולם "ויחן שם ישראל" נאמר בלשון יחיד, שכן כולם היו בלב אחד, כלומר בהסכמה.

אמנם טבעי כי בקרב אנשים רבים ישררו דעות שונות, אולם כשבני ישראל הגיעו לקבל את התורה, הם היו "כאיש אחד, בלב אחד".

על פי גדולי החסידות, אין זו רק ייחודיות המקום (הר סיני) שיצרה את התנאים המתאימים להרמוניה חריגה זו, אלא היה זה אף הזמן שבו התרחש הדבר. משמעותי כי כפי שמציין הפסוק הנ"ל, בני ישראל חנו "בלב אחד" בחודש השלישי שאחרי יציאת מצרים.

אכן, התלמוד מציין כי המספר "3" שולט בכל מה שקשור במתן התורה – התורה בעלת המבנה המשולש (תורה נביאים וכתובים), ניתנה לעם בעל מבנה משולש (כהנים, לויים וישראלים), דרך אדם שנולד כשלישי במשפחתו (משה רבינו שנולד אחרי מרים ואהרון), ביום השלישי (של שלושת ימי ההגבלה) שבחודש השלישי (חודש סיוון, כאשר חודש ניסן נחשב כחודש הראשון)

מה כל כך מיוחד במספר שלוש שהתורה, שמטרתה היא להביא שלום ואחדות למין האנושי, ניתנה בחודש השלישי? ואולי קיימת איכות פסיכולוגית שאנו – כהורים – יכולים להפיק ממספר זה במאמצינו לטפח יותר הרמוניה ושלווה בקרב ילדינו שלנו?

מתן התורה בחודש השלישי מלמדנו כי התורה מעריכה הן שונות והן אינדיבידואליות.

המספר אחד פירושו שקיימת מציאות אחת ויחידה. הוא מציע אחדות מוחלטת. המספר שתיים מציין מחלוקת ושוני, כגון כאשר קיימות שתי גישות מנוגדות לעניין מסוים. המספר שלוש מוצא אחדות בין שתי הישויות הנפרדות – אחדות הקיימת בבסיסן על אף השוני.

היבט זה של המספר שלוש מובן על ידי הצהרת חז"ל כי "שני כתובים המכחישים זה את זה, יבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". על פני השטח, שני הפסוקים עשויים לסתור זה את זה, אך כאשר מצטרף הפסוק השלישי, הוא פותר את המחלוקת, וזאת לא על ידי כך שהוא מצדד בזה או באחר, או מסכים עם אחד הפסוקים, אלא על ידי כך שהוא מראה שלמעשה שוררת הסכמה בין השניים.

כהורים, עלינו לטפח אינדיבידואליות ועצמאות למען גדילתם הבריאה ואושרם של ילדינו.

קונפליקט עשוי להיווצר כשאנו תובעים יותר מדי אחדות בין ילדינו. האם אנו שומעים את עצמנו אומרים, "הכללים בבית הזה הוא שכולם חייבים לנהוג בדיוק בדרך הזאת"? האם אנו מציירים תיבות נאות של ציפיות ותכונות ומצפים שילדינו יתאימו עצמם לתוכן? מה קורה כשילד מסוים לא מתאים לתיבה, או שהיא לא נוחה לו? מה קורה אם ילד לא מסוגל לנהוג לפי משטר קבוע מראש, סדר זמן קשוח או רשימת ציפיות נוקשה?

התורה לא ניתנה בחודש הראשון. המספר אחד מציע דיוק ואחדות. אמנם התורה מצפה מאתנו לשמור על החוק והסדר, אך היא עדיין מכבדת את הטבע האינדיבידואלי שלנו ואת הביטוי היצירתי שלנו. להכיר בייחודיותו של ילד, לקבל אותה ולהעניק לה תוקף וזכות קיום, עשויה לסייע לנו למנוע חלק מן הריבים המתגלעים בין אחים ואחיות.

קונפליקט מתעורר בין ילדינו גם כאשר הם חשים שאנו משווים אותם זה לזה.

האם את שומעת את עצמך שואלת את בתך: "למה את לא יכולה להיות כמו אחותך, שהחדר שלה תמיד מסודר כל כך?" או "מדוע לאחיך אף פעם לא צריך להזכיר לעשות את המטלות שלו?"

כשמשווים ילדים זה לזה ומעריכים ושופטים כך את האיכויות שלהם, הדבר מעורר קנאה.

התורה לא ניתנה בחודש השני של השנה. המספר שתים מציין מחלוקת, שני ניגודים בלי שום מכנה משותף הניכר ביניהם. אחד מילדיך עשוי להיות מסודר מאוד ואילו אחר – יצירתי מאוד. אין זה הוגן להשוותם זה לזה, והשוואות כאלה עלולות להיות הרסניות.

מצד שני, כאשר אנו מעריכים את השוני שבין ילדינו ומראים להם כיצד להשתמש בייחודיות של כל אחד ואחת מהם כדי לעבוד יחד למען מטרה משותפת, אנו מעניקים להם בכך את אחד הכלים המצוינים ביותר להתמודדות בחיים.

התורה, שמטרתה היא יצירת שלום ושלווה, ניתנה בחודש השלישי. המסר של הספרה שלוש הוא היופי שבעולם מלא אפשרויות בלתי מוגבלות, ניואנסים, כישרונות והבדלים – וכולם מובאים לידי הרמוניה לטובת המטרה האלוקית ההופכת את עולמנו לעולם טוב יותר.

אלוקים ברא אותנו – וכל אחד מילדינו – כמו סימפוניה, עם הרבה כלי נגינה שונים התורמים לסינכרוניה האלוקית. כמו השוואות או הנגדות זה לזה, השמטת השוני מביס את הנקודה האמיתית.

למדו את ילדכם להעריך את עצמו כמי שהוא – לא בהשוואה למישהו אחר, לא מתוך שיפוט ביחס לסדרת ציפיות כלשהי.

עזרו לו לראות את עצמו – לא כמי שאולי חסרה לו איכות מסוימת, אלא מתוך הערכה לאיכויות המיוחדות שכן יש לו.

הראו לילדכם כי להשתמש בתרומות שאחרים נותנים לנו, אין בכך כדי להפחית מאיכויותיו שלו, אלא זה רק עוזר לכולנו להשיג את טובת כולם.

משימתנו כהורים היא להשתמש בכוחו של המספר שלוש – לגלות את הכישרונות המיוחדים ואת תרומותיהם הייחודיות של כל ילדינו ולממש אותם.